——–
במשנה מה. שלשה שאכלו כאחד חייבים לזמן. ובמשנה מט: כיצד מזמנים בשלושה אומר נברך. וכתב הטור שאומר אחד מהם נברך שאכלנו משלו, והם עונין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, והוא חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ברוך הוא וברוך שמו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם וכו'. ומה שכתב הטור שאומר ברכו וברוך שמו, כתב בדרכי משה שלא נזכר זה בש"ס וכן הרי"ף והרא"ש לא הזכירו זה, וגם מרן בשו"ע השמיטו. ומה שכתב שחוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו כתב הב"י שהוא מהגמ' מו: להיכן הוא חוזר למקום שפסק, לפי פירוש הרי"ף שהמזמן חוזר למקום שפסק שאמר נברך שאכלנו משלו, ואחר שענו חוזר הוא ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. עוד כתב הב"י שהמרדכי כתב בשם ראבי"ה משם רבינו האי ששלושה שאכלנו משבעת המינים חייבים לזמן . (אף שאמרו אין זימון לפירות זה לשאר פירות שאינם משבעת המינים. דרישה) וכתב הב"י שאין נראה כן מדברי הפוסקים אלא אין מזמנים אלא על פת לבדו. וכן כתב הרמב"ם בהדייא.
וכ"פ מרן היו המסובין ג', חייבים בזימון שאומר אחד מהם: נברך שאכלנו משלו, והם עונים ואומרים: ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, והוא חוזר ואומר: ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו בא"י אמ"ה הזן את העולם וכו'.
וכתב המ"ב (ס"ק א') ואסמכו רבנן אקרא דכתיב גדלו לה' אתי ונרוממה שמו דמשמע שאחד יאמר לשנים גדלו. א"נ ממאי דכתיב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. וכ"ש אם הם יותר עד עשרה כמו שיתבאר לפנינו:
עוד כתב (ס"ק ב') בשם הזהר לומר בפיו קודם בהמ"ז תן לנו הכוס ונברך או באו ונברך, לפי שכל דבר שבקדושה צריך הזמנה בפה עובר לעשייתו כדי להמשיך הקדושה. ומזה נוהגים לומר בל"א (רבותי, מיר וועלין בענטשין) והם עונים יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם: (ואנו נוהגים לומר הב לן ונבריך למלכא עילאה קדישא, ועונים שמים, ושוב אומר ברשות מלכא עילאה קדישא וברשותכם נברך שאכלנו משלו, ועונים ברוך וכו'. ונראה שכשמברכים בלא כוס לא יאמר הב לן ונבריך שפירושו תן לנו הכוס ונברך, אלא יאמר הבו ונבריך שפירושו בואו ונברך. וראיתי בהלכה ברורה בשער הציון אות ד' שכן העיר הרב משה לוי זצ"ל. אבל מרן שליט"א גם כשמזמן בלא כוס אומר הב לן ונבריך).
עוד כתב (ס"ק ג') שיש דעות בין האחרונים אם צריך לענות אמן אחר המזמן שאומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. והמנהג שלא לענות.
עוד כתב (ס"ק ד') ממה שלא הזכיר מרן לומר ברוך הוא וברוך שמו קודם ברכת המזון משמע שאין לאומרו, והמנהג לאומרו. וכתב המ"א שדוקא המזמן אומרו ולא העונים. (ואנו לא נהגנו לאומרו כלל, וכנ"ל בדרכי משה. וכ"כ בהלכה ברורה אות ו' שמנהג הספרדים שלא לאומרו).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5