——–
בברכות כה: ת"ר גרף של רעי ועביט של מי רגלים אסור לקרות ק"ש כנגדן ואע"פ שאין בהם כלום ומי רגלים עצמן עד שיטיל לתוכן מים. וכתב הב"י ומדקתני גבי מי רגלים עד שיטיל לתוכן מים משמע דבגרף ועביט לא מהני נתינת מים, וכן כתבו ה"ר יונה (יז. ד"ה גרף) והרשב"א (חי' שם ד"ה כמה) והרא"ש (סי' נד) וכתב הרא"ש דטעמא דכיון דמיוחדים לכך הוה ליה כבית הכסא ואפילו אין בהם ריח רע וכן כתב הרמב"ם (פ"ג הי"ב): וה"ר יונה כתב דטעמא דלא מהני בהו נתינת מים כדמהני במי רגלים משום דדיינינן להו כמו צואה ואסור מן התורה מוהיה מחניך קדוש אבל מי רגלים אינם אסורים אלא מדרבנן דלא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הילכך סגי להו בנתינת מים, ולי נראה ליתן טעם אחר דמי רגלים היינו טעמא דשרו בנתינת מים משום דצלולים הם ומתערבים במים ומתבטלים מה שאין כן בגרף ועביט שמה שבלוע בהם אינו מתערב במים כדי שיתבטל הילכך לא מהני להו נתינת מים. והתוס' והמרדכי נסתפקו אם מועיל נתינת מים לגרף של רעי, וכתבו שאם עשויים מזכוכית שלא בולע אפשר שיועיל נתינת מים. שרש"י פירש גרף ועביט שניהם של חרס וכתבו התוס' והמרדכי והרשב"א והרא"ש שדוקא בחרס או עץ שהוא בולע ומלא זוהמא אסור אבל של זכוכית או מתכת לא חשיב גרף של רעי שלא בולע. וכתב הב"י ומה ומה שהצריכו התוספות והמרדכי להטיל רביעית מים בשל זכוכית לא כתבוהו המפרשים והפוסקים משמע דסבירא להו דנתינת מים לתוך גרף ועביט אינו מעלה ואינו מוריד ומיהו נראה שצריך שיהא רחוץ יפה וכן כתוב בספר אהל מועד (שם) אם רחץ הכלי במים יפים אם הכלי של מתכת או של זכוכית מותר אע"פ שמיוחד לכך והוא שלא יצא ריח ממנו עכ"ל. והטור כתב גם אם הוא של חרס ומצופה מבפנים מזכוכית מותר וכתב הב"י שכ"כ רבינו יונה בשם רבני צרפת. וכתב הב"י ולפי דברי הרמב"ם והרא"ש דמדמו גרף ועביט לבית הכסא נראה דגם של זכוכית אסור שהרי בית הכסא הוא ומיהו אפשר לומר דכיון דלא בלע כלל אין דין בית הכסא עליו וכיון דשאר פוסקים ומפרשים כתבו להתיר נקטינן כוותייהו להתיר בשל מתכת או של זכוכית או של חרס מצופה: (וצ"ע מה שכתב שגם של זכוכית נראה שאסור לרא"ש, הרי הרא"ש כתב להדיא להתיר בזכוכית, וכמו שכתב הב"י למעלה). וכתב הטור שגרף ועביט הן כצואה וצריך להרחיק ממנו לפניו מלא עיניו ולאחריו ד"א ממקום שכלה הריח אפילו אם אין בהם כלום. וכתב הב"י שכן הוא בברייתא שצריך להרחיק מהם ארבע אמות ופשוט הוא דכיון דכצואה דיינינן להו היינו דוקא מאחריו אבל לפניו כמלא עיניו וכן כתוב בספר אהל מועד.
וכ"פ מרן גרף של רעי ועביט של מי רגלים, של חרס או של עץ, צריך להרחיק מהם כמו מצואה, אפילו הטיל בהם מים; אבל אם הן של מתכת, או של זכוכית, או של חרס מצופה, מותר אם הם רחוצים יפה.
וכתב המ"ב (ס"ק א') שצריך להרחיק מהגרף והעביט אפילו הם רחוצים יפה.
עוד כתב (ס"ק ב') אם הכלי מיוחד ג"כ לתשמיש אחר כגון לשפוך לתוכו שופכין אם אין בו צואה ולא ריח רע מותר . (ובהלכה ברורה אות ד' כתב אם משתמשים בו לפעמים לעביט ולפעמים לדברים אחרים יש להחמיר). עוד כתב המ"ב וכן אם בכל פעם שמשתין נותן לתוכו רביעית מים מותר אם אין מגיע ממנו ריח רע ונ"ל דבזה אם מגיע ריח רע מן הכלי דינו כעביט ממש וצריך להרחיק ד"א ממקום שכלה הריח. וכתב הטעם בביה"ל (ד"ה גרף) דהעביט שבלוע בו הזוהמה איסורו מן התורה בין אם נאמר שדינו כצואה ובין אם נאמר שדינו כבית הכסא. ולכאורה לא תועיל בשביל זה הטלת רביעית מים שהרי הזוהמא נבלעת בתוכו ונשאר עליו שם בית הכסא, אלא צריך לומר כיון דחזינן דאין בו ר"ר ממילא מוכח דלא נבלע בתוכו זוהמא כ"כ ואין איסורו רק משום דהוא יחדו למ"ר וחשבו כבה"כ ועל כן כיון ששופך תמיד מים בתוכו תיכף אחר הטלת המ"ר לא הניחו להתייחד לבית הכסא.
עוד כתב (ס"ק ג') שצריך להרחיק לפניו כמלא עיניו ולאחריו ד"א ממקום שכלה הריח. וכיון שבעביט הסכימו רוב האחרונים שהוא מן התורה משום דנפיש זוהמא לכן לא מהני בהן ג"כ הטלת מים ואפי' מילאן עד שוליהן. ואם קרא או התפלל במקום עביט שהיה בתוך ד' אמותיו חוזר אם מצאו במקום שהיה ראוי לו להסתפק בו תחילה עליו. ולענין שאר ברכות עיין לקמן סימן קפ"ה ס"ה ובמ"ב שם ותדין לכאן. (ובהלכה ברורה אות א' כתב לענין ק"ש חוזר, ולענין ברכות אינו חוזר, ולענין תפלה יחזור בתנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק ה') בכלי חרס מצופה שמותר יש אומרים שהוא מצופה זכוכית ויש אומרים דוקא מצופה בעופרת ולא זכוכית. (ובהלכה ברורה אות ג' חרס מצופה בזכוכית או אבר והוא נקי ורחוץ יפה מותר לקרוא ק"ש לברך ולהתפלל בסמוך לו). גם יש אומרים דבעינן שיהא מצופה מבפנים ומבחוץ ויש מקילין דדי בשמצופה רק מבפנים והנה למעשה יש להחמיר דבעינן שיהא מצופה גם מבחוץ אך כשכפאו על פיו יש לסמוך להקל על דעת המתירין כ"כ א"ר. (ובהלכה ברורה אות ג' כתב מצופה היינו מצופה מבפנים ויש מחמירים שיהיה מצופה מבחוץ ומבפנים). עוד כתב והכלים שאנו קורין פארצליין [חרסינה] לענין שארי איסורים דינם ככלי חרס דלא מהני הגעלה ונראה דיש להחמיר גם לענין זה. וכתב בביה"ל (ד"ה אבל אם) אף שבכלי זכוכית אנו מקילים ודלא כהט"ז והפר"ח שמדמים לפסח שיש מחמירים להחשיב הכלי זכוכית ככלי חרס, אלא כמו שכתב הישועות יעקב כיון שיכול להדיחו והוא חלק אין בזה חשש גרף. עכ"פ בפורצליין כיון שהוא חרס אע"פ שהוא חלק יש להחמיר.
עוד כתב (ס"ק ו') מה שכתב מרן אם הם רחוצים יפה היינו מבפנים ומבחוץ וגם שלא יהיה ממנה ריח רע ואם מגיע ממנה ר"ר דינה כריח רע שאין לו עיקר אחרי דהכלי אין עליה שם גרף ועביט ונקיה היא וא"צ להרחיק רק עד מקום שיכלה הריח ואם הכלי אין רחוצה צריך להרחיק ממנה ד"א אולי יש עליה ממשות של זוהמא:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5