סימן: ע' – שאלה: מה הם התיבות שצריך לומר בנשימה אחת?

——–

מובא במגילה (דף טז:) אמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת. מאי טעמא כולהו בהדי הדדי נפקו נשמתייהו. ופי' התוס' שם הא דצריך לאומרן בנשימה אחת נראה דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד יצא. ולכאורה מלשון הגמ' משמע יש חיוב בדבר ואף מעכב כשלא אמר בנשימה אחת דלשון צריך יש מן הפוסקים שסוברים דלעיכובא קא' ויש שכתבו בלשון חיוב כמ"ש בסדר רב עמרם גאון (סדר פורים) וספר הלכות קצובות (הלכות פורים אות י) שצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת ואם טעה או נאנס יחזור אותו מראש. וכ"כ בסידור רש"י (סימן שמא) כשהוא קורא ואת פרשנדתא ואת דלפון, עשרת בני המן, חייב לקרותם בבת אחת כלן ולא יפסיק בהם, דאמר רב אדא דמן יפו עשרת בני המן צריך למימרינהו בנשימה אחת, מ"ט כלהו בהדדי נפיק נשמתייהו. ולראבי"ה (ח"ב מגילה סימן תקסד) מספקא לי אי למצוה אי לעכב ולהחזיר ע"ש ודבריו הובאו גם בהגהות מיימוניות (הלכות מגילה פרק ב הלכה יב) ובשו"ת מהרי"ל (סימן נו). וראה עוד לקמן בזה.

אלא שבמסכת סופרים (פרק יג הלכה ב) כתב דבעינן לאמר גם את התיבות "עשרת בני המן" עמהן. וכ"כ בילקוט שמעוני (יהושע רמז כב) ובסדר רב עמרם גאון (סדר פורים) וספר הלכות קצובות מתקופת הגאונים שם וספר האורה המיוחס לרש"י (חלק א' הלכות מגילה ופורים) ובסידור רש"י (סימן שמא) [ופלא שרש"י בגמ' שם בד"ה עשרת בני המן ועשרת פירש הזכרת שמותן ותיבה הסמוכה אחריהן, כלומר נשמתן נפלו כאחד. ע"ש] וכ"כ בספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות מגילה דף קיג.) ומחזור ויטרי (סימן רמז) וספר המנהגים (טירנא פורים אות נז) ובמנהג מרשלייאה (פורים עמוד 154) ועוד וגם ראבי"ה שם ציין לירושלמי צריך לומר בנשימה אחת ועשרת בני המן עמהם, ודכותיה איתא בגמרא דידן בני המן ועשרת בנשימה אחת, ולא מסיים בני המן כמו בירושלמי, ואנן סמכינן אגמרא דידן. וכמ"ש הריטב"א בחידושיו שם דקי"ל דעשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת דבהדי הדדי נפיק נשמתייהו. ופלא על הטור והב"י (או"ח סימן תרצ) שלא פי' את הירושלמי כן ואע"פ שציינו אליו לא דייקו כן ע"ש ומוכח שם להדיא ועשרת בני המן עמהם. וז"ל הירושלמי במגילה (פרק ג דף עד טור ב) רבי חייה בריה דרבי אדא דיפו רבי ירמיה בשם רבי זעורה צריך לאומרן בנפיחה אחת ועשרת בני המן עמהן.

ובספר אבודרהם (פורים) ובספר כלבו (סימן מה) כתבו שנהגו העולם לומר גם את התיבה "איש" שהוא למעלה בנשימה אחת עמהן. וגם העלה שנראה שאם הפסיק בהם שאינו צריך לחזור. והגדיל לכתוב בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) בשם הרוקח גם התיבות "חמש מאות איש" צריכין להיות בנשימה אחת עם שמות הרשעים משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אותן חמש מאות איש. וכתב עוד במעשה שהיה במגנצא שהפסיק הקורא שלא הספיק לומר שמות הרשעים בנשימה אחת. והצריכוהו חכמי העיר לחזור לראש המגילה, וזה היה טורח ציבור בחנם דהיה די לו לחזור לחמש מאות איש.

וכן העלו עוד ראשונים דבעינן לחזור לראש כדברי חכמי העיר מגנצא וכמ"ש בספר הלכות קצובות בתקופת הגאונים (בהלכות פורים אות י) שצריך לומר עשרת בני המן בנשימה אחת ואם טעה או נאנס יחזור אותו מראש. וכ"כ כלשונו במחזור ויטרי (סימן רמז) איברא יותר נראה לומר שכוונתם לחזור לראש הוא שחוזר לראש מקום שאומרים בנשימה אחת דהיינו לחמש מאות איש וכו' או מאיש או מעשרת בני המן כל אחד כמנהגו שמשם אומר בנשימה אחת. וכמ"ש בלקט יושר (חלק א עמוד קנה ענין ג) אם חוזר מחמת הנשימה אינו אומר חמש מאות איש. ומרן לא פירש את דבריו ובשו"ע (סעיף טו) אי לחזור לחמש מאות איש וכו' אי יצא י"ח בדיעבד אף כשהפסיק וז"ל צריך לומר עשרת בני המן ועשרת, הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. אמנם הרמ"א בהגה כתב דוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא וציין שמנהגם כמהרי"ל בשם רוקח הנ"ל.

וכ"כ עוד אחרונים ובקיצור שולחן ערוך (סימן קמא סעיף יד) ובספר ברית כהונה (עמוד צח סעיף יט) ובחזון עובדיה (מהלכות מקרא מגילה סעיף סד) שהקורא צריך שיאמר את עשרת בני המן וגם תיבת עשרת הכל בנשימה אחת, להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד. ונוהגין לכתחלה לומר מן חמש מאות איש הכל בנשימה אחת, ובדיעבד אפילו הפסיק בין עשרת בני המן יצא. ומטעם החילוקים הנ"ל כתב בעל המשנ"ב (ס"ק נד) מי שיש לו נשימה קצרה ישער שאם יתחיל מן חמש מאות איש לא יוכל לומר כל עשרת בני המן בנשימה אחת טוב יותר שיתחיל מן ואת פרשנדתא וכו' כי זהו דינא דגמרא אבל חמש מאות איש הוא מנהג בעלמא. ודע שצריך להפסיק בנגון בין איש לואת, כדי שיהא נראה שהחמש מאות איש אינם נתלים כמובא בלקט יושר (חלק א או"ח עמוד קנו ענין ג). וגם צריך להאריך הוי"ו דויזתא בכתיבה וגם בנגון.

נמצאנו למדים מדינא דגמ' דילן יש לומר את שמות עשרת בני המן עד ועשרת בנשימה אחת ותו לא ומדינא דגמ' הירושלמי יש לאמר גם את התיבות ועשרת בני המן כולל התיבות "בני המן" עמהם. ורק מנהג טוב לאמר לפני כן גם את התיבות חמש מאות איש וכו' וודאי שעדיף יותר לאמר בנשימה אחת את התיבות "בני המן" שבדברי הירושלמי וכל הראשונים הנ"ל מאשר לומר את התיבות "חמש מאות איש" כמנהג וזהו כשאינו יכול לאמר את שניהם בנשימה אחת.

ומדינא דגמ' לכתחילה צריך לאמרם בנשימה אחת ואי לאו אפילו הכי יצא י"ח בדיעבד וכדברי התוס' הנ"ל שהובאו גם בב"י שם אלא שהראבי"ה הנ"ל הסתפק בדבר אי מעכב או לאו ע"ש בדבריו איברא שראיתי שכתב במקום אחר הראבי"ה (ח"ב מסכת ראש השנה סימן תקמב) ההפך דיוצא י"ח אף לכתחילה ורק אינו מן המובחר וז"ל בירושלמי דמגילה גרסינן עשרת בני המן נמי צריך לאמרן בנשימה אחת. ולאו למימר דווקא בדיעבד יצא, אלא הכי פירושא אם הם בנפיחה אחת יצא, ואם לאו אין כאן מצוה מן המובחר, וכן בתקיעה וכן בעשרת בני המן. אבל [אי] צריך להריע בין פשוטה ותרועה איפליגי בפלוגתא דרבי יהודה ורבנן. כך נראה לי לפרש הירושלמי עכ"ל. ושמא יש לומר משנה אחרונה עיקר (דהיינו דבריו הנ"ל במסכת מגילה). איברא שראיתי בשו"ת גינת ורדים (חלק או"ח כלל ד סימן יב) שגם העלה כמשנה ראשונה. דלא הוי אלא למצוה בעלמא גבי דעשרת בני המן צריך לאומרן כולן בנפיחה אחת ושצריך למימתחא לוא"ו דויזתא ובשני דברים הללו הרי סוגין דעלמא שלא לדקדק אחריהן.

ושמא מטעם זה העלו האחרונים וערוך השולחן (אות כא) דליכא עיכובא כלל ולפי דברינו לעיל היה נראה שלפחות יחזור החזן על עשרת בני המן בנשימה אחת וכמ"ש בספר מהרי"ל (מנהגים הלכות פורים) במעשה שהיה במגנצא שהפסיק הקורא שלא הספיק לומר שמות הרשעים בנשימה אחת. והצריכוהו חכמי העיר לחזור לראש המגילה, וזה היה טורח ציבור בחנם דהיה די לו לחזור לחמש מאות איש.

והנה זה לי זמן רב לא ידעתי לפרש את אופן תליית עשרת בני המן דמוכח לעיל שנהרגו ונתלו כאחד וכמ"ש הרמב"ם (בהלכות מגילה פרק ב הלכה יב) ומרן בשו"ע (סימן תרצ סעיף טו) שצריך הקורא לקרות עשרת בני המן ועשרת בנשימה אחת כדי להודיע לכל העם שכולם נתלו ונהרגו כאחד . וכפי שכתבו עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת מאי טעמא כולהו בהדי הדדי נפקי נשמתייהו כלומר אע"ג דתלאום זה אחר זה מ"מ ע"פ ההשגחה נפחה רוחם כולם ברגע אחד על דרך יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ד' הללוי' וכמובא באחרונים ובערוך השולחן (סעיף כא).

ואילו מלשון המגילה מוכח דנהרגו קודם שנתלו וכפרש"י במגילת אסתר (פ' ט פ' יג) עשרת בני המן שתלו על העץ הם אותן שנהרגו ע"ש וכ"כ תוספות בחגיגה (דף יא.) שעשרת בני המן משמע שבכלל הריגה היו. והברכי יוסף שם (ס"ק ט) ציין לרב ראש יוסף שטרח לישב משז"ל (מגילה טז ב) דיצא נשמתם בבת אחת ואזדקיפו בזקיפה אחת, דכיון דהזדקיפו בבזקיפה אחת איך יתכן דיצא נשמתם בבת אחת. והשיגו עליו דלא קשה מידי, דמקרא מלא הוא דבתחילה הרגום ואח"כ תלאום ביום השני. וכ"כ רש"י להדיא בפירוש אסתר (ט, יג) ואת עשרת בני המן יתלו על העץ, אותם שנהרגו עכ"ל. וזה אינה השגה כלל דהא מוכח לעיל שנתלו ונהרגו יחד ולפי' זה טרח לישב ולבאר כיצד יתכן.

וראיתי בס"ד תשובה לזה בדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת ואתה תצוה) שהרגיש בזה וז"ל שאלו רז"ל אמרו שעשרת בני המן נתלו ובהדי הדדי נפק נשמתיהו ולכן אמר וו' דויזתא וכו' שיקראום בנשימה אחת, ואלו בפשט הכתובים נראה כי הרגו אותם בחרב, דכתיב ובשושן הבירה הרגו היהודים וגו', ואת פרשנדתא וגו', ואחרי כן שאלה אסתר ואת עשרת בני המן יתלו. ויש מפרשים כי הנהרגים שאלה שיתלו, וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל. ואם כן מה גודל שאלה זו. ועוד אמרו היאך אמרו בהדי הדדי נפק נשמתיהו. ואז"ל כי מנין ורב (208) בנים היו לו. ויש אומרים שבעים דכתיב שבעים בלחם נשכרו, ואם כן הרגו י' ושאלה אסתר י' אחרים שיתלו והיינו בהדי הדדי וכו'. והוא דוחק בפשט הכתוב. וי"מ כי לא נהרגו לגמרי אלא מכת חרב עצומה קרובה למיתה שקורין בלעז קולפא"ר ושאלה אסתר שיתלו קודם שתצא נשמתן ונתקיימו הכתובים כלם ודברי חז"ל.

ושמא יש עוד לומר בזה דכוונת ספר העיטור (עשרת הדיברות הלכות מגילה דף קיב:) על הא דאמר אבא דמן עכו. עשרת בני המן ועשרת צריך למימרינהו בנשימה אחת מ"ט כולהו בחדא זקיפא אזדקפו. וציין לירושלמי אפשר לומר שעצם שנתלו יחד כולם להראות את תוקף מרדכי ואסתר זהו מעמד שצריך להזכירו ע"י קריאה בנשימה אחת. ומה ראו רבותינו שהצריכו לומר את עשרת בני המן בנשימה אחת ודווקא אותם מובא ברש"י (פרק ט פסוק י) בשם סדר עולם אלו עשרה שכתבו שטנה על יהודה וירושלים כמו שכתוב בספר עזרא (עזרא ד) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על ישבי יהודה וירושלם, ומה היא השטנה לבטל העולים מן הגולה בימי כורש שהתחילו לבנות את הבית והלשינו עליהם הכותים וכו' ע"ש.

ומה שכתב בקיצור שולחן ערוך (סימן קמא סעיף יד) על מה שנוהגין בקצת מקומות שכל הקהל אומרים עשרת בני המן אינו מנהג נכון, אלא הקורא לבד יאמרם והקהל ישמעו כמו כל המגילה, ע"כ ולא ידעתי למה אינו מנהג נכון וישנו את מנהגם וטעם לדבר מובא בשו"ת הר צבי (או"ח א סימן נז) בשם הגאון בעל צפנת פענח בענין שנהגו הצבור השומעים את המגילה מפי הקורא, שאומרים בעצמם את הפסוקים של עשרת בני המן, וכתב בזה טעם לדבר עפ"י מה שכתב הרמ"א (סימן תרצ סעיף טו) שעשרת בני המן יש לומר בנשימה אחת ומשום כך צריך לומר את עשרת בני המן בפה ובנשימה אחת, דאין יוצאים יד"ח בשמיעה רק את הקריאה בעצמה מדין שומע כעונה אבל לא את הנשימה אחת. ע"ש. וכתב כף החיים (אות צא) דיש נוהגים שאחר שהקהל אומרם החזן לבדו אומרם בכדי להוציא את מי שאין לו מגילה. ולי נראה דמנהג זה טוב מאוד מטעם אחר, בד"כ החזן "רץ" בקריאתו בכדי להספיק לאמר בנשימה אחת את כל הרשעים וע"י כך נחסרים תיבות בשל כך וגם אם השומע יחזור ע"י כך אינו מספיק את החזן.

לסיכום: יש חיוב לאמר את שמות עשרת בני המן ימח שמם וזכרם עד תיבת עשרת בנשימה אחת. ויש לומר גם את התיבות "בני המן" עימהם.

פירות הנושרים:

1. צריך לאומרן בנשימה אחת דהיינו לכתחילה אבל בדיעבד יצא י"ח.

2. טוב גם לאמר עמהם גם את התיבות "עשרת בני המן" בנשימה אחת.

3. טעם הדבר לאמר בנשימה אחת דכלהו בהדדי נפיק נשמתייהו.

4. אם יוכל יאמר עמהם גם את התיבות "חמש מאות איש" בנשימה אחת עם שמות הרשעים משום דעשרת בני המן היו שרי חמשים על אותן חמש מאות איש. ואם לא יוכל יאמר רק את התיבה "איש" עמהם. ואם גם זה אינו יכול יתחיל אחרי התיבה "איש". דהיינו שיתחיל מן ואת פרשנדתא וכו'.

5. אם טעה או נאנס ולא אמר בנשימה אחת אינו צריך לחזור אך טוב שיחזור ויאמר אותם שוב בנשימה אחת וימשיך על הסדר. וכ"ש שאין צריך לחזור לראש המגילה.

6. כשלא אמרן בנשימה אחת. י"א שיצא בדיעבד וי"א לאו למימר שרק בדיעבד יצא, אלא אין כאן רק הפסד מצוה מן המובחר בלבד.

7. סמך לנוהגין בקצת מקומות שהקהל אומרים עשרת בני המן הוא עפ"י מה שכתב הרמ"א (סימן תרצ סעיף טו) שעשרת בני המן יש לומר בנשימה אחת ומשום כך צריך לומר את עשרת בני המן בפה, ואין יוצאים יד"ח בשמיעה דרק את הקריאה בעצמה אפשר להוציא מדין שומע כעונה אבל לא את הנשימה אחת.

8. כשאינו יכול לאמר את כל התיבות שיש לו נשימה קצרה מחמש מאות וכו' עד ועשרת בני המן עדיף שלא יאמר את התיבות "חמש מאות איש" ויאמר בנשימה אחת את התיבות "ועשרת בני המן".

9. יש נוהגים שהקהל אומר את עשרת בני המן ואח"כ החזן לבדו אומרם בכדי להוציא את מי שאין לו מגילה.

10. צריך להפסיק בנגון בין איש לואת, כדי שיובן שהחמש מאות איש אינם נתלים.

11. צריך להאריך הוי"ו דויזתא בנגון ובכתיבה.

12. הפסוקים שצריך לאמרם בנשימה אחת:

מגילת אסתר פרק ט

(ו) ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש:

(ז) ואת פרשנדתא ואת דלפון ואת אספתא:

(ח) ואת פורתא ואת אדליא ואת ארידתא:

(ט) ואת פרמשתא ואת אריסי ואת ארידי ואת ויזתא:

(י) עשרת בני המן בן המדתא צרר היהודים הרגו ובבזה לא שלחו את ידם:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב ניסים בריח שליט"א
מועדי ניסים

הרב ניסים בריח שליט"א
בהסכמת מרן רבינו עובדיה יוסף שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5