——–
בגמ' ברכות כב: ת"ר היה עומד בתפילה ומים שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל. ולמד משם הטור גם לענין ק"ש וכתב היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות אפי' אם יש במים שעל בגדו טופח כדי להטפיח ואם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש ואם לאו חוזר למקום שפסק: וכתב הרא"ש בשם הר"ר יוסף ב"ר משה (תוס' ד"ה ממתין) דאפילו נפלו על בגדיו כיון דעביד טיף טיף נבלעים מהרה כדאמרינן לקמן (כה.) מי רגלים שנבלעו בבגד או בקרקע ואין בהם כדי להטפיח מותרים ונראה דאפילו יש בהם טופח כדי להטפיח מותרים דמדאורייתא אינו אסור אלא כנגד העמוד בלבד ורבנן הוא דגזור וכיון שכבר הוא עומד בתפילה לא גזור ואוקמוה אדאורייתא וכן דעת ה"ר יונה ז"ל (יד. ד"ה היה) וכן כתבו התוספות (שם): וזה לשון הרשב"א (שם ד"ה היה) מסתברא לי דאינו צריך להרחיק ממקום המים כלל מדלא קתני ומרחיק עד שיזרוק לאחריו ד' אמות כדקתני בראה צואה כנגדו וטעמא דמילתא משום דבצואה בעינן מחניך קדוש אבל מי רגלים אינו אסור מדאורייתא אלא כנגד עמוד בלבד והילכך אם לא התחיל מרחיק מדרבנן אבל בעומד בתפילה לא ועוד נראה שאפילו בא לפסוק ולהרחיק אסור עכ"ל ודבר פשוט הוא שבתפילה דוקא קאמר אבל לק"ש אפילו אם התחיל כבר מרחיק כדי לגמור הקריאה שהרי יכול לקרות ק"ש והוא מהלך: והגהות מיימון החדשות כתבו בפ"ד מהלכות תפילה (אות י) וכשחוזר להתפלל צריך להתרחק מן המי רגלים ד' אמות ואותם מים וניצוצות שעל ברכיו ורגליו ואי אפשר לקנחם צריך לכסות בבגדים אשר לא נתזו המים עליהם כדמשמע בפרק אמר להם הממונה (יומא ל.) ובתוספות עכ"ל ולענין הלכה נקטינן כדברי הרשב"א דרב מובהק הוא: ומ"ש הטור ואם שהה כדי לגמור כולה חוזר לראש וכו'. נתבאר בסימן ס"ה: (דלדידן חוזר למקום שפסק. ובתפלה כתב מרן בסימן קד' סעי' ה' שחוזר לראש).
וכ"פ מרן היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו, פוסק עד שיכלו המים, וחוזר לקרות, אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח, כיון שהם מכוסים בבגדו. ואם נפלו מי רגלים בארץ, מרחיק מהם ד' אמות. {הגה: או כשיעור שיתבאר לקמן סי' פ"ב או ממתין עד שיבלעו בקרקע (הר"י פ"ב דברכות).} ואפילו שהה כדי לגמור את כולה, אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק. {הגה: וי"א דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, וכן עיקר, וכמו שכתבתי לעיל סי' ס"ה, ומשערין לפי הקורא.}
וכתב המ"ב (ס"ק א') ה"ה לד"ת ולתפלה פוסק עד שיכלו המים לשתות ואפילו אם יצטרך עי"ז לשהות הרבה באמצע תפלה שיהיה כדי לגמור כולה ויצטרך עי"ז אח"כ לחזור לראש (כמ"ש מרן בסימן קד') אפ"ה ממתין: וכתב בביה"ל (ד"ה היה קורא) שכ"כ הפמ"ג וכתב עוד דאפשר דאפילו יעבור עי"ז זמן תפלה אפ"ה ממתין וכ"ש לפי מה שכתבנו לעיל דאפשר דבעת השתיתה הוא מדאורייתא יש להחמיר:
עוד כתב (ס"ק ג') מה שכתב מרן כיון שהם מכוסים בבגדו רוצה לומר שהבגד העליון לא נתלכלך ואם גם הוא נתלכלך בק"ש ושאר דברי קדושה צריך לילך ולהסיר בגדיו או עכ"פ לכסות המקום המלוכלך בבגד אחר אך לענין תפלה שא"א לו להפסיק ולעסוק בזה מתפלל כדרכו אחר השתיתה כיון דאיסור מי רגלים אינו אלא מדרבנן וכבר הוא עומד בתפלה לא גזרו: (ובהלכה ברורה אות א' כתב לענין ק"ש יש מחמירים שיחליף בגדיו ונכון לחוש לדבריהם).
עוד כתב (ס"ק ד') גם לענין שנמצא באמצע תפלה נכון שירחיק ד' אמות מהמי רגלים. וכתב בביה"ל (ד"ה מרחיק מהם) אף שהב"י פסק כדברי הרשב"א שבאמצע תפלה לא צריך להרחיק, עכ"פ בסימן צ' סעי' כז' פסק מרן שצריך להרחיק ממי רגלים של תינוק, ואף שהלבוש תירץ שכאן לא תעזור כ"כ ההרחקה שהרי בלאו הכי בגדיו רטובים. עכ"פ נכון להחמיר כיון שיש אומרים שמרן חזר בו בסימן צ' וסובר שצריך להרחיק. (ועיין שם מה שתרצנו בזה). ולענין השתנת תינוק אין לזוז מפסק השו"ע שם שצריך להרחיק. (ובהלכה ברורה אות א' כתב ואם יש מי רגלים על הארץ ירחיק מהם ארבע אמות ולאחר מכן ימשיך לקרוא ק"ש או להתפלל).
עוד כתב (ס"ק ה') מה שכתב הרמ"א או כשיעור שיתבאר צ"ל או ממתין עד שיבלעו בקרקע כשיעור ויתבאר לקמן סימן פ"ב כצ"ל. וכתב המ"א דאף דאפשר דע"י ההמתנה על הבליעה יצטרך לשהות כדי לגמור כולה ויצטרך לחזור לראש (לדעת הרמ"א) אפ"ה אין לחוש לזה בק"ש דהוי כקורא בתורה אבל אם נזדמן לו כן בברכת ק"ש טוב יותר שירחיק מהם ולא ימתין על הבליעה בקרקע ובדיעבד אם שהה בברכת ק"ש כדי לגמור כולה אינו חוזר לראש וכדלעיל בסימן ס"ה במ"ב:
עוד כתב (ס"ק ז') שלדעת הרמ"א בסימן סה' אם הוא אנוס בעת ההפסק חוזר לראש אם שהה כדי לגמור את כולה והכא נמי הא אנוס הוא. ולענין תפלה אם נזדמן כן באמצע והמתין על הבאת מים או על הבליעה בקרקע בכדי לגמור כל התפלה נ"ל דאפשר דא"צ לחזור לראש [כי בדיעבד יש לסמוך על דעת הרשב"א והתוספות ברכות כ"ב ע"ב ד"ה ממתין דס"ל דא"צ להרחיק כלל כיון שכבר הוא עומד בתפלה וא"כ לא היה אז אנוס אם לא שבפסיקה עד שיכלו המים לבד היה השיעור כדי לגמור כולה ועיין בבה"ל ולקמן בסימן צ' סכ"ז במ"ב שם]. ובביה"ל (ד"ה וכן עיקר) כתב ואפשר דמ"מ יש לחזור מטעם דבלא"ה דעת הרי"ף והרמב"ם דבתפלה חוזר אף בלא אונס וכמו שכתב המ"א כעין זה בסימן ס"ה סק"ב עי"ש: (ועיין בב"י ריש סימן סה' שהלכה כדעת הרי"ף והרמב"ם שאין חילוק אם הפסיק מחמת אונס להפסיק שלא מחמת אונס, אם שהה כדי לגמור את כולה בק"ש חוזר למקום שפסק, ובתפלה חוזר לראש). עוד כתב במ"ב ומי שיש לו חולי המטפטף ממנו תמיד מ"ר עיין לקמן סימן פ' במ"ב:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5