סימן: פ"ד – שאלה: ערב פסח שחל בשבת וקשה לו לאכול חמץ בביתו מחמת הכשרות וכדומה האם מותר לאכול מצה בשחרית?

אין לאכול מצת עשירה המיוצרת היום במפעלים השונים לפי פסיקת הרב מרדכי אליהו והרב יעקב יוסף (בנו הבכור של הרב עובדיה יוסף) זיע"א

רבותינו פלגי אי שרי לאכול מצה ביום י"ד בניסן עד חצות דהיינו שאינו אסור באכילה אלא דוקא מזמן איסור ואילך וכמ"ש רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה נתיב ה חלק א דף לט טור ד) וספר כלבו (סימן מח) והרז"ה שלקמן וכן דעת הרא"ש והר"ן שהובאו בב"י (או"ח סימן תעא) שאחרון דחה ראיית הרמב"ן ע"ש ולדעתם ערב פסח אסור לאכל מצה עד הלילה והאוכל לוקה ואינו אסור אלא דוקא מזמן איסור ואילך ונראה שהב"י לא הכריע בדבר ויותר משמע מדבריו כדעת הר"ן. וכן דעת הב"ח (בסימן תמד) שמעיקר ההלכה קי"ל רק מזמן האיסור ע"ש. וכן דעת אשר"י ומהרא"י בת"ה שהובאו בדרישה (סימן תעא ס"ק א). ושו"ר שכ"כ בחידושי הריטב"א פסחים (דף נ.) על פי' הירושלמי (פ"י ה"א) כל האוכל מצה בערב פסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה, וכתב דאיכא מרבנן דנקט לה כפשוטה בכולי יומא ובכל מצה, וכתב הרי"ט ז"ל דהנכון שלא נאמר אלא במצה הראויה לצאת בה שהיא הארוסה כי היא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל וכן לא נאמר אלא משעת איסור החמץ דהשתא מתחיל ארוסי המצוה, נמצא דעד ארבע שעות מותר אפי' במצה הראויה, ומשם ואילך אסור במצה ראויה. וכן מבובר בדברי ספר שבולי הלקט (סדר פסח סימן רח) מאחר וטעם הדבר בכדי שיכנס למצה בתאוה מכאן למד שאין איסור בדבר והרוצה לאכל חמץ עד ארבע שעות הרשות בידו ואם רוצה להחמיר על עצמו כדר' יהודה בן בתירא או כדי שיכנס למצה בתאוה ינוחו לו ברכה על ראשו ע"כ. וצ"ל שהאיסור לאכול מצה הוא רק משש שעות ולמעלה או מארבע שעות ומעלה מדרבנן להסברא דמדמי ליה לארוסה. ולפי זה מצה עשירה אינו בכלל זה ואכילת פירות וכיוצא בהן מותר והכל לפי האדם וראה עוד בזה בסמוך.

ויש שכתבו שנאסרת אכילת המצה מתחילת היום וכמ"ש בשו"ת תשב"ץ (חלק ג סימן רס) שבירושלמי (פסחים פ"י ה"א) אמרו שהאוכל מצה בע"פ הוא כבועל ארוסתו בבית חמיו ולוקה מכת מרדות והרי"ף ז"ל הביאו ולא חלק. אבל הרז"ה ז"ל או' שלא נאסר לאכול מצה אלא משעה שהחמץ אסור שאותה שעה המצה היא כמו ארוס' אבל בשעה שהחמץ מותר גם המצה מותרת. ולדברי האומר אסורה כל היום משום שנאמר לא תשחט על חמץ דם זבחי וס"ל להכשיר פסח שנשחט שחרית גם המצה אסור' כל היום. ולדברי האו' שאין פסח נשחט עד אחר חצו' אף המצה אינה נאסרת אלא לאחר חצות. והרמב"ן ז"ל הוכיח מהירושלמי שכל היום היא אסורה ויש מפקפקין בראייתו. ול"נ כדברי הרי"ף והרמב"ן ז"ל המסייעו שכל היום היא אסור מע"ה עד הליל' ומצה זו הנאסרת לאו דוקא מצה המשומרת אלא כל מצה אסור. וכן העלה הרמ"א בשו"ע (סעיף ב) בהגה שמצה שיוצאין בה בלילה, אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר וכ"כ בשולחן ערוך הרב (סעיף ד) ומשנ"ב (ס"ק יב) כתב בשם אחרונים דמצה נפוחה או כפולה אף שמחמירין בה לחשבה כחמץ כמבואר בסימן תס"א מכל מקום אסור לאכילה מעמוד השחר ואילך דבכלל מצה היא מעיקר הדין.

ולכאורה היה משמע שאיסור זה הוא מדאורייתא ויש להחמיר בספיקא דאורייתא וכדברי רש"י בספר האורה (חלק ב' אכילת מצה מבעוד יום) שכתב אסור לאכול מצה מבעוד יום קודם שיקדש ויאמר ההגדה והלל, שנאמר בערב תאכלו מצות שיהא חביב עליו: והאוכל מצה בערב פסח כאלו בא על אריסתו בבית חמיו ולוקה. משמע דס"ל דאסור מדאורייתא אמנם נראה דהוי מדרבנן מדכתב שהטעם "שיהא חביב עליו" מוכח דאיסור מדרבנן וכמ"ש בהלכות רי"ץ גיאת (בהערות דבר הלכה הלכות פסחים עמוד שיג) בשם הרמב"ם שאין איסור אכילת מצה בע"פ אלא מד"ס וכדברי הרוקח שנותן טעם לדבר "שתהא חביב עליו" אלמא שדעתו דרק מדרבנן אסור.

ולפי זה מה שכתב הרמב"ן הטעם כיון שביעור חמץ בלילה נעשית לו מצה כארוסה בבית חמיו, מוכח דסבר הרמב"ן, אכילת מצה אסור גם בליל י"ד. וכן הובא בשו"ת רב פעלים (חלק ג – או"ח סימן כז) כדברי המג"א סי' תע"א סק"ו מוכח דגם ליל י"ד בכלל האיסור, והרבה אחרונים חלקו בזה כמ"ש בשו"ת יחווה דעת (חלק א סימן צא) ושו"ע המקוצר לרב רצאבי (או"ח חלק ג סימן פ"ח סעיף א) נראה שהעיקר להלכה להקל בליל י"ד כדעת רוב הפוסקים הראשונים, והסכמת האחרונים. דהא איסורו מדרבנן. ובשו"ת אגרות משה (חלק או"ח א סימן קנה) גם העלה אלא שכתב כיון שלרוב הפוסקים ליכא איסור בליל י"ד אין למחות באלו שבשביל מצות סעודת שבת יאכלו מצה, אבל מהראוי להחמיר.

ולענ"ד לפי כל הני ראשונים דלעיל דסברי רק משעת איסורו אסרינן לאכול מצה בערב פסח ובמחלוקת שלכ"ע היא מדרבנן נראה דיש לנהוג כדעת המקילין אלא שראיתי בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח א סימן קנה) שאיסור מצה בע"פ הוא רק מדרבנן שלכללי הוראה שכתב הרמ"א בחו"מ סי' כ"ה סעי' ב' היה לן להורות כהמקילין שהוא רק מזמן איסור חמץ ואילך, מ"מ העלה בדבריו כיון שנתבאר שפשטות משמעות הירושלמי הוא כפירוש הרמב"ן שאסור כל היום דפירוש בעה"מ והר"ן הוא דוחק לכן יש להחמיר כרמב"ן והרמב"ם להמ"מ ועוד ראשונים שאסרי כל היום, וכמו שנוהגין במדינותינו. ולפלא שלא ראה לכל הני ראשונים דלעיל שכתבו להדיא שרק משעת איסורו אסרינן ועוד שהברכי יוסף (בס"ק ג) על דברי הרשב"ץ שהביא את דברי הר"ן וקיים ראית הרמב"ן. השיב עליו שעדיין דחיית הר"ן במקומה ושפיר יכול הירושלמי להתפרש כדבריו, כאשר עיניך תחזינה משרים. ומזה משמע דשרי לאכול מצה עד זמן איסורו כפשט הר"ן וכל הני ראשונים. ואמנם מרן לא גילה דעתו בש"ע וע"פ הכלל במילי דרבנן יש להקל.

ובסוף דברי התשב"ץ אסר לאכול מצה אלא א"כ היא מצה עשירה כגון שלש אותה בשמן ודבש בלא מים כלל וציין לרבינו תם ז"ל שהיה נוהג ערב פסח לאכול מצה עשירה אחר שיצא מבית המרחץ וכשחל ע"פ בשבת הי' עושה בה סעודה שלישית. ומנהג ר"ת הובא בתוס' בפסחים (דף לה:) שהיה נוהג היתר בדבר והיה נוהג לאכול בערב הפסח אחר ארבע שעות עוגה שנילושה בביצים והא דקאמרינן בירושלמי האוכל מצה בערב פסח קודם זמנה כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו היינו מצה הראויה לצאת בה ידי חובה וזו מצה עשירה היא. ודבריו הובאו גם בדברי הרא"ש (פסחים הלכות פסח בקצרה) ובשו"ת הרא"ש (כלל יד סימן ה) ללא חולק שערבי פסחים מט' שעות ולמעלה לא יאכל אדם כדי שיהא רעב ויאכל מצה לתיאבון אבל מיני תרגימא דהיינו תבשיל העשוי מה' מינים או פירות וירקות מותר לאוכלן מפני שאין משביעין והא דאמר מט' שעות ולמעלה לא יאכל הא מקמי הכא מצי אכיל במאי איירי דמצי אכיל אי חמץ כבר נאסר אי מצה נמי לא מצי אכיל דאמר בירושלמי האוכל מצה בע"פ כאלו בועל ארוסתו בבית חמיו. אי מיני תרגימא מותר לאכול אפילו מן המנחה ולמעלה אלא במצה עשירה עסקינן דמצי למיכל ערב הפסח דדוקא במצה שיכול לצאת בו אסור לאוכלו בערב הפסח דהיינו הנילושה במי פירות בלא מים כלל. וללוש בבצים בלא מים נסתפק רש"י אם הוא מחמיץ לפי שהעיסה תופחת. והעולם נהגו בו היתר וראה עוד בזה לקמן.

ומשמע שמנהג ר"ת הוא לכ"ע דהא רק באכילת מצה פליגי רבותינו. וכן כתבו בחידושי הריטב"א בפסחים (דף צט:) ובספר אבודרהם (דיני שלש סעודות) ומשו"ת הריב"ש (סימן תב) ובספר מהרי"ל (מנהגים הלכות ערב פסח) גם כתב שלא יאכל בערב פסח מצה הראויה לצאת בה דהיינו ענייה אבל עשירה רשאי. אמר מהר"י סג"ל מותר לתת לקטנים מצה בערב פסח. אבל לגדולים הוי אסור כבועל ארוסתו בבית חמיו. ומשום הכי יש נוהגים כשחל ערב פסח בשבת לעשות שלש סעודות על ידי מצה עשירה. ועל מנהג זה כתב דלא חזינא רבוותא קשישא דעבדי הכי דקשה לצאת ידי כל רבותינו. שאם ילוש ביין קרוב לודאי שנתערב מעט מים בעת הבציר, דכתבו דעל ידי מים כל שהו מחמיץ ולא שייך ביטול דבטבע תליא מילתא. וע"י חלב ג"כ בקל יתערב מים בעת החליבה וכו'.

ומה שמותר לאכול מצה עשירה שהרי אינה ראויה לצאת בה ידי חובתו בפסח, ואין בה משום אירוסין דמצה. שהרי אין מצה זו ארוסתו, שהרי אינה ראויה להנשא אליו הלילה שזהו להיות יוצא בה. וקשייא לי על הדימיון המובא בירושלמי האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו ותירוצם היכי דהתם מחסרא חופה ושבע ברכות כן הוא ערב פסח מחוסר היום טוב עצמו שהוא חופה וגם הברכות של הלילה וכ"כ בשו"ת בעלי התוספות (נספח א סעיף 23) כשם שהכלה צריכה ז' ברכות קודם שתהא מותרת לבעלה, כך המצה צריכה ז' ברכות קודם היתר אכילה. ועדיין לא נחה דעתי בזה עד שראיתי את דברי ספר כלבו (סימן מח) שפי' האוכל לוקה כבועל ארוסתו בבית חמיו, פירוש שאינו מושל ברוחו מעט כמו הבועל ארוסתו בבית חמיו שתהיה מותרת לו לאלתר ואינו מושל ברוחו עד עת ההתר, ויש נותנין טעם למה המשילו לבועל ארוסתו לפי שכמספר הברכות לארוסה וכו'. וכעין זה כתב ספר אור זרוע (ח"ב הלכות פסחים סימן רנו) ומנה את ז' הברכות בשו"ת מהר"י ווייל (סימן קצג) שהם בורא פרי הגפן א', קידוש ב'. שהחיינו לא קחשיב דאומרו אפילו בשוק, וברכה דטיבול ראשון לא קחשיב דחיובא לדרדקי. ואשר גאלנו ג', בורא פרי האדמה ד', על נטילת ידים ה', המוציא לחם ו', אכילת מצה ז'. ממ"ש הבועל ארוסתו בבית חמיו משמע בבית חמיו אסור אבל בביתו שרי אם כן מהוא פי' היתור "בבית חמיו" וראיתי בשו"ת ויקרא אברהם (חלק אה"ע סימן יא) שהרגיש בזה ע"ש.

ונראה לומר ע"פ דברי הרמב"ם (הלכות אישות פרק י הלכה א) שכתב הארוסה אסורה לבעלה מדברי סופרים כל זמן שהיא בבית אביה, והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות, ואפילו אם קידשה בביאה אסור לו לבוא עליה ביאה שנייה בבית אביה עד שיביא אותה לתוך ביתו ויתיחד עמה ויפרישנה לו, וייחוד זה הוא הנקרא כניסה לחופה והוא הנקרא נישואין בכל מקום. דהיינו ביאה דבתר קדושין קני לה ליורשה וליטמא וזכאי במציאתה וכו', ואם בא עליה בבית חמיו אינו בדין שיקנה אותה לדברים הללו כיון דביאת איסור הוא. כך הוא בקניית המצה דבעינן אכילתה בזמנה ובביתו דהיינו ביו"ט וכל שאכלה קודם זמנה כבא בבית חמיו ואינו מקיים ושייכות למצות המצה.

ועוד נפ"מ בזה אי מושל ברוחו אלא שצריך לאכול פת אי שרי לו לאכול מצה בערב פסח ולפי הראשנים דלעיל דאסרו רק מזמן איסורו בלבד ודאי דשרי ללא כל סיבת חולה וכד' ואחר זמן איסורו מחמת חולה או אנוס וכד' נראה דיש להקל וכן לדעת הראשונים דאסרי כל היום וכמ"ש בשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן קפח) דיש לצדד כיון דחזי לחולה המוכרח לאכול, דלא שייך בו הטעם דכבועל ארוסתו בבית חמיו, כפי שביאר בלבוש ס"ב והביאו ג"כ בחק יעקב סק"ו, שמראה תאותו ורעבתנותו שאינו יכול להתאפק להמתין עד הלילה עיי"ש, וזה לא שייך בחולה כיון שאוכל רק מפני ההכרח. וכן במקומות ציבוריים שאינם יכולים לשמור על הכשרות ואם לא תותר להם לאכול מצה בערב פסח חיישינן שמא יאכלו חמץ ח"ו נראה דיש להורות להם לאכול מצה בערב פסח. וכ"ש דיש להתיר מצה עשירה לאחינו אשכנזים הנוהגים לא לאכול גם בערב פסח וראה לקמן. וע"ד מ"ש בשו"ת החיד"א (סימן ב) על בכור שהוא חלוש המזג וקשה עליו להתענות בערב פסח כי מזיק לו התענית ואפשר שמרוב צערו לא יוכל לאכול כזית מצה ומצות ד' כוסות ולא יוכל לספר ביציאת מצרים כמנהגו בכל שנה. והשיב כי דבר פשוט כביעתא בכותחא שלא יתענה אחרי גורם לו התענית הזה לבטל מצות דאורייתא. וכן העלו בשו"ת מנחת יצחק (חלק ח סימן לז) ובשו"ת דברי יציב (חלק או"ח סימן קפח).

וכדברי מהרי"ל שאינם אוכלים מצה עשירה כתב הרמ"א בשו"ע (סימן תסב) במדינות אלו אין נוהגין ללוש במי פירות, ואפילו לקטוף המצות אין נוהגין רק לאחר אפייתן בעודן חמין, ואין לשנות אם לא בשעת הדחק לצרכי חולה או זקן הצריך לזה. מדבריו (בסימן תמד) שאסר לעשות סעודה ג' ע"י מצה עשירה משמע שאסור כל היום כעין המצה. איברא שערוך השולחן (סימן תמד סעיף ה) כתב על דברי הרמ"א "במדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה וכו' " נראה שאין הכוונה דגם בערב פסח אין לאכול מצה עשירה לפי המנהג דאין שום טעם בזה אלא הכוונה כיון שאין מנהגינו לאכול בפסח מצה עשירה ממילא דאין מכינין אצלנו מצה עשירה ולהכין רק על סעודה שלישית אין דרך בני אדם להטריח על מאכל קטן כזה והנה גם אצלנו יכולין לעשות. אלא אחרונים פי' שאכן כוונת הרמ"א לאסור כל ערב פסח והשיגו עליו בשו"ת נודע ביהודה (מהדורה קמא או"ח סימן כא) שהובא גם בשערי תשובה (סימן תמד ס"ק א) דעד חצות מותר בוודאי לאכול מצה עשירה בערב פסח והמורה להתיר כל היום לא הפסיד באם הוא לצורך קצת אפילו אינו צורך חולה וזקן. והחמיר יותר בשולחן ערוך הרב (סימן תמד סעיף ג) שכתב דבמדינתם אין נוהגין כלל לאכול מצה עשירה בערב פסח משעה ה' ואילך. וכ"כ בשו"ת אגרות משה (חלק או"ח א סימן קנה) אף מצה עשירה הנילושה בביצים מותר לאכול עד זמן שרשאין לאכול חמץ למנהגנו שאין אוכלין מצה עשירה בפסח וגם לא בערב פסח אחר זמן היתר אכילת חמץ להרמ"א (סי' תמ"ד).

נמצא בין לפי' ערוך השולחן שביאר בדעת הרמ"א דשרי לאכול מצה עשירה כל ערב פסח בין לשיטת הנודע ביהודה ורבינו זלמן ואגרות משה מותר לאכול מצה עשירה עד שעה חמישית אלא שראיתי בשו"ת משנה הלכות חלק (טו סימן קנא) שלא כתב כן וז"ל לדידן דקיי"ל כרמ"א שאין אוכלין מצה עשירה בפסח ואפי' בע"פ יש להחמיר א"כ אין לאכול כלל לדידן מצה עשירה אפילו קודם הזמן ואפי' בסעודה ראשונה ולא דמי לחמץ שמותר לאכול דבחמץ לא חיישינן שמא יבא לאכול לאחר הזמן דבחמץ כ"ע נזהרים אבל במצה עשירה לא רצו לתקן כיון דאנן לדידן נוהגין שלא לאכול מצה עשירה ע"ש ולפי אחרונים הנ"ל וכ"ש לשיטת הראשונים הנ"ל שהתירו לאכול אף מצה עד זמן איסורו יהיה מותר לאכול מצה עשירה עד חצות ודלא כדבריו.

וכן הדין גם מצה מבושלת שאסורה לאחינו אשכנזים כמצה עשירה כמובא בשו"ת יהודה יעלה (חלק א יו"ד סימן ה) שמצה מבושלת שקורין קוגעל וקניידל /פשטידא וכופתאות/ לאכול בשבת ערב פסח אחר חצות וציין לעטרת זקנים שמסכים לאסור מצה מבושלת וז"ל הגאון בס' אלף המגן על הל' פסח סי' תע"א: אבל לדידן דחליטה אסורה וחזינן אפי' מצה עשירה אסורה אף שאין מברכין עלי' רק במ"מ בלא קבע א"כ יש לאסור גם מצה מבושלת כיון שנאפה תחילה משביע יותר וכן יש לאסור באמת גם מצה מבושלת. ולספרדים המתירים מצה עשירה יהיה מותר גם מבושלת מכיון שכל עיקר איסור אכילת מצה בע"פ אינו אלא מדרבנן, בודאי שיש לסמוך על דעת האחרונים שפסקו להקל ולכן מותר לאוכלה קודם הפסח כדלעיל ובשו"ת יוסף אומץ (סימן עח) כדברי שו"ת רב פעלים (חלק ג – או"ח סימן כז) בשם רבינו חיד"א ז"ל דחה ראיות ב"ד בשיורי ברכה ע"ש. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (חלק ד או"ח סימן לו) שהתיר לאכול בערב פסח שחל בשבת מצה שדכו אותה ונעשית כקמח ונילושה במי ביצים ומטוגנת בשמן לסעודה ג'. ובשו"ת יביע אומר (חלק ו או"ח סימן לט) העלה להקל גם במצה מטוגנת בשמן. ושו"ר בספר ערב פסח שחל בשבת לרב צבי כהן שליט"א (פרק כא) שהאריך בשיטות אחינו אשכנזים וע"ש עוד ציין לשו"ת לב חיים דאפילו לנוהגים לאסור אכילה בער"פ בכה"ג שחל להיות בשבת לא גזרו.

ולצרף בערב פסח שחל בשבת מצה ללחם משנה לסעודת שחרית אע"פ דאינה ראוי' להצטרף דכיון שהיא אסורה באכילה בער"פ לשיטת הראשונים דאסרי אכילת מצה כל היום לאפוקי לדעת להקת הראשונים הרז"ה, והרא"ש, והר"ן, רבינו ירוחם, הריטב"א, וספר כלבו, והב"ח, ואשר"י, ומהרא"י, וספר שבולי הלקט. שאיסור אכילת מצה בער"פ הוא רק מזמן איסור אכילת חמץ, נראה דודאי שיש לסמוך בזה על כל הראשונים הנ"ל ולצרף המצה אל הלחם חמץ שאוכל ממנו בשחרית, שהרי לדעתם יוצא יד"ח בלחם משנה ע"י המצה דיכול לאוכלה ואע"פ שדעת החולקים סברי כל היום אסור באכילת מצה בער"פ בשעת הדחק שאינו אוכל משום שלהוט שמראה תאותו ורעבתנותו שאינו יכול להתאפק להמתין עד הלילה כדלעיל דלא שייך הטעם כבועל ארוסתו בבית חמיו נראה גם לשיטתם יהיה מותר. וכ"ש כשאין לו לחם אחר לצרף יהיה מותר לו לצרף עבור לחם משנה וכן ראיתי בספר שו"ת פרי השדה (ח"ב סימן פ"ח) המובא בשו"ת ציץ אליעזר (חלק יד סימן מ) שנשאל אם מותר ליקח בערב פסח שחל בשבת מצה ללחם משנה, והשיב להתיר בנימוק אחר בהיות וא"צ לבצע רק זכר למן, ולכן מצה נמי כיון דלחם מקרי אע"ג שאין יכול לאכול ממנה בסעודה זאת מ"מ שפיר זכר למן הוי, אמנם ראיתי בשו"ת בצל החכמה (חלק ג סימן קי) שהעלה לאסור ע"ש.

ובנוסף לכל הני ראשונים ואחרונים הנ"ל ראיתי עוד פוס' רבים בשו"ת יחווה דעת (חלק ג סימן כו) שניתן לצרפם ולהקל בכך ולאכול מצה בערב פסח עד זמן איסורו וז"ל המאירי בפסחים (דף צ"ט ע"ב) שלא אסרו בירושלמי אכילת מצה בערב פסח, אלא דוקא במצה הראויה לצאת בה ידי חובתו בפסח, אבל מצה עשירה או בצקות של גוים שנעשו בפני ישראל, מותר לאכול מהם בערב הפסח. וכן כתב רבינו ישעיה מטראני בפסקיו לפסחים שם. וכן כתב רבינו מנוח בספר המנוחה (בפרק ו' מהלכות חמץ ומצה). וכן מתבאר מדברי הריב"ש בתשובה (סימן ת"ב). וראה עוד בזה בציון לנפש חיה (פסחים י"ג ע"ב), ובשו"ת אבני נזר (סימן ש"פ), ובשו"ת מרחשת (סימן י"א). ולפי זה נראה שמצה רגילה שאינה שמורה משעת קצירה, וגם לא נעשית לשם מצת מצוה, ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, יש מקום להתיר לאכול ממנה בארבעה עשר בניסן כשיש צורך ושעת הדחק בדבר. ושו"ר בספר מישרים אהבוך (עמ' קכו) שמטעם זה השיג על ספר ילקוט אברך שהתיר לאכול בער"פ בשעת הדחק מצות שאינם שמורות.

לסיכום לכתחילה ודאי דיש להורות שלא לאכול מצה בערב פסח אלא במקום שיש חשש שמא ע"י אכילת חמץ בשחרית לא ישמרו בני הבית על כשרות הכלים ויפזרו את החמץ ללא השגחה בכל הבית יש לסמוך על הפו' דשרי לאכול מצה עד זמן איסורו ותו לא.

פירות הנושרים:

1. מצה עשירה דהיינו מצה שנילושה ביין או שמן או דבש או חלב או שאר משקין ומי פירות שכל אלו אינן נקראין לחם עוני.

2. אין אדם יוצא ידי חובת אכילת מצה בפסח ע"י אכילת מצה עשירה.

3. מאחר ואינו יוצא י"ח במצה עשירה לפיכך מותר לאכלה בערב פסח.

4. כל מצה שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח אסור לאכלה בערב פסח.

5. העיקר להלכה להקל בליל י"ד לאכול מצה ואמנם יש מחמירין בזה.

6. איסור אכילת מצה בערב פסח הוא מדרבנן.

7. פי' האוכל מצה בע"פ כבועל ארוסתו בבית חמיו היכי דהתם מחסרא חופה ושבע ברכות כן הוא ערב פסח מחוסר היום טוב עצמו שהוא חופה וגם הברכות של הלילה דהיינו כשם שהכלה צריכה ז' ברכות קודם שתהא מותרת לבעלה, כך המצה צריכה ז' ברכות קודם היתר אכילה. ויש שפי' האוכל לוקה כבועל ארוסתו בבית חמיו, פירוש שאינו מושל ברוחו מעט כמו הבועל ארוסתו בבית חמיו שתהיה מותרת לו לאלתר ואינו מושל ברוחו עד עת ההיתר.

8. ומנין ז' הברכות הם בורא פרי הגפן א', קידוש ב'. (שהחיינו לא קחשיב דאומרו אפילו בשוק, וברכה דטיבול ראשון לא קחשיב דחיובא לדרדקי). ואשר גאלנו ג', בורא פרי האדמה ד', על נטילת ידים ה', המוציא לחם ו', אכילת מצה ז'.

9. חולה וכדומה כיון שאוכל רק מפני ההכרח. וכן במקומות ציבוריים שאינם יכולים לשמור על הכשרות ואם לא תותר להם לאכול מצה בערב פסח חיישינן שמא יאכלו חמץ ח"ו צריך להורות להם לאכול מצה בערב פסח.

10. לאחינו אשכנזים שמחמירים בעלמא שלא לאכול מצה עשירה בפסח בשעת הדחק וכ"ש לחולה מותר לאכול מצה עשירה.

11. בכור שהוא חלוש המזג וקשה עליו להתענות בערב פסח כי מזיק לו התענית ואפשר שמרוב צערו לא יוכל לאכול כזית מצה ומצות ד' כוסות ולא יוכל לספר ביציאת מצרים כמנהגו בכל שנה. הדבר פשוט שלא יתענה אחרי גורם לו התענית הזה לבטל מצות דאוריתא.

12. לאחינו אשכנזים עד חצות מותר לאכול מצה עשירה בערב פסח והמורה להתיר כל היום לא הפסיד באם הוא לצורך קצת אפילו אינו צורך חולה וזקן. ויש נוהגים לא לאכול מצה עשירה בערב פסח משעה ה' ואילך. ויש נוהגים לא לאכול כל ערב פסח.

13. לספרדים מותר לאכול מצה עשירה כל ימי הפסח וכ"ש שמותר בערב פסח.

14. מצה נפוחה או כפולה אף שמחמירין בה לחשבה כחמץ מכל מקום אסור לאכילה בערב פסח מעמוד השחר ואילך דבכלל מצה היא מעיקר הדין.

15. מותר לספרדים לאכול בערב פסח שחל בשבת מצה שדכו אותה ונעשית כקמח ונילושה במי ביצים ומטוגנת בשמן לסעודה ג'.

16. יש להקל לספרדים גם במצה מטוגנת בשמן.

17. קטן שלא הגיע לכלל דעת כל כך שיודע ומבין מה שמספרים לו מניסים ונפלאות ביציאת מצרים שרי להאכילו מצות בערב פסח אמנם אם הגיע הקטן שיוכל להבין כדלעיל נראה דאין להאכילו מצה.

18. מצה שנתבשלה שאינה ראויה לצאת י"ח בלילה הו"ל כמצה עשירה. ואחינו אשכנזים אוסרים את אכילתה בערב פסח (כמ"ש לעיל).

19. מותר לצרף בערב פסח שחל בשבת מצה ללחם משנה לסעודת שחרית אע"פ דאינה ראוי' ראויה באכילה. משום שאינו מראה תאותו ורעבתנותו שאינו יכול להתאפק להמתין עד הלילה ולא שייך הטעם כבועל ארוסתו בבית חמיו. וכ"ש כשאין לו לחם אחר לצרף יהיה מותר לו לצרף עבור לחם משנה . וי"א שאסור .

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5