——–
בפרק ערבי פסחים (קז.) ת"ר אין מקדשין אלא על היין ואין מברכין אלא על היין.
ופירש רשב"ם אין מברכין ברכת המזון ולא גורסים הני מילי דלא קבע עליה אבל קבע עליה לית לן בה. וכן וכתב שם המרדכי (לז ע"ג) שלא גורסים כיון שכל שאינו חמר מדינה אין מברכים עליו . (וקבע פירושו לשיטתם שבאותה סעודה שתו ממשקה זה ולא שתו יין). ובהגהות מיימון פ"ז (אות ס) כתב שהלכות גדולות ור"ח והתוספות (קו: ד"ה מקדש) גורסין אותו, וכן דעת ראבי"ה (ח"א סי' קמט) וכתב עוד דאין נקרא קביעות אלא היכא שרגילין תמיד בכך כגון במקום שאין יין מצוי ע"כ. (וזה הוא חמר מדינה, וא"כ לא פליגי ארשב"ם והמרדכי). וכן דעת הרא"ש (סי' יז) שמברכין על השכר אם אין יין מצוי שכתב על אותה ברייתא מיהו היכא דהוה חמר מדינה נראה דמברכין עליו דהא הבדלה דלכולי עלמא טעונה כוס מבדילין עליו, וכל שכן ברכת המזון דאיכא למאן דאמר בפרק אלו דברים (נב.) דאינה טעונה כוס ע"כ. וכן כתב הטור ואם אין יין מצוי באותו מקום יכול לברך על השכר ושאר משקין. ומה שכתב דאין מברכין על שאר משקים אפילו אי קבע עלייהו היינו במקום שמצוי יין אלא שאלו קבעו על השכר:
וכתב הב"י ונראה דדוקא על שכר וכיוצא בו מברכין ברכת המזון במקום שאין יין מצוי, אבל על המים כלל וכלל לא וכן נראה מדברי הכל בו (שם כג ע"ד):
וכ"פ מרן כוס ברכת המזון אינו אלא של יין, ולא משאר משקים אפי' קבע סעודתו עליהם; ואם אין יין מצוי באותו מקום והשכר או שאר משקין הוו חמר מדינה, מברכין עליהם, חוץ מן המים. הגה: ומה שנוהגין במדינות אלו לברך על השכר, אין למחות דהא י"א דאינו טעון כוס כלל, ועוד דהא עיקר חמר מדינה הוא שכר וקובעין הסעודה עליו; ואע"ג דיין נמצא בעיר, מ"מ לא מיקרי מצוי לדבר זה, שהוא ביוקר ואי אפשר לקנות יין בכל סעודה לברך עליו, אמנם המצוה מן המובחר לברך על יין (ד"ע). ויש מדקדקין כשמברכין ביחיד על היין שלא לאחוז הכוס בידם, רק מניחין אותו על השלחן לפניהם, ונכון מנהג זה על דרך הקבלה (ב"י).
וכתב המ"ב (ס"ק ז') אם אין יין מצוי אפי' נמצא יין בעיר אלא שאינו מצוי הרבה ומפני זה עיקר שתיית בני העיר הוא שכר ושאר משקין יש להקל לברך בהמ"ז על שכר, ועיין בב"ח שכתב דאף דאינו מחויב להדר שם אחר יין לקנותו מן החנוני מ"מ אם יש לו יין בביתו יברך על היין :
עוד כתב (ס"ק ט') אם יש לו שני מיני משקין כגון שכר ומי דבש וכיו"ב ואחד מהן חביב עליו יברך על אותו המין שהוא חביב עליו וכ"ש אם מתחלה קודם בהמ"ז שתה ממנו מפני חביבותו בודאי מהנכון לברך ג"כ עליו ולא על משקה האחר שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם אבל כ"ז דוקא אם אותו המין הוא חמר מדינה דהיינו שרגילין לשתותו במקום ההוא אבל אם אין שותין אותו אלא לפרקים אף דבעצם הוא חשיב יותר מחבירו לא הוי חמר מדינה מידי דהוי אשאר משקין כגון יין תפוחים ויין רמונים: (ולכאורה לפי זה בימינו שרגילים לשתות יותר את המשקאות הקלים יותר משכר דהיינו בירה, אף שהבירה חשובה יותר מהמשקאות קלים יברך עליהם. וגם על רוב העולם חביבים המשקאות קלים יותר מבירה. אלא שצריך שיהא המשקה קל חשוב יותר ממים, ולא כחלק מהמשקאות הקלים שאדם מעדיף לשתות מים יותר מהם).
עוד כתב (ס"ק י') חוץ מן המים אע"פ שרוב שתייתן מים אין מברכין עליו וה"ה קווא"ס (משקה רוסי תוסס) ומי בארש"ט (מי סלק אדום) אע"פ שרוב שתית ההמונים מהם אפ"ה לא חשיבי יותר ממים וטישביר (בירה) אפשר דיש להקל בשעת הדחק כשרוב ההמונים שותין מהם . (וצ"ע א"כ מהו שכר או שאר משקין שנחשבים חמר מדינה דאם שכר הוא לא בירה אלא המשקאות החריפים, הא לא שותים אותם בקביעות רק לפרקים. ואם המשקאות התוססים נחשבים למים מה הם שאר משקאות שנחשבים לחמר מדינה שרוב העולם שותה אותם בקביעות. על כן נראה שבזמנינו משקה כדוגמת הקולה באיכות טובה נחשב למשקה החשוב מהמים, והוא עיקר שתית בני העיר, ונחשב לחמר מדינה. שהרי פירוש חמר מדינה הוא, היין של המדינה, וכוונת הדברים שבזמנם עיקר שתית האדם בסעודה היתה יין, וכל מקום שהפכו את עיקר שתיתם בסעודה למשקה אחר, אותו משקה מחליף את תפקיד היין, ולכן נקרא היין של המדינה, והוא חמר מדינה חוץ מהמים שאינו חשוב להקרא היין של המדינה, אבל כל שהמשקה חשוב כדוגמת המשקאות הקלים החשובים שפיר חשיבי חמר מדינה. וידידי הרב אברהם אסייג שליט"א יצא לחלק, שכל ששותים את המשקה מעט מעט כדרך שתיית היין הוי משקה חשוב, משא"כ כששותה המשקה בלגימה אחת כמו מים, אינו חשוב ודינו כמים, אך לא מצאנו מקור לחילוק זה. ודומה לחילוק זה הראה לי כעת הרב צמח רבינוביץ' שליט"א בשו"ת איגרות משה או"ח ח"ב סימן ע"ה. דכל ששותים אותו לצימאון לא הוי חמר מדינה אבל משקה שמכבדים בו ואדם שותהו אף על פי שאינו צמא חשוב כחמר מדינה, לאפוקי משקאות הסודה ששותים אותם לצימאון ולא חשובים להקרא חמר מדינה. עוד אמר לי שלדעת החזו"א אין לנו היום חמר מדינה שהרי את המשקאות החשובים לא שותים רוב העיר בסעודה כמו שהיו שותים יין, והמשקאות הקלים שכן שותים הם לא חשובים, וא"כ אין לנו משקה שמתקימים בו ב' תנאים גם חשוב וגם ששותים אותו רוב האנשים. ובשם הרב אלישיב שליט"א אמר שדוקא בירה לבנה נחשבת לחמר מדינה ולא בירה שחורה. וכ"כ בילקו"י סימן רצו' שחמר מדינה הוא כל משקה המשכר כגון בירה לבנה וקוניאק. וצ"ע בזה וכנ"ל).
עוד כתב המ"ב (ס"ק יא') שהרמ"א מתיר לברך על השכר אפילו שהיין מצוי בעיר. (הבנת הרמ"א שכדי לתת לחמר מדינה דין יין לא די שיהיו שותים אותו בני העיר כמו יין, אלא צריך שיהא חשוב בכך שאין יין מצוי בעיר, שאם יש יין אי אפשר לתת למשקה חשיבות של יין, או משום שאם יש יין בעיר לא הוי מצב של דיעבד, ורק במצב של דיעבד אפשר לברך על חמר מדינה. ובכל זאת מתיר לברך ברכת המזון על שכר אפילו שיש יין בעיר, וזה מכמה סיבות א. שיש אומרים שלא צריך כוס כלל, ב. כיון שקובעים סעודה עליו וי"א שבכה"ג אפילו שלא הוי חמר מדינה שלא שותים אותו בני העיר, אפשר לברך עליו. ג. אפילו שהיין מצוי בעיר כיון שהוא ביוקר נחשב כלא מצוי. ולכן לא צריך לקנות יין לצורך ברכת המזון, אבל אם היין בביתו צריך לברך עליו. (מ"ב ס"ק יד'). אומנם בפשטות לשון הב"י שכתב דאין נקרא קביעות אלא היכא שרגילין תמיד בכך כגון במקום שאין יין מצוי. משמע שלא צריך ב' תנאים שגם יהיו רגילים בו וגם אין יין מצוי, אלא אין יין מצוי הוא הכי תמצי ששותים את אותו משקה ולא יין. ושפיר חשיב חמר מדינה אם כולם שותים אותו מאיזה סיבה ואפילו יין מצוי בעיר).
עוד כתב (ס"ק טז') שהיום המנהג שלא מברכים על כוס ביחיד כלל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5