סעי' א' – במודים דרבנן שוחה עם הש"צ, וטוב לשחות גם בסוף. – ספר מנחת שי

——–

כתב הטור וכשיגיע ש"צ למודים שוחין עמו הציבור דגרסינן בירושלמי הכל שוחין עם ש"ץ בהודאה. וכתב הרמב"ם ז"ל ולא ישחו יותר מדאי. וכתב הטור שאינו משמע כן בירושלמי דאיתא התם מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו ר"י, משמע דקאי דוקא אש"צ דלא שייך העברה אלא בש"צ. וכתב הב"י שאין ראיה לדחות את הרמב"ם ממעשה דירושלמי שאפשר שהמעשה אירע בש"צ וכן הדין בכל אדם שלא ישחה יותר מדאי. עוד כתב נראה דדוקא בחזרת שליח ציבור הוא דאמרו שלא ישחו יותר מדאי ואפשר שהטעם מפני שכבר התפללו ואינם כורעים אלא כדי שלא יראו ככופרים ובזה די שישחו ראשם מעט ואם ישחו יותר יש לחוש ליוהרא וכן כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל. ומיהו התוספות בסוף פרק קמא דברכות (יב: ד"ה כרע) גבי כרע כחיזרא כתבו דאיתא בירושלמי ובלבד שלא ישוח יותר מדאי וכן כתבו סמ"ג (עשין יט קא ע"ד) וסמ"ק (סי' יא טו.) והגהות מימוניות פ"ה (דפוס קושטא הי"ב) ומשמע דסבירא להו דכי אמרינן בירושלמי שלא ישוח יותר מדאי לכל מקום שאמרו חכמים לשחות קאי ולא למודים בלחוד: עוד כתב הטור מברכות לד: תניא הכורע בהודאה הרי זה מגונה ומוקמינן לה בהודאה שבהלל ושבברכת המזון. וכתב הב"י כתב ה"ר יונה (כד. ד"ה הכורע) דהוא הדין לשאר הודאות כגון ולך לבדך אנחנו מודים שבנשמת כל חי וכן כל כיוצא בזה שאין לכרוע אלא במקום שאמרו חכמים בלבד וכבר כתבתי זה בסימן קי"ג (ד"ה כתב ר' ירוחם) וכתבתי שם בשם רבינו ירוחם דהוא הדין לכורע בוכל קומה לפניך תשתחוה שהוא מגונה.

עוד בגמ' שם רבא כרע בהודאה תחילה וסוף. וכתב הרשב"א שהראב"ד פירש שכרע במודים דרבנן תחלה וסוף וכן משמע בירושלמי ששוחין במודים דרבנן בסוף אבל אין משגיחין לשוח עם החזן בסוף ההודאה אלה באיזה מקום שיסיים מודים דרבנן ורבי זעירא היה מכוין ואומר מעט מעט כדי שישלים עם החזן ונראה כאילו כורע עמו תחלה וסוף. ע"כ. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב בשם רבינו שרירא יש מי שחוזרין וכורעין כשמסיימין ויש מסיימין בזקיפה ורבוותא לא מיחו לא לזה ולא לזה ע"כ. וכתב הב"י והם דברי ארחות חיים (סי' פד) וראיתי כתוב על שם אחד מגדולי המפרשים שצריך לשחות בעוד שאומר כל מודים דרבנן. והעולם נהגו שלא לכרוע אלא בשעה שאומר תיבת מודים בלבד ופשט הירושלמי הכי משמע לי דהא דאמר רבי זעירא ובלבד במודים היינו לומר שאין צריך לשחות אלא בתיבת מודים בלבד וקאמר דזעירא דהיינו חכם אחד שהיה שמו כך ולא הגיע ליקרא רבי היה נוהג לשוח עם השליח ציבור תחלה וסוף ומחמיר על עצמו היה ואנו אין לנו אלא דברי רבי זעירא כן נראה לי ומכל מקום טוב לדקדק לשוח בו תחלה וסוף לחוש לדברי הראב"ד ז"ל:

עוד כתב הב"י מצאתי כתוב נקרא מודים דרבנן לפי שהיא תיקון הרבה חכמים כדאיתא בסוטה מ. שכל אחד הוסיף על הראשונים. ופירוש "על שאנו מודים לך" פירש"י אנחנו מודים לך על שנתת בלבנו להיות דבוקים בך ומודים לך. וכתב הב"י שאפשר לפרש שתחיינו ותחוננו וכו' על שאנו מודים לך, פירוש בגלל שאנו מודים לך ונשמעים לעבודתך תחיינו ותחוננו. והתו"ס כתבו שהערוך פירש על שאנו מודים לך כלומר עכשיו אנו מודים לך מלבד מה שאנו מודים לך בחזרת התפילה שאנו עונין אמן אחר שליח ציבור: ובא"ח (סי' פד) כתוב נוסח אחר עד שאנו מודים לך פירוש בעוד שאנו בחיים ואנו יכולים להודות לך והוא כמו (שה"ש א יב) עד שהמלך במסבו שהוא כמו בעוד:

כתב הטור ובירושלמי חותם בה בא"י האל ההודאות וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל. וכתב הב"י שהרשב"א כתב לא ראיתי מי שחותם בו שהודאה בלבד היא. וכן הרמב"ם כתבה בלא חתימה. וכן יש ללמוד מדברי רבינו יונה פרק כיצד מברכין לב. שלא יחתום בשם אלא אומר ברוך אל ההודאות, וכתב הב"י וכן ראוי לעשות.

וכ"פ מרן כשיגיע שליח צבור למודים, שוחין עמו הציבור, ולא ישחו יותר מדאי, ואומרים: מודים אנחנו לך (שאתה הוא ה') אלהינו אלהי כל בשר כו', וחותם ברוך אל ההודאות, בלא הזכרת השם; ויש מי שאומר שצריך לשחות גם בסוף, וטוב לחוש לדבריו. יש אומרים שאומר הכל בשחייה אחת, וכן המנהג (פסקי מהרי"א).

וכתב המ"ב (ס"ק א') שגם הש"צ לא ישחה יותר מדי.

עוד כתב (ס"ק ב') יותר מדי פירוש שישחה כדין שאר שחיות כמש"כ סימן קי"ג ס"ה והב"ח מפרש דבמודים שאומר עם הש"ץ לא ישחה רק ינענע ראשו מעט והעולם לא נהגו כן: (ובהלכה ברורה אות ב' כתב ושחיה זו ששוחין במודים דרבנן היינו שיכפפו ראשם מעט, ולא ישחו שחיה גמורה כשיעור הכריעות שכורעים בתפלת שמונה עשרה, דהיינו עד שיתפקקו החוליות שבשדרה, מפני שנראה הדבר כיוהרא).

עוד כתב (ס"ק ד') שדעת הגר"א לומר בא"י אל ההודאות והעולם לא נהגו כן:

עוד כתב (ס"ק ה') מה שכתב הרמ"א שיאמר הכל בשחיה אחת, הב"ח כתב בשם רש"ל שכשאומר ה' יזקוף מעט. והמ"א כתב שהעולם נוהגים כהרמ"א. ובביה"ל (ד"ה ויש מי) שהחיי אדם משמע שתופס לעיקר הדין כרש"ל. עוד כתב בביה"ל (ד"ה הכל בשחיה) ובביאור הגר"א כתב שא"צ לשחות רק עד שאתה הוא ד' אלהינו ואח"כ יזקוף ע"ש: (ובהלכה ברורה אות ג' כתב טוב לשחות גם בסוף מודים, ולמנהג האשכנזים בכל מקום יעשו כמנהגם).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל

מנחת שי – הלכות

הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5