סימן: פ"ח – שאלה: האם מותר לשים תפוחי אדמה וכד' במדורה שעושה לשריפת החמץ ?

——–

הגמ' בפסחים (דף ד:) רבי מאיר אומר אוכלין כל חמש ושורפין בתחלת שש. רבי יהודה אומר: אוכלין כל ארבע, ותולין כל חמש, ושורפין בתחלת שש. דכולי עלמא מיהא חמץ משש שעות ולמעלה, אסור ופרש"י ושורפין בתחלת שש ולא ימתין עד תחלת שבע שהוא אסור מן התורה, לפי שאדם טועה בשעות. וכפסק הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פרק א הלכה ט והלכה י) אסרו חכמים לאכול חמץ מתחלת שעה ששית כדי שלא יגע באיסור תורה, ומתחלת שעה ששית יהיה החמץ אסור באכילה ובהנייה כל שעה ששית מדברי סופרים ושאר היום משביעית ולמעלה מן התורה. שעה חמישית אין אוכלין בה חמץ גזרה משום יום המעונן שמא יטעה בין חמישית לששית, ואינו אסור בהנייה בשעה חמישית, וכו'. הא למדת שמותר לאכול חמץ ביום ארבעה עשר עד סוף שעה רביעית, ואין אוכלין בשעה חמישית אבל נהנין בו, והאוכל בשעה ששית מכין אותו מכת מרדות, והאוכל מתחלת שעה שביעית לוקה.

ומוכח מזה שאסרו רבותינו להנות מהחמץ וכ"ש לאוכלו מתחילת השעה שש משום שמדאורייתא חייבין לבער חמץ מן הבית בתחלת שעה ז' דהיינו מתחילת השעה ששית ואילך הוא שמחויב לבערו. ואין לו להשהותו משנכנסה שעה ששית דקיימא עליה מצות תשביתו מתחלת שעה שביעית וחכמים עשו לה סייג שעה ששית מדבריהם שלא להשהותו. ובודאי כל שלא הגיע תחילת שעה שש מותר בהנאה, אבל מכי מטא זמן איסוריה אפילו כדרך ביעורו אסור ליהנות ממנו, לכן יזדרז לבטל לפני כן, משעה שנאסר בהנאה אין הביטול מועיל. וכדברי הגמ' שם (דף כא:) שלא יסיק בו תנור וכירים. פשיטא! לא צריכא, לרבי יהודה, דאמר; אין ביעור חמץ אלא שריפה. סלקא דעתך אמינא: הואיל ואמר רבי יהודה מצותו בשריפה, בהדי דקא שריף ליה ליתהני מיניה קא משמע לן. דהיינו לכ"ע אסור בהנאה וכמ"ש התוס' שם דלר' יהודה דאמר חמץ בשריפה אפרו מותר דתניא בפ' בתרא דתמורה (ד' לד.) כל הנשרפין אפרן מותר וקס"ד בהדי דקשריף ליה ליתהני מיניה אבל לרבנן דאין מצותו בשריפה והוי מן הנקברים דאמרינן בפרק בתרא דתמורה אפרן אסור ופשיטא לדידהו דבהדי דקשריף ליה אסור ליהנות ממנו. ולא רק אפרו אלא גם השלהבת אסורה. נמצא דזה תלוי בפלוגת' דר' יהודא ורבנן דלר' יהודא שהוא בשריפה מותר דקיימא לן כל הנשרפים אפרן מותר ולרבנן אסור דכל הנקברים אפרן אסור. וכמ"ש אחרונים ביאור הלכה (בסימן תמה ד"ה וכן הפחמין) וכף החיים (אות כא) שאסור להתחמם נגד השלהבת או להדליק נר ממנה וכדומה שאר הנאות.

נמצאנו למדים שעושה לו מדורה ושורפו אבל במדורת כירתו אם יש עלי' דוד או סיר או יורה אסור לשורפו שהוא אסור בהנאה דהא אין להנות משריפת החמץ ומטעם זה יש שנוהגין לעשות מדורה קטנה לשורפו, פן יהנה מן הגחלים מן החמץ או יבוא לשפות עליו את הקדירה. והוא מנהג טוב וכשר. מה שאין כן בחלה הנשרפת, שאמרה תורה בשעת ביעורה יהנה ממנה. כמובא בראבי"ה (ח"ב פסחים סימן תלב) ובשבולי הלקט (סדר פסח סימן רו). וכ"כ המג"א (ס"ק ד) במשנ"ב (בס"ק יא) בשם אחרונים שהמנהג לעשות לו מדורה בפ"ע אפי' בשעה ה' כדי שלא יבואו להקל גם בשעה ששית ונוהגין לשרוף אותו בחצר ולא בכירה.

וכששורפו קודם שעה שש שעדיין אינו אסור בהנאה מותר להנות מהגחלים דהא הפחם נעשה מהחמץ בזמן היתר ומותר ליהנות בפחמין אף בתוך הפסח אבל אם שרפו לאחר שעה ששית הרי זה אסור בהנאה, ובזה לא יסיק בו תנור וכירים ולא יאפה בו ולא יבשל בו ואם אפה או בשל אותה התבשיל ואותה הפת אסורה בהנאה. וכמ"ש בספר הלכות גדולות (סימן יא הלכות פסח עמוד קפב) ובספר כלבו (סימן מח) חמץ בפסח משש שעות ולמעלה, אסור בהנאה ובאכילה, ואפילו למישגר ביה תנורא או לאוקודיה תותיה קידרא, דתנן (שם כא א) לא יסיק בו תנור וכירים. והיכא דהוה ליה חמץ כגון כעבין וקמניתא דאומא או לחמא יבישא או חיטי דאחמיצן, ושוינון פחמי מן קמי שש שעות, לבתר שש שעות אי נמי בפסח גופיה מהו למשגר בהו תנורא או לאוקודינהו תותיה קידרא או לזבונינהו ואיתהנויי בדמייהו, מי אמרינן כיון דמעיקרא חמץ הוו וקא מתהני בהו השתא בזמן איסורו, אסיר, או דילמא כיון דאשתני להו מאוכלא מקמי זמן איסורייהו הוו להו כעצים בעלמא ושפיר דמי למישגר ולאוקודי ולאיתהנויי בדמיהן, ת"ש דתנן (שם) כל שעה שמותר לאכל מאכיל לבהמה ולחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו, ואמרינן (שם כא ב) מותר בהנאתו פשיטא, באכילה שרי בהנאה מיבעיא, ומפרקינן מאי מותר בהנאתו, אחר זמנו, והיכי דמי, כגון שחרכו קודם זמנו כדרבא, דאמר רבא חרכו קודם זמנו מותר בהנאה ואפילו לאחר זמנו, וכן הלכה.

ומדמותר בהנאתו כשחרכו באור קודם זמן איסורו מותר ליהנות בגחלים או באפרו אפילו לאחר זמן איסורו ובנושא דידן המניחים תפוחי אדמה במדורות שעושים לשריפת החמץ וידוע להם שחמץ כבר נשרף והוי גחלים או אפר קודם זמן איסורו יכולים להנות מהתפוחי אדמה ואם לאו אסור להם להנות ואף אם שרף לפני השעה שש קודם זמן איסורו והחמץ עדיין אינו חרוך בתוכו דהיינו שאינו נפסל למאכל כלב מה שבתוכו אסור בהנאה. וכמ"ש מרן בשו"ע (סימן תמה סעיף ב) אם שרפו קודם שעה ששית, הרי זה מותר ליהנות בפחמין שלו בתוך הפסח; אבל אם שרפו משעה ששית ולמעלה, הואיל והוא אסור בהנאה, הרי זה לא יסיק בו תנור וכיריים ולא יבשל; ואם בישל או אפה, אותה הפת ואותו התבשיל אסורים בהנאה וכן הפחמין שלו אסורים בהנאה, הואיל ושרפו אחר שנאסר בהנאה.

אלא שמדברי הב"י שם שפי' את דברי הטור שכתב עושה לו מדורה ולשורפו בפני עצמו ולא יהנה ממנו בשעת השריפה דחיישינן שמא גם כשישרפנו בשעת איסורו יהנה ממנו והסכים עימו לדינא הרמ"א בדרכי משה (באות ב) וכן העיד הב"ח שזהו מנהגם לעשות מדורה בפני עצמו בכדי שלא יבא להנות ממנו גם כששורפו בשעה ששית וציין גם למהרש"ל שכך כתב והובא גם במג"א (ס"ק ד) ועטרת זקנים שם.

יש לומר שמרן כתב בשולחנו הטהור את עיקר הדין ששרפו קודם שעה ששית ומעלה מותר בהנאה וכ"ע לא פליגי בזה דשרי בהנאה עד שעה זו ובב"י רק כתב לפרש את דברי הטור להמליץ שטוב לעשות לו מדורה ולשרפו בפני עצמו ולא יהנה ממנו בשעת שריפה דחיישינן שמא גם כשישרפנו בשעת איסורו יהנה ממנו, דאי בשורפו בשעת איסורו קאמר תימה דלא הוה ליה למימר לכך טוב אלא לכך צריך ע"ש. ולכן לדעת מרן הב"י אין לחוש לחשש הטור ומותר להנות מהמדורות ולבשל בהם תפוחי אדמה וכדומה בשעת השריפה בשעה חמישית בלבד. אמנם אין הטור יחידי בהמלצתו דגם ספר האגור (הלכות חמץ ומצה סימן תשיד) כתב כן וז"ל: בשורפו בשעת בעורו לכ"ע אסר בהנאה. לכך אסור וטוב לעשות מדורה בפני עצמה.

וכ"ש בימינו שכמעט לכל אדם יש לו שעון יד שיכול לראות את הזמן המופיע בלוחות את זמן איסור בהנאה אין לחוש לזה. אמנם כאשר בד"כ סביב המדורות נמצאים ילדים רבים ברוך השם ואין תמיד מי שישגיח עליהם בשל ערב החג אזי טוב להחמיר ולממש את ההמלצה של הטור והאגור שהובא ע"י האחרונים ולא להנות מהמדורות בשעת השרפה בשעה החמישית. ובמיוחד שרוב העולם מבערים קודם סוף שעה ששית ראה לאגור שם שזהו זמן איסורו וגם אם ישרפו קודם סוף שעה חמישית עד שהתפוחי אדמה וכדומה יאפו להם ודאי שיגיע לזמן איסור הנאה.

הא למדנו שצריך לבער החמץ מרשותו עד סוף השעה החמישית, קודם שתחול השעה הששית, ויבטל השאר שאינו יודע בו, (וקודם שהחלה שעה ששית צריך לסיים לשרוף אותו), ויש להקפיד על הילדים הנמצאים ליד המדורות שלא יהנו מהמדורות לפני סוף השעה חמישית וכ"ש לאחר תחילת שעה ששית. וראה לחיד"א בהגדה לפסח ובאחרונים שטוב לבטל את החמץ רק לאחר ששרף החמץ כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו, דאם שורפו לאחר ביטולו אזי פשוט ששרף חמץ שאינו שלו דהא הוא ביטלו.

לסיכום: הנוהגים לשים תפוחי אדמה וכדומה בתוך מדורות שריפת החמץ בשעה חמישית י"א שאינם נוהגים טוב דחיישינן שמא יבא ויהנה מהמדורה בשעת איסורו דהיינו מתחילת השעה הששית ואילך שאז נאסרו בהנאה.

פירות הנושרים:

1. אין להנות ממדורות לשריפת חמץ אף קודם תחילת השעה הששית ואם נהנה אינו נאסר ותפוחי אדמה מותרים.

2. גחלים או אפר שנוצרו מחמץ לפני זמן האיסור מותר להנות ממנו גם בפסח.

3. חמץ הנשרף אחר זמן האיסור אסור להנות מהמדורה או מהגחלים והאפר.

4. אין להתחמם ממדורות השורפות חמץ אחר זמן האיסור.

5. כדי שלא יהנו מהמדורה נוהגים לעשות מדורות קטנות לשריפת החמץ.

6. תפוחי אדמה וכדומה שנתבשלו בשעה ששית אסורים בהנאה ואף שהניחום קודם שעה זו.

7. טוב לבטל את החמץ רק לאחר ששרף החמץ כדי שיקיים מצות שריפה בחמץ שלו.

8. עד סוף שעה רביעית מותר לאכול חמץ.

9. מסוף ארבע שעות עד סוף חמש שעות החמץ מותר בהנאה.

10. מסוף שעה חמישית עד סוף שעה ששית החמץ אסור בהנאה.

11. מסוף שעה ששית ומעלה החמץ אסור מן התורה בין באכילה ובין בהנאה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5