——–
בגמ' מה: שלושה שאכלו כאחד אחד מפסיק לשניים ואין שניים מפסיקים לאחד. ורש"י פירש דרך ארץ הוא שיהא אחד מפסיק סעודתו לשניים עד שיזמנו. אבל רבינו יונה כתב שאחד חייב להפסיק לשניים. והראב"ד הוסיף שמזמנים עליו בעל כרחו אע"פ שדעתו להמשיך לאכול. וכ"כ הרשב"א וז"ל אחד מפסיק לשנים שנים אין מפסיקין לאחד נראה דהכי פירושו אחד מפסיק על כרחו לשנים ועונה עמהן ואפילו לא רצה להפסיק והן מזמנין עליו בין עונה בין אינו עונה כל שהוא עומד שם אבל שנים אין מפסיקין לאחד אין חייבין והילכך אין חיוב זימון חל עד שיתרצו להפסיק לברך, ואם לא רצו להפסיק וזימן הוא עליהם לא עשה ולא כלום והילכך אם לא רצו להפסיק אף הוא אינו רשאי לברך ולצאת לשוק עד שעה שיגמרו השנים ויזמן עליהם שהרי כבר נתחייב הוא בזימון והיאך יברך בלא זימון. אבל ראיתי לרב האי גאון שכתב אם בקש אחד מהם לצאת אין השנים מפסיקין סעודתן ומזמנין עמו אלא הוא מברך לעצמו בלא זימון ויוצא והם גומרים סעודתן וצריכא עיונא. עכ"ל. וכתב הב"י ולע"ד נראה שהגאון לא איירי אלא כשהדבר נחוץ לו לצאת ואי אפשר לו להתעכב אבל היכא דאפשר לו להתעכב גם לדברי הגאון אינו רשאי לברך ולצאת לשוק עד שיגמרו השנים ויזמן עמהם.
וכ"פ מרן שלשה שאכלו כאחד, אחד מפסיק על כרחו לשנים ועונה עמהם ברכת זימון. ואפילו לא רצה להפסיק, מזמנין עליו בין עונה בין אינו עונה כל שהוא עומד שם. אבל שנים אין חייבים להפסיק לאחד, והלכך אין חיוב זימון חל עד שיתרצו להפסיק ולברך, ואם לא רצו להפסיק וזימן הוא עליהם, לא עשה כלום; ואם לא רצו להפסיק, אף הוא אינו רשאי לברך ולצאת לשוק, עד שיגמרו השנים ויזמן עליהם, שהרי כבר נתחייב הוא בזימון והיאך יברך בלא זימון.
וכתב המ"ב (ס"ק ג') שאם לא ענה עמהם לא יצא ידי חובת זימון אם נמצא לידם ושומע ויכול לענות, אבל אם יצא ולא שומע הזימון לא מזמנים עליו.
עוד כתב (ס"ק ה') שלדעת הב"ח והמ"א אם אחד סיים לאכול לפני השניים יכול לברך וללכת שלא התחייבו בזימון, אבל לדעת מרן וכל האחרונים כבר נתחייבו בזימון מתחילת הסעודה ואין אחד רשאי לברך ולצאת בלא זימון. ואם היה דבר נחוץ הנוגע להפסד ממון יש להקל שיברך האחד קודם שגמרו סעודתם ויצא, אך באופן זה טוב שהשניים יעשו לפנים משורת הדין להפסיק לו ויזמן עליהם. (אולם לדעת הב"י אפשר שאפילו סיימו לאכול שלושתם ומתעכבים השניים באיזה עניין ולא יכול לזמן עימהם, והוא ממהר לאיזה עניין נחוץ ולא יכול להתעכב, יכול לברך ולצאת. ונראה שגם המ"ב מודה באופן זה, שהרי כתב בביה"ל ד"ה עד שיגמרו השניים, משגמרו השניים את סעודתן שוב אין להם רשות לשהות יותר ולעכב את השלישי הרוצה לזמן ולברך. אולם בהלכה ברורה אות ג' כתב שאם סיימו סעודתם אינו רשאי לצאת עד שיזמנו). וכתב בביה"ל (ד"ה שאכל כאחד) משמע מכמה ראשונים שהשניים יכולים להפסיק האחד מאכילתו ולזמן, דווקא אם יש להם דבר נחוץ שאינם יכולים להמתין לו, אבל אם אינם נחוצים לצאת צ"ע אם יכולים להכריחו להפסיק מסעודתו. ומפשטות דברי מרן משמע שיכולים להפסיק אפילו אין להם דבר נחוץ. עכ"פ לכ"ע ממידת דרך ארץ יפסיק האחד לשניים, וכמ"ש רש"י שדרך ארץ הוא שיהא אחד מפסיק סעודתו לשניים. ואפילו כשאין להם דבר נחוץ.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5