——–
במשנה מה. אכל דמאי מזמנים עליו, אכל טבל אין מזמנים עליו. ובגמ' מז: אפילו הוא טבל מדרבנן כגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב. וכתב הרשב"א בשם הראב"ד שכן הדין אם אכלו פת שלא הפרישו ממנה חלה אע"פ שחייבת רק מדרבנן, לא מזמנים.
ולענין ברכה על דבר איסור. כתב הטור שלדעת הרמב"ם לא מברכים על דבר איסור אפילו הוא אסור רק מדרבנן לא בתחילה ולא בסוף, ולדעת הראב"ד והרא"ש מברכים כיון שנהנה. וכתב הב"י שהוכיח הרא"ש מגמ' בבא קמא צד. הרי שגזל סאה חטים טחנה אפאה והפריש ממנה חלה אין זה מברך אלא מנאץ. משמע שמברך רק ברכתו ניאוץ. ודחה ראיה זו הב"י שהרמב"ם יפרש שכונת הגמ' שלא יברך שאם יברך ברכתו ניאוץ היא. ועוד הוכיח הב"י שלא מברך, מהירושלמי שכתב שלא מברכים על מצה גזולה ברכה ראשונה, ועל ברכת המזון נחלקו רבי אושעיא, ורבי יוסי ורבי אילא, דלר' אושעיא מברך, כיוון שקנאה בשינוי שהרי אכלה וחייב לשלם רק דמים, ולרבי יוסי ורבי אילא לא מברך ברכה אחרונה על מצה גזולה. והרמב"ם סובר כר' יוסי ורבי אילא. וכן מוכח מתוספתא דמאי פ"ב לא יושיט ישראל אבר מן החי לבני נח, ולא כוס יין לנזיר, שאין מאכילים את האדם דבר שהוא אסור לו, ועל כולן אין מברכים עליהם, ואין מזמנים עליהם, ואין עונים אחריהם אמן. וכן משמע מרש"י במשנה, וכן נראה דעת ה"ר יונה. והרשב"א הביא ראיה משבת כג. הדמאי מערבים בו ומשתתפים בו ומברכים עליו ומזמנים עליו. משמע רק על דמאי מברכים, אבל טבל הטבול מדרבנן ושאר איסורים, לא מברכים. וכתב הב"י וכן הלכה.
וכ"פ מרן אכל דבר איסור, אף על פי שאינו אסור אלא מדרבנן, אין מזמנין עליו ואין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף.
וכתב המ"ב (ס"ק א') שאפילו אין הדבר אסור מצד עצמו, אלא האדם אסר על עצמו לא מברך עליו, כמו שהביא הב"י מתוספתא ולא כוס יין לנזיר.
עוד כתב (ס"ק ב') שאין עונים אמן על מי שאוכל דבר איסור, והוא מהתוספתא הנ"ל.
עוד כתב (ס"ק ד') שאם אכל איסור בשגגה, לדעת הט"ז וכמה אחרונים אין מזמנים עליו, כיון שאכילת איסור לא נחשבת לקביעות, אבל מברך אחריו. (אולם הרמב"ם כתב להדיא כל האוכל דבר האסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחילה ולא בסוף. וכ"כ בהלכה ברורה אות ג'). עוד כתב שאם קנה הגזלה בשינוי כגון גזל חיטים וטחן ואפה, דלדעת הרמב"ם לא מברך ולדעת הרא"ש מברך, כתב המ"א שאם אכל כדי שביעה שיש כאן חיוב ברכת המזון מהתורה, יש להחמיר ולברך. (ונראה שכן דעת הכה"ח אות ב'. אולם לדידן אחר שפסק מרן כדעת הרמב"ם, נראה דלא שייך בזה ספיקא דאורייתא, ולא מברך אפילו שבע. וכ"כ בהלכה ברורה אות ג').
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5