סכות – זמן שמחתנו

——–

(כל הקטעים דלהלן בנושא סוכות, מן הספר "נתיבות שלום" להאדמו"ר מסלונים)

"שלוש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' אלהיך במקום אשר יבחר, בחג המצות ובחג השבעות ובחג הסכות" (דברים טז, טז).

הנה לכל חג משלשת הרגלים יש את סגלתו המיחדת המאירה ליהודי לכל השנה, והיא עצומו של חג. ויש ללמד ענינו של חג הסכות, שהוא זמן שמחתנו, כמו שקבעו חז"ל את מהותו בנסח התפלה: "ותתן לנו ה' אלקינו באהבה וכו' ", דמשמע שזה עצומו של החג, וכמו שפסח הוא זמן חרותנו, ושבועות זמן מתן תורתנו, וזה עצומו של חג – כן סכות הוא זמן שמחתנו. וצריך באור מדוע הוא זמן שמחתנו? וביותר, שהרי מצות שמחת הרגל נוהגת בכל הרגלים, ומפני מה נתיחד דוקא חג הסכות להקרא זמן שמחתנו?

במיחד יש להבין ענינה של השמחה הגדולה במצות נסוך המים, שהיא מצוה המיחדת לחג הסכות, ואמרו חז"ל (סוכה נא.), כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו. עוד אמרו (ירושלמי סוכה כב), למה נקרא שמה "בית השואבה"? שמשם שואבים רוח הקדש. ואיתא שם, שיונה בן אמיתי מעולי רגלים היה, ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוח הקדש, והשיג מעלת הנבואה. וכמו שכתב הרמב"ם בענין זה (בפ"ח מהל' לולב): אף על פי שכל המועדות מצוה לשמח בהן בחג הסכות היתה במקדש שמחה יתרה וכו'.

ומשמעות הדברים היא, לא שיש מצוה יתרה של שמחה בחג הסכות, אלא שזו היא מציאות החג שהיתה שם שמחה יתרה. וכמו שמתאר שם עוד: בכל יום ויום מתחילין, מאחר שיקריבו תמיד של בין הערבים, לשמח שאר היום עם כל הלילה. והיאך היתה שמחה זו? החליל מכה, ומנגנין בכנור ובנבלים ובמצלתים וכו'. מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושים אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי וחכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה, הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסכות. עד כאן. והינו, שהיתה שמחה מפלגת למעלה מכל הקרבנות ומכל עניני העבודה.

וצריך באור, שהרי בבית המקדש היו הרבה עתים וזמנים גבוהים ונעלים, ומדוע שמחת בית השואבה עלתה על כלנה, עד שאפלו ההכנה לקיום המצוה היתה כל כך גבוהה. וכן יש להבין, למה כל הענין הנשגב של נסוך המים נכתב בתורה רק ברמז (עי, תענית ב.) ולא בפרוש.

אלא זהו כללות ענינו של חג הסכות זמן שמחתנו, שלאחר הימים הנוראים בהם ישראל נתעלו ונזדככו, נתן לנו הקדוש ברוך הוא את מצות סכה, שענינה "הביאני המלך חדריו", בבחינת הבאה לביתו, והיא מעין בחינת בית המקדש, וכדאיתא (סוכה ט.) שיש חלות קדשה על מקום הסכה. ובזהר הקדוש (ח"ג רנה:) מביא על סכה את הפסוק (שה"ש ב, ג): "בצלו חמדתי וישבתי", כי זה ענין הסכה בצלו חמדתי וישבתי, דשמיני עצרת הוא בחינת היחוד בין קדשא בריך הוא וישראל, וכדאיתא, שאז העת של מאן דיתיב עם מלכא, כל מאי דבעי שאיל גביה ויהיב ליה [מי שיושב עם המלך, כל מה שרוצה שואל ממנו ומקבל], ולפני היחוד הוא חג הסכות שבצלו חמדתי וישבתי בחינת הבאה לביתו, והוא גלוי אהבה מעין הבחינה שהיתה בבית המקדש. ועל כן חג הסכות הוא זמן שמחתנו, שישראל שמחים עם גלוי האהבה העלאית בין קדשא בריך הוא וישראל המתגלה בחג הסכות, אשר בו הביאני המלך חדריו בבחינת הבאה לביתו. ואין זו רק מצות שמחה שבכל הרגלים, אלא זמן שמחתנו, זה עצומו של חג, שישראל שמחים עם השם יתברך עם גדל האהבה של הבאה לביתו והיחוד.

וזה הוא ענין נסוך המים, דמים מורה על מדת אהבה, ונסוך המים היה גלוי האהבה בין הקדוש ברוך הוא וישראל. ויש לומר שלכך הוא נזכר רק ברמז, כי ענינו הוא אהבה מסתרת בחינת דביר המצנע. ונסוו המים היה הקרבן הקדוש ביותר, כשמו "נסוך המים", שאז נשתפכה האהבה בין קדשא בריך הוא וישראל. וזה טעם השמחה הגדולה היתרה שהיתה בנסוך המים, עד שכל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו, כי בקרבן זה מתגלה האהבה שבין הקדוש ברוך הוא וישראל בהפלגה יתרה למעלה מכל הקרבנות.

ויש לפרש בזה את סיום דברי הרמב"ם שם על ענין השמחה: השמחה שישמח אדם בעשית המצוה ובאהבת האל שצוה בהן עבודה גדולה היא. כלומר, שהשמחה נובעת מתוך אהבת הקדוש ברוך הוא וישראל, שנתן לנו באהבה את המצות ואת הימים טובים, וכמו שכתוב: "ותתן לנו ה' אלקינו באהבה מועדים לשמחה" וכו', וזה שרש השמחה בימים טובים, מחמת גלוי האהבה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
משפטי ישראל – על חגי ומועדי ישראל

הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5