——–
ג. משל למלך רם ונישא השולט על מדינות רבות, והוא מלך רב חסד, חכם, וטוב לב. בכל יום היה נוהג לצאת בכירכרתו לטיול ברחבי עירו, כדי לפוש מעט מעמלו וטירחתו, לשאוף אויר צח, ולראות את נופי ממלכתו הקסומים. גם חפץ לשים את עינו ואוזנו על עמי הארץ, ולשמוע אל קול שוועתם. באחד החורפים, נוסע הוא כדרכו בעגלתו, טיפטוף הגשם מקיש על גגו כצילצול פעמונים, כקורא לו, המלך עננו. מידי פעם נשמעים קולות רעמים, ואת החשכה מאירים ברקים. המלך מתרווח בכורסה שבעגלה, כורסה העשויה מעשה אומן, משובצת יהלומים ומרוקמת זהב. לרגע חשב המלך, לו יכולתי לעצור את הזמן, ולנצור רגעים יפים אלו עדי עד. הן מה יפים הם מראות העיר, דומה כי העיר נצבעה בצבעים חדשים, והארץ מתרחצת ממרומים. סוסי האצולה דוהרים במעלה הגבעה, אכן ייחוסם מוצדק הוא, הן לא מורגש עליהם מאמץ, אף ביום גשום זה. ברחוב אין איש, כולם מצאו מחסה ליד האחים הבוערים בבתים, רק קול פעמי הסוסים וטיפטוף הגשם נשמע, אפילו בעלי החיים נעלמו ואינם. לפתע שומע המלך קול ילד בוכה. בבהלה הוציא את ראשו מן הכירכרה, מנין הקול? לתדהמתו רואה המלך, נער קטון לבוש בלויי סחבות, יושב על רצפת הרחוב בין השלוליות, ובוכה. נכמרו רחמי המלך על הילד, וציווה לעצור את המרכבה, ואת הילד הכניס לתוכה. מרוב קור שיניו נוקשות, וצבעו הפך כחול. המלך ברחמיו עטפו בגלימתו, לחממו קמעא, ויאמר המלך "מה לך כי תבכה, ומדוע אתה יושב כאן ברחוב לבדך, עת הגשם מכה על ראשך"? ויען הילד ויאמר, "יתום אנכי ואין לי קרוב וגואל, הרחוב הוא ביתי ואין לי מקום מחסה. מידם של העוברים והשבים מתפרנס אני, כאשר מתעוררים רחמיהם עלי, ומשליכים לעברי דבר מה", ואת קולו הרים בבכיה, "מאסתי בחיי, איני יודע את נפשי מן הקור והגשם, הלא טוב מותי מחיי" ויבכה הילד בכי גדול.
המלך הכיר בין ריסי עיני הילד שפיקח ושנון הינו, כי החכמה ניכרת על לשונו, רק שלא שפר עליו מזלו. ויקחהו אל ביתו, ויצווה להאכילו לרחצו לסוכו ולהלבישו מחלצות, ושוב קראו וישוחח עמו, ורוח נעוריו, שנינותו וחריפות הילד, קנו את ליבו של המלך, כי חן הוצק בשפתותיו, שנון ופיקח היה, כל רואהו אומר ברקאי. על כן המלך ברחמיו כי רבו, לקחו תחת חסותו, ועם בניו יוצאי חלציו גידלהו. ויאהבהו המלך, כי פיקחותו קנתה את לבו, גם בעל מדות טובות היה, ויפה תואר ויפה מראה, על כן ממאכלו האכילהו, וממשקהו השקהו, וילבישהו בגדי מלכים, ויחיה בארמון חיים טובים, חיי מלכים, מאכלו בכלי שנהב, ומיטתו עשויה זהב, ומלבושו עדי שני משובץ יהלומים, כאשר יעלה עלי דמיון.
ויגדל הנער, וישלחו המלך לעיר אחרת ללמוד את חכמות העולם, ולאמנו באימונים צבאיים. ובהגיע ימי הפגרה, בא הנער אל המלך, ויכרע ברך לפניו, ויבכה ויאמר, איני חפץ בטורח ובעמל הגדול הזה, הן חפץ המלך בטובתי, והיא אינה אלא לשוב אל הארמון, ולחיות שם כבתחילה, כשכל הנאות תבל נמצאים בהישג ידי, בכל יום הייתי יוצא לטיולים רכוב על סוסי אצולה, יחד עם נערי המלך בני גילי, ואת פני המלך היו רואות עיני, וכל אשר חפצתי היה לי. ואילו עתה, השכם בבוקר מקיצים אותי, ועלי לרוץ מרחקים עצומים, ובשאר אימוני כושר מפרכים מחייבים אותי, כדי שאהיה אמון עלי מלחמה. ואחר הבוקר המפרך, עלי ללמוד כמה שפות, ואת חכמות חשבון דיקדוק והיסטוריה הדק היטב, גם שאר חכמות והנהגות מלכים, טקטיקה, דרך ארץ ומדות טובות, וכל אלו הן לי לזרא לטורח ועמל, כי לא נקנים במהרה, רק אחר עמל שנים, על ידי טורח ויזע רב. ויבכה הנער אל המלך, ויתחנן לפניו להשיבו אל הארמון כבתחילה. המלך לא נענה לו, ולא הסכים על ידו, ויען, לא, כי זה חפצי, שתדע את כל החכמות, ותהיה אלוף צבא, אלוף חשבון אלוף דרך ארץ וכו'.
המלך בהכירו את הנער כי פיקח הינו, ידע כי לו נאווה תהילה בעתיד לשימו למלך תחתיו, כי הוא ראוי לכך יותר מכל בניו, שאין להם חלק ממידותיו הטובות, פיקחותו ושנינותו, ובאהבתו אותו, ואת ממלכתו, לו ייעד המלך את הממלכה תחתיו, על כן העמיס עליו את טורח הלימודים והאימונים, כדי שבבא העת יהיה מלך טוב הראוי למלוכה. וכן היה, כי לימים נעשה הנער לאיש חיל רב פעלים, ובעל תושיה, בעל מדות טובות ויש שכל בכל חכמה, וידיו רב לו בכלי מלחמה ובדרכיה, עלה ונתעלה על כל היושבים איתו ראשונה בספסל הלימודים, עד שנעשה לאיש חיל בכל התחומים כאשר ניבא לו המלך, אלוף מדות, אלוף חכמות, אלוף צבא, אלוף מלחמה. והמלך כי זקן, ויצוה כי "בנו" זה ימלוך תחתיו, כי לו נאה ולו יאה להנהיג את הממלכה.
לימים בעת שיבתו על כסא מלכותו, כשהוא שולט בחכמה בממלכה, ונוהג אותה בחסד וברחמים, מידי פעם הרהורי עברו היו עולים במחשבתו, ויזכור את ימי ילדותו הקשים, בשוכבו באשפתות, ואת בואו אל ארמון המלך, וששוב שלחו המלך "לאשפתות" של עמל הלימודים והאימונים, וידע כי אותן ימים, היו ימי חסד של המלך עמו, לפי שימים אלו, הן הם שהכשירוהו להיות מלך, ואילולי הטורח הרב שטרח בלימודים, ובחכמת המלחמה, לא היה ראוי להיות מלך רב חסד ובעל תושיה וחכמה, ולא היה ראוי לשבת על כסא ממלכתו. ועל ימים אלו בירך את המלך שחייב אותו בהן, ולא שמע אל קול שוועתו לחזור את הארמון, ולחיות בהם חיי תענוגות. כי תענוגות הארמון בטלים ומבוטלים הן ביחס לחיי מלוכה שחיי הוא כעת, והנאותיו עתה גדולות הן עשרת מונים יותר מהן, על כן היה שוה כל אותו טורח שטרח, על אף שהפסיד את אותן תענוגות באותה עת, בשביל להשיג את חיי המלוכה.
אכן המלך עשה עמו חסד רב בזה שהכריחהו לשאת את משא הלימודים, כי בלעדיהם לא היה זוכה להיות מלך על הממלכה. ואף שבאותן שעות השתוקק לשוב אל הארמון, ולהנות מתענוגות תבל, והיה חפץ לחיות כך כל ימי חיו. עתה שהוא מלך, יודע שהנאות אלו הן כאין וכאפס מול הנאותיו עתה, שהוא מלך השולט על מדינות רבות, ותחת ידו הכסף הזהב הכבוד והתהילה, ולכל מוצא פיו ישמעו רבבות בני אדם.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5