——–
כתב הב"י במשנה ברכות ט: מאמתי מאימתי קורין את שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן רבי אליעזר אומר בין תכלת לכרתי ובגמרא תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב וכו' אחרים אומרים משיראה את חבירו רחוק ארבעה אמות ויכירנו, אמר רב הונא הלכה כאחרים. אמר אביי לתפילין כאחרים לק"ש כוותיקין דאמר רבי יוחנן וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה תניא נמי הכי וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. וכתב רבינו יונה שאביי לא חולק על רב הונא שלכתחילה יוצא י"ח מצות ק"ש משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות, רק שבא לומר שהוותיקין מתוך שהיו מדקדקין במצות והיו רוצים לסמוך גאולה לתפלה היו גומרים אותה עם הנץ החמה כדי שיתפללו מיד כשתנץ החמה ויסמכו גאולה לתפלה. וקודם זמן זה שיכיר את חבירו אין לו לקרותה אלא בדיעבד או בשעת הדחק. (הכונה מעלות השחר עד שיכיר את חבירו וכרשב"י ברכות ח: שיוצא בדיעבד).
וכן דעת הרא"ש והרשב"א דהא דאמר אביי לק"ש כוותיקין היינו למצוה מן המובחר אבל מודה הוא דתחלת זמן קריאה הוא משיכיר בין תכלת ללבן כסתמא דמתניתין. וכתב הב"י שהשיעור משיכיר בין תכלת ללבן ומשיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות הוא שיעור אחד. ובירושלמי פירש חבירו שהוא רגיל ואינו רגיל בו. וזה שכתב הטור הרגיל עמו קצת. נמצא שלדעת ה"ר יונה הרא"ש והרשב"א ג' זמנים הם, מעלות השחר עד שיכיר את חבירו קורא בשעת הדחק, או בדיעבד אם קרא יצא. ומשיכיר את חבירו עד מעט קודם הנץ הוא זמן לכתחילה למי שלא מסמיך גאולה לתפילה. ומעט קודם הנץ וגומר הברכה בנץ הוא זמן מצוה מן המובחר שמתחיל התפלה מיד בנץ ומסמיך גאולה לתפלה. וכתב הב"י שמהרמב"ם והרי"ף משמע שסוברים שאביי חולק וסובר שזמן ק"ש מתחיל רק כוותיקין מעט קודם הנץ. ופסק מרן כדעת ה"ר יונה הרא"ש והרשב"א והטור. וכתב הטור שכתב הרמב"ם מצותה שיתחיל קודם הנץ החמה כדי שיגמור לקרותה ולברך ברכה אחרונה עם הנץ החמה ושיעור זה כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה השמש. וכתב הב"י שפירש המהר"י אבוהב שזמן ק"ש הוא מעט קודם הנץ שהוא תחילת עליית גלגל השמש על הארץ, וכדי לדעת זמן זה של מעט קודם תחילת הנץ יש לשער שעה קודם שנראה כל גלגל השמש על הארץ. וכתב הב"י שיש נוסחה אחרת ברמב"ם שכתוב במקום שיעור שעה אחת עישור שעה אחת. (ולגירסא זו אפשר לפרש הרמב"ם בשני אופנים, או שש דקות קודם עליית גוף השמש כולו יקרא ק"ש או שש דקות קודם הנץ שהוא תחילת יציאת השמש יקרא ק"ש).
ולדעת ר"ת ראבי"ה ור"ח זמן ק"ש מתחיל אחר הנץ כהמשנה ביומא לז. אף היא עשתה נברשת של זהב בשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנה וידעו כל העם שהגיע זמן ק"ש. ולדעת ר"ת ותיקין לא כדין היו עושים, ולר"ח גם ותיקין היו מתפללים בשעה זו אחר הנץ. אולם ההגהות מימוניות כתב שאין הלכה כן אלא לק"ש כותיקין וזמן הנברשת הוא לכל העם שלא בקיאים, ושכן פסק הרי"ף ור"י וכתב הב"י שכן נוטים דברי התוס' דלא כר"ת, וכן כתבו התוס' ברכות כדברי ה"ר יונה והרא"ש וכ"פ הרמב"ם וכיון שרוב הפוסקים סוברים כן הכי נקטינן. ולענין סוף זמן ק"ש במשנה שם וגומרה עד הנץ החמה רבי יהושע אומר עד שלש שעות שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות ובגמרא (י:) אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע: כתוב בהגהות מיימוניות (ק"ש פ"א אות ט) שרבינו שמחה כתב דעד תחלת שעה שלישית קאמר והם דחו דבריו והעלו דעד סוף שעה שלישית קאמר וכן מוכח בירושלמי (ברכות פ"א ה"ה, ופ"ד ה"א) וכן פירשו התוספות (ע"ז ד: ד"ה בתלת) וכן הסכים הר"ם (ספר על הכל סי' ב) ע"כ וכן העלה סמ"ג (עשין יח צט ע"ד) וכן כתב הרמב"ם ז"ל.
וכ"פ מרן זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו. ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות, שהוא רביע היום. ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין {(פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות)} שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה {(פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים) (שיר השירים ו, יא; ז, יג)} כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד. {הגה: שיעור הנץ החמה הוא כמו שיעור שעה אחת קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ (מיימוני פ"א).}
וכתב המ"ב (ס"ק א') שגם ברכות ק"ש צריך לומר אחר שיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות. ובביה"ל (ד"ה זמן ק"ש) כתב שפסוקי דזמרה עד ברכו מותר לומר קודם הזמן הזה ונ"מ למי שהשעה דחוקה לו יכול לע"ע לומר ברוך שאמר ופסוקי דזמרה בלא תפילין עד יוצר אור וכשיגיע הזמן דכדי שיראה יניח
תפילין ויברך עליהם ויאמר מיוצר אור והלאה: עוד כתב בביה"ל (דה משיראה) שזמן תפילה לכתחילה מהנץ החמה אבל בשעת הדחק יכול להתפלל קודם.
עוד כתב (ס"ק ב') ונקבע זה הזמן לק"ש אף דמקצת אנשים קמים ממטתם משעלה עה"ש וקרינן ביה ובקומך מן התורה דלכן בדיעבד יצא וכדלקמן בסעיף ד' מ"מ כיון דרובא דאינשי לא קיימי עד שיכיר א' את חבירו ועוד מפני שקבעו פ' ציצית בק"ש דכתיב בה וראיתם אותו לפיכך קבעו חכמים זמנה משיכיר בין תכלת ללבן והוא הזמן דמשיכיר את חבירו ברחוק ד"א:
עוד כתב (ס"ק ג') לכתחילה אסור להתאחר עד סוף ג' שעות.
עוד כתב (ס"ק ד') שלדעת המג"א מונים ג' שעות מעמוד השחר ולדעת הגר"א מהנץ החמה. (בהליכות עולם ח"א עמוד קה' ובהלכה ברורה אות ג' כתב בדברים שהם מהתורה מחמירים לחשב את תחילת היום מעלות השחר, ובדברים שהם מדרבנן יש לחשב מהזריחה. מלבד סוף זמן אכילת חמץ וביעור חמץ שמחשבים מעלות השחר משום חומרה דחמץ. ולענין סוף זמן ק"ש יש להחמיר לחשב מעלות השחר ובשעת הדחק יש לסמוך על המקילים).
עוד כתב (ס"ק ה') ששעות אלו מחשבים לפי שעות זמניות (וכ"כ הב"י בסוף הסימן בשם הרמב"ם). ושיש ליזהר בחורף שהיום קצר וזמן שלוש שעות קצר יותר מהקיץ. (וכ"כ הב"י שם בשם המהר"י אבוהב). וזה למי שקם בעלות השחר, אבל מי שקם כל בוקר בשעה קבועה לדוגמא בשעה שש צריך להזהר יותר בקיץ, אף על פי שהשלוש שעות גדולות יותר עכ"פ היום מתחיל מוקדם יותר ומימלא מסתיים הזמן יותר מוקדם מהחורף. עוד כתב שאם רואה שהזמן עובר ולא יספיק להניח ציצית ותפילין או מסופק שמא יעבור הזמן יקרא ק"ש בלא תפילין ואח"כ יניח תפילין. וכן אין לאחר זמן ק"ש בשביל תפילה בציבור אלא יקרא ק"ש קודם התפילה. ואין לאחר הקריאה לבהכ"נ בשביל הזקנים המאחרים לבוא ויצטרכו להתפלל ביחידי כיון שעי"ז יעבור זמן ק"ש ואין אומרים לו לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ובשבת ויו"ט מצוי מאד לעבור זמן ק"ש מפני כמה דברים ע"כ החכם עיניו בראשו לקבץ מנין ולהתפלל קודם או עכ"פ לקרות שמע בזמנו קודם שיעמוד להתפלל עם הצבור וכנ"ל בסוף סימן מ"ו ועי"ש בביאור הגר"א ובבה"ל שם:
עוד כתב (ס"ק ו') שזמן תפילה לכתחילה בנץ שכתוב יראוך עם שמש, ולכן אע"פ שזמן ק"ש משיכיר את חבירו לא יקרא עד סמוך לנץ כדי שיסמוך גאולה לתפילה.
עוד כתב (ס"ק ז') הנץ החמה היא השעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים:
עוד כתב (ס"ק ח') המתפלל בנץ מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולא יוזק כל אותו היום: וכתב בביה"ל (ד"ה מצוה מן המובחר) שמי שרגיל להתפלל בנץ ואין לו מנין עדיף שיתפלל בנץ ביחידי ואפילו שאין לו עכשיו תפילין יקרא ק"ש ויתפלל בלא תפילין בנץ. עוד כתב בביה"ל (ד"ה כמו שיעור שעה) שלשיטת הפמ"ג שעה קודם עליית גוף השמש על הארץ מתחיל הנץ. ועלות השחר הוא שבעים ושתיים דקות קודם עליית גוף השמש על הארץ ומעמוד השחר עד שיכיר את חבירו הוא שש דקות ומשיכיר עד תחילת הנץ עוד שש דקות. (ודוחק לומר שותיקין היו מספיקים מברוך שאמר עד שמונה עשרה בתוך שתים עשרה דקות כולל הנחת תפילין וציצית, ואפשר שכוונת הפמ"ג שכל השעה שבין תחילת הנץ עד סופו נחשב זמן הנץ והתפילה בשעה זו נחשבת לתפילה בנץ. וצ"ע). והביה"ל האריך לדחות שיטה זו כיון שמוכח ברבינו יונה ועוד פוסקים שהנץ הוא תחילת זריחת השמש שמתנוצצת על הארץ ולפמ"ג הוא הרבה קודם לכן ואין ניכר כלל זריחת השמש על הארץ.
עוד כתב המ"ב (ס"ק ט') מה שכתב הרמ"א שהנץ הוא שיעור שעה קודם שיעלה כל גוף השמש על הארץ, יש גורסים עישור שעה, והגר"א גרס שליש עישור שעה והוא שתי דקות. (ובהלכה ברורה אות ז' זמן הנץ החמה הוא בשעה שמתחלת לזרוח בראשי ההרים, ונכון יותר לסיים ק"ש סמוך לזמן שבו מתחיל גלגל השמש לצאת וימשיך אמירת ויציב במשך שתי דקות וארבעים שניות והוא סוף הנץ הנראה ויתחיל תפילת שמונה עשרה).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5