——–
ה. השם מעניק חיות תמידית לכל העולם, לחי לצומח ולדומם, ואף לעולמות העליונים, על כל חלקיהם, לכוחות העליונים, למלאכים וכו', לכולם השם מעניק חיות תמידית בלתי פוסקת. ואם השם יפסיק לרגע את החיות שהוא נותן לאיזה דבר, יעלם הדבר ויכחד. [יש לשים לב ולהדגיש, לא רק שתיפסק חיותו, שימות, וכדומה, אלא יעלם הדבר לחלוטין!]. וכן הוא כלפי כל העולם, על כל פרטיו, אם השם יסלק מהם את החיות שמעניק להם, יעלם העולם כולו על כל פרטיו, בין רגע, מן מערכות הכוכבים והגלקסיות, עד חלקיקי האטום של אותיות אלו שאתה קורא עכשיו. וידיעת דבר זה היא מצות עשה דבר תורה, של ידיעת מציאות השם.
מי שהבין את הנזכר קודם לגבי אחדותו, יבין מעתה הבט נוסף בידיעת השם, חיות הכל היא ממציאות השם, וכבר נזכר שמציאות השם היא גם ידיעתו, שאצלו הכל באחדות גמורה. וכיון שחיות כל העולמות היא ממציאות השם, ומציאותו היא ידיעתו, ממילא השם יודע את אשר קורה בכל העולמות בכל רגע מחמת ידיעתו את עצמו. וידיעה זו מקיפה את הכל ממש, מן הגלקסיות ועד החלקיקים הקטנים שבכל העולמות, וגם את כל העולמות הרוחניים, על כל פרטיהם, את כולם יודע השם בכל שעה ובכל רגע.
א. כתב הרמב"ם ביסודי התורה (פרק ב הל' ט-י) כל הנמצאין חוץ מן הבורא, מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ, הכל מכח אמתו נמצאו. ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדלו ותפארתו ואמתו, הוא יודע הכל, ואין דבר נעלם ממנו. הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמות שהיא, ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו וכו'. לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים, כמות שאנו יודעין אותם, אלא מחמת עצמו ידעם, לפיכך מפני שהוא יודע עצמו, יודע הכל, שהכל נסמך בהויתו לו . עכ"ל. כלומר כל אשר נמצא בכל העולמות חיותו מושפעת בכל רגע ובכל שעה ממציאות השם, ואם השם יפסיק את החיות שמעניק להם, תעלם מציאותם. והכי פירש הרמב"ם לעיל (ריש יסודי התורה הלכות א-ה) וכל הנמצאים מן שמים וארץ ומה ביניהם, לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו . ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות וכו'. עכ"ל. וכוונת אומרו שהשם מחוייב המציאות, היא שקיום המציאות בפועל תלוי בהשם בכל רגע, ואם השם יפסיק לרגע את החיות שהוא מחיי את העולם, יעלם העולם והיה כלא היה. וכמו שפשוט למי שעסק מעט בנושאים אלו, שזו הכוונה, אלא בשביל אלו שלא עסקו בכך, ויתווכחו עם האמור, נביא שכך כתב הרמב"ם במורה (ח"א פרק נז) ע"ש, ועוד כתב (ח"א פרק נח) וז"ל, [לגבי השם] שופעים ממנו מציאויות רבות וכו', שפע שהוא מושך לה תמיד קיום וסדר בניהול מחוכם, כמו שנבאר (פרק סט). ובהערות (הערה 29) כתב הגר"י קאפח, כלומר, שהוא נותן להם החומר והקיום. ע"כ. וכן בסוף הפרק כתב הרמב"ם, שהוא יתעלה מנהג את המציאות, עניינו שהוא ממשיך קיומם וכו'. עכ"ל. ובהרחבה ביאר במורה (ח"א פרק סט) כי במציאות הבורא הכל מצוי [דהיינו מציאות העולם היא ע"י מציאות הבורא באקטיביות, וכדממשיך], והוא מקור קיומו, בענין שמכנים אותו שפע, כמו שנבאר באחד מפרקי מאמר זה (ח"ב פרק יב). ואם יעלה על הדעת העדר הבורא, תעדר כל המציאות וכו'. והרי הוא איפוא לו [השם ביחס לעולם] במעלת הצורה לדבר שיש לו צורה, אשר בה הוא מה שהוא, ובצורה תתקיים אמתתו ומהותו, כך יחס ה' לעולם [כשם שצורת איזה דבר היא קיומו, ואם תתבטל הצורה יתבטל קיומו, כן השם הוא כצורה לעולם]. וממשיך, שלכן נקרא ה' חי (בציירה) העולמים, ענינו שהוא חיות העולם, כמו שיתבאר (ח"א פרק עב). וכן מסיים הרמב"ם שם את הפרק (סט) לדחות מתכלם א' שטען להיפך, והרמב"ם סותרו, שה' מספק לעולם את הקיום והתמידות, לפי שה' צורת העולם וכו'. וציין המהדיר בטובו, דהכי הוא לו עוד להלן (ח"א פרק עב) שה' חי (בציירה) העולם, ועוד להלן (ח"ב פרקים ג-יב) שה' הוא שפע העולם, וכך (ח"א פרק סג) ביאר את השם, אהיה אשר אהיה ע"ש. וכך פירש את אלו דברי הרמב"ם ביסודי התורה רבנו יהודה אלבוטיני בספרו יסוד משנה תורה (ריש יסודי התורה) לגבי העולם וז"ל, והוא המקיים הכל אחר שחדשם ובראם בזוהר זיו השגחתו בהם. ואם יעלה על הדעת שיסלק השגחתו מהם, יחזרו לאין, כאילו לא היו, ככתוב, אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף, יגוע כל בשר יחד. כלומר, אם השפע האלהי אשר הוא ית' משפיע על כל ברואיו, היה מאסף ומסלק אותו השפע מהם, מיד יגוע כל בשר יחד, והיו כל הנמצאים כולם חוזרים לאין כלא היו. כי אין לכל הנמצאים קיום והעמדה אלא בהשגחתו ית' עליהם. עכ"ל. והכי כתב נמי הגר"י קאפח במורה שבההדרתו (ח"א פרק נח הערה 48) שדימוי ה' לעולם כקרבניט לאוניה שדימה הרמב"ם, אינו אמיתי, כי אין קיום האניה תלוי בקיום הקרבניט, משא"כ כלפי ה', כפי שכתב רבנו בהלכות יסודה"ת (פ"א ה"ב) ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי, אין דבר אחר יכול להמצאות. וכן כתב גם הרב ן' שמואל במורה שבההדרתו (מוסד הרב קוק כרך ב' עמ' 374) שזהו הפשט מחוייב המציאות.
(((ה' מחייה את כל הבריאה בכל עת)))
ב. יסוד זה שהשם מחייה את כל הבריאה בכל עת ובכל שעה, נמצא רבות בדברי חז"ל, ולא טרחנו להראות לכך מקום כדבעי, מפני פירסום הדבר ומפני הטורח, רק ליקטתי ממה שהעלה המזלג עתה, דהנה הכי הוא בזוהר (בראשית דף לג רע"ב אמר רבי חיא) שה' מחיה את כל העולמות בכל רגע. ועוד כן הוא בזוהר (ויגש דף רז ע"א) כונן שמים בתבונה, שה' מחייה הכל בכל רגע. ועוד בזוהר (פנחס דף רכה ע"א). ומציאה מצאתי בקדמון טובא לבעל היוסיפון, בספר יוסף בן מתתיהו נגד אפיון (ספר שני אות כא) שכתב, ואלה הם הדברים אשר נצטוינו ונזהרו לשומרם, וידועים הם לכל. הדבר הראשון, הוא על אודות האל, כי הוא על הכל, ובכל מקום כבודו, הוא שלם ותמים, הוא היוצר והמחיה את הכל . ע"כ. וכ"כ הכוזרי (מאמר ג אות יא) וז"ל, מפני שאין ענין הבריאה דומה לענין המלאכה, כי האומן כשהוא עושה ריחים על הדמיון, וילך לו, ויעשו הריחים מה שבעבורו נעשו. והבורא יתברך בורא האברים, ונותן להם כוחות, וממשיך להם עם הרגעים, ואילו היו מעלים על לב הסתלקות השגחתו והנהגתו רגע אחד, היה נפסד העולם כולו. עכ"ל. ועוד בכוזרי (מאמר ה אות ד) כתב שכן הסיקו גם הפילוסופים, והביא שם את תמצית דבריהם. וכ"כ הרמב"ן (שמות יג,טז, ובסוף פרשת בא), וכ"כ הרמ"ק באורך ובדוכתי טובי, ונקבצו דבריו בספר קול הנבואה (עמ' קצט). והכי כתב מהרח"ו בשער ההקדמות (דרוש כיצד נעשו הכלים דף נג ע"ב במהדו' ברדוויין) וז"ל, והנה אין ספק, כי אם יפסק רגע אחד מלהמשיך המאציל אור בתחתונים, היה העולם חרב, ולא היה מתקיים אפילו רגע אחד. וכ"כ השל"ה (עשרה מאמרות מאמר א אות יד) והביא שכ"כ הרס"ג בהאמונות והדעות, ושהסמ"ג מביאו, ועוד ע"ש. ועוד שם (אות כ) כתב וז"ל, עוד אודיעכם בניי יצ"ו, מן המושג אצלי בענין אחדותו יתברך שמו בהשגחתו. הנה סברת העולם היא בענין מערכת צבא השמים כך, הבורא ברוך הוא חידש הכל יש מאין המוחלט, על כן ביכלתו לעשות מה שרוצה, לשנות ולשדד. בראשית נתן הקדוש ברוך הוא לצבא השמים כח ויכולת להנהיג העולם, וכל כוכב ממונה על מינוי שלו. העולם כמנהגו נוהג. וכביכול זזה ידו מהם, רק אם לעת מהעתים רוצה לשדד אותם, וכל זמן שאינו משדד, אז מנהיגם בכח שהושג להם בעת הבריאה. אמנם אמיתת האמונה הנראה בעיני, הוא, השם יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, בכוונה מכוונת, שופע שפעו, ואילו היה מונע רגע אחד, היה הכל כלא היה, בטל המציאות. והוא פירוש הפסוק (דברים ד,לט) וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. אין הפירוש כי אין אלוה זולתו, כי זה פשיטא, וכבר גילה זה בפסוק (שם ו,ד) שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אלא רצה לומר, שאין עוד מציאות בעולם זולת מציאותו יתברך, כי בהסתרו יאבד הכל וכו'. עכ"ל. ועוד כפל זאת שם בעוד דוכתי.
וזו כל חכמת האמת בסדר השתלשלות העולמות, שקו אין סוף נמצא בפנימיות כל העולמות, מן העליון ביותר, עד תחתית עולם העשיה, כדאיתא בריש עץ חיים, ובריש אוצרות חיים, ועוד רבות, והכי הוא בשערי קדושה (ח"ג ש"א וש"ב), ועוד כ"כ להדיא בשער ההקדמות (הנ"ל הקדמה ד, ועוד בדף נג ע"ב מהדו' ברדוויין) כי אם יפסק רגע אחד החיות שה' מחיה את העולם היה העולם חרב, ע"ש. וכ"כ הרמח"ל בסוף ספר מלחמת משה (אות טו ידיעה ד, נדפס בסוף דעת תבונות ח"א עמ' שסא) שזו תכלית תורת הסוד , ושב וכ"כ בראש ספרו אדיר במרום, ובספר חוקר ומקובל (בדברו על ד' חלקי חכמה הקבלה החלק הד'). וכ"כ בדרך השם (בריש הספר), שהשם הוא קדמון וניצחי, והוא שהמציא וממציא כל מה שנמצא במציאות. ע"כ. כלומר שה' מחזיק ברצונו את המציאות בכל רגע, ואם יניחה, כל המציאות תיעלם. וכ"כ בהמשך (אות ו), ואם שימצאו נמצאים אחרים, לא ימצאו אלא מפני שהוא ממציאם ברצונו. ועוד לו הכי שם (ח"ב פ"א סוף אות ב), ועוד כתב בח"ב (פ"ה אות ג ד"ה ואמנם), קיום כל הוה, בכל מדרגה שהיא [מה' ולמטה, למלאך ולמלאך וכו' כמש"כ לעיל] אינו אלא ממנו יתברך שמו, כי הוא ית"ש מקיים בכוחו הנבראים והשתלשלותם וכו'. וכן כתב בח"ג (פ"ב אות ה ד"ה דעת, ובאות ו), ובח"ד (רפ"ד, ובהמשך בסוף האות, ובהמשך אות ב, ואות יא באורך) שכל המציאויות כולם תלויים בו ית' ונמשכים ברצונו וכו'. ועוד כ"כ בריש כללי מאמר החכמה, שבסוף מאמר החכמה, גם בספר הכללים (מעמ' שז, מהדו' הרב פרידלנדר) באורך. ועוד כ"כ הרמח"ל בדעת תבונות (ח"א אות נח) שכל הנמצא, נמצא תלוי ועומד רק ברצונו ית' וכו'. המשילוהו בזה, כאילו הוא תומך כל המציאות בכל פרטיו, והוא עומד עליהם מלמעלה. ועוד לו שם (ח"א עמ' פו, קסד, קעה מהדו' פרידלנדר) וזהו כל מבנה הספר, להורות שהכל יחוד ה'. וכ"כ השומר אמונים (אירגאס ח"ב אות יא עיקרים א,ב) ע"ש. והכי כתב נמי בדוכתי טובי רבנו חיים מוואלזין בספרו נפש החיים (ח"א פי"ג בהגה, ופט"ז בהגה, ובשער ב סוף פרק ב, ובשער ג פ"א באורך, ובפרקים ב-ז, וסוף פרק י, וריש פרק יא). וכ"כ הבא"ח בדעת ותבונה (לאורך פתיחה שניה ושלישית), ועוד לו בשער החצר הפנימית (הוצאת שיח ישראל בעיקר בדף כב רע"א, ובע"ב, ובפרט בסוד"ה וזה, עד סוף הפרק, ובדף כד ע"א. ועוד שם דף יא ע"א ד"ה ועוד, דף יב ע"א ד"ה והוא, דף טז ע"א ד"ה ועוד, ובד"ה ועוד (דאחריו), ובדף יז ע"ב ד"ה ועוד, דף יח ע"א ד"ה ועוד, ובסוף ע"ב. דף כ ע"א ד"ה גם (הביא מהשומר אמונים מהזוהר והתיקונים), דף כ ע"ב ד"ה ודע והלאה, דף כא ע"א ד"ה ומכאן, ובע"ב ד"ה באופן, וד"ה ועוד). וכן כתב עוד בגוף הספר (פרק א דף ל ע"ב ד"ה ודע, ובדף לג ע"א ד"ה והרוצה, ובע"ב, ובדף נב ע"ב ד"ה הכלל, ובדף נד ע"א ד"ה לית). וכ"כ עוד רבים.
(((הכל אלהות)))
וכך האריך הרחיב בעל התניא בשער היחוד האמונה לאורכו (בפרט פרקים ב,ג,ו,ז), שה' מחייה את הבריאה בכל עת יש מאין, וכיון שהיא מציאות של יש מאין, לכן ה' מוכרח ליצור אותה מחדש בכל עת. שרק מציאות של יש מיש שייך ליצור אותה ולהניחה כך שתמשיך להתקיים בפני עצמה. משל למה הדבר דומה, לדיבור היוצא מן הפה, ברגע שיפסיק המדבר לדבר, יכלה ה"יש" של הדיבור. ושלכן מצד האמת, כל המציאות אפילו הגשמית, היא באמת אלהות, רק שה' יחד עם השפעת היצירה בכל עת, נותן גם השפעה של הגבלה, וזה גורם לכל הנמצאים כאן בעולם, אפשרות להיות בתוך מציאות ה', ולראות בעיני הבשר ודם כאילו ח"ו אין כאן אלהים. ושזו כל תכלית העבודה, לקדש את החומר, ולהראות שה' נמצא בכל דבר, ולגלותו בתוך החומר, ע"ש באורך וברוחב. וזהו מושג החסידות "הכל אלהות" כנודע. [שנתפשטה ידיעתו כבר בזמן ר"ח מוואלזין בפי כל נער, ראה את לשונו בנפש החיים (שער ג פרק ג). ומקורו מדברי הבעש"ט גופיה, כאשר מבאר הבעש"ט במכתבו הנדפס במכתבים מהבעל שם טוב (אגרת לז הוצאת מקיצי נרדמים) שהוא לקח חידוש זה מדבר הרמ"ק, ע"ש.] וכ"כ הקדושת לוי (שמות ר"פ שקלים) וליקוטי מוהר"ן (סוף תורה ז בהשמטות) וחובות התלמידים (מאמר ראשון אות ב עמ' קסט) ובספרו הכשרת האברכים (עמודים פו,קלה,קלז,קסט).
(((סיבת קיום העולה היא התאוה אל הבורא)))
כיוצא בזה בדברים מפליאים האריך הרחיב האור החיים הקדוש (בראשית ב,א) שה' מחד הוא מקומו של עולם, שהעולם נמצא כביכול בו, ומאידך נאמר מלא כל הארץ כבודו, שכביכול ה' מלא בעולם, וזה לכאורה תרתי דסתרי? ומפרש, ששיא התאווה היא התאווה הרוחנית להדבק בבורא, ולכל דבר גשמי יש חלק רוחני המחייהו שהוא חפץ להתדבק בבורא. וכיון שאור ה' סובב את העולם, הכח הרוחני של כל דבר גשמי, חפץ להמשך אל הבורא. אלא שה' סובב בשוה מכל צד, וכיון שכל חלקיק בבריאה חפץ להתדבק בו, וכל חלקיק מחובר מחלקיקים רבים הנמשכים לכיוונים שונים, שכן ה' סובב הכל, על כן דבר זה מאחד את כל החלקיקים להקבע ולא לזוז. כלומר יציבות הגשם, היא דווקא כתוצאה מכך שכל חלקיק [החיות הרוחנית שלו] חפץ להמשך החוצה אל הבורא, ולצורך כך ברא השם את העולם כדורי. ולכן האיר ה' את עולמו מכבודו, וגם כבודו מלא עולם, ונמצא העולם בתוך בוראו, ואור הבורא בתוך כל העולם, וסובב עולמו וכו'. עכת"ד.
(((גם המדע מודה לכך)))
ג. מעניין לציין שהמדענים סוף סוף הגיעו לידיעה, שכל חיות העולם היא האנרגיה שלו, ואם תפסק האנרגיה, תעלם המציאות כליל. [ומהי האנרגיה, לכך אין להם תשובה. ולנו כאמור כאן, ברור מהי. כאשר הסביר פרופ' בנימין פיין בריש ספרו דלות הכפירה (פרק ב עמ' 34 הוצאת מוסד הרב קוק) את יסודות המדע המודרני. ונציג את תוכן דבריו בלשוננו, כל חומר שיש בבריאה, החי, הצומח והדומם, אם נפרקו לחלקיקים, עד החלקיק הקטן ביותר, החלקיק הקטן ביותר נקרא אטום, וסביבו מסתובבים במהירות עצומה חלקיקים אחרים הנקראים אלקטרונים, והמרחק בין האלקטרון לאטום ביחס לגודלם, הוא מרחק עצום, כלומר רוב החומר אינו קיים. בעבר סברו שהמרחק בין האלקטרונים הסובבים את האטומים, הוא כה רב, עד שהמשילו זאת שאם ניקח את מגדל אייפל [שהוא מגדל עצום שגובהו כשלוש מאות מטר, וכולו עשוי מתכת], ונרוקן את "האויר" שבין האטומים לאלקטרונים שלו, תימצא בידינו "קופסת ברזל" בגודל קופסת גפרורים. הסיבה שאנחנו רואים כל דבר למראה עינינו שהוא יציב ולא זז, אע"פ שהאלקטרונים כל הזמן סובבים סביב האטומים, היא לפי שהאלקטרונים מסתובבים כל כך מהר, עד שהם יוצרים חלק "הנראה" שלם בסיבובם. כשם שמאוורר פועל, למראית עין נראה שכולו מקשה אחת, אולם כשאנו מפסיקים את סיבובו, אנו מגלים שיש לו שלש כנפים, ושרובו אויר. כך האלקטרונים מסתובבים כה מהר סביב האטומים, עד שהם יוצרים מקשה אחת, את כל מקום סיבובם, אולם באמת רוב רובו ריק. אולם הפיזיקה המודרנית גילתה עשרת מונים מכך, אם ניקח את כל החומר של כל העולם, הכוכבים הגלקסיות וכל אשר בהם, ונפסיק לרגע את האנרגיה המסובבת את האלקטרונים סביב האטומים, יעלם העולם כליל, ולא תהיה לו מציאות כלל . כיון שהמדע המודרני הוכיח, שמציאות האטומים היא בעלת מימד אחד, וכל מה שאנו רואים אותם בהתגבשם יחד, בעלי שלשה מימדים, מראה זה, ותחושה זו נעשים רק מכח האנרגיה שסובבים האלקטרונים סביב האטומים, אך בהפסק הסיבוב, יעלם העולם. ע"כ. מה נפלאה ידיעה זו, שיש בכחה להפנים את האמיתות הידועה לנו מחז"ל, שהשם הוא "האנרגיה" של העולם, ומחייה את כל הבריאה באופן פעיל בכל עת ובכל שעה, ולכן אם השם יפסיק את האנרגיה, לא יהיה עולם. או בלשונו של פרופ' בנימין פיין (שם) מבחינה פיזיקלית, כל נפח החומר נתפס על ידי שדות פיזיקליים, ואילו חלקיקי החומר אינם תופסים שום נפח . נשמע מוזר? היינו מצפים שחלקיקי החומר-האלקטרונים, פרוטונים, נוירונים וכו'- יתפסו אם לא את רוב נפח החומר, לפחות חלק ניכר ממנו. אולם לפי עקרונות הפיזיקה בת זמננו, הנפח של כל החלקיקים שבחומר, שווה אפס. לא נפח מזערי, אלא אפס מוחלט! אין זה אומר שהחלקיקים אינם קיימים, ואינם ממשיים, הם ממשיים וקיימים בממדים קטנים יותר מן המרחב התלת ממדי, הם נקודות, או קווים חד ממדיים, [ונקראים] מיתרים. ע"כ. שוב אחר זמן נדפס ספר המהפך 3 ושם (עמ' 150) כתבו ככל האמור מבחינה מדעית, וז"ל, כידוע החומר מורכב מאין ספור אטומים, אשר כל אחד מהם אינו אלא חלל ריק, המכיל ענן של אלקטרונים קטנטנים שנעים סביב גרעין מיזערי המורכב מנייטרונים ופרוטונים, אשר כל אחד מהם בעצמו, אינו אלא ענן דליל ביותר, כמעט ריק, שבו מסתובבים חלקיקים קטנים עוד יותר, שקיבלו את השם קוורקים. תנועתם של האלקטורנים היא היוצרת מראה של מעין מעטפת, ככנפי מאוורר הנעים במהירות, ויוצרים אשליה של צלחת. וכאשר אין ספור אטומים עומדים בצפיפות, העין המוגבלת בראייתה, רואה מראה חומרי, וחוש המישוש חש במגע חומר מוצק. ומה יקרה אילו יפסיקו האלקטרונים את תנועתם? כל החומר שביקום ייעלם מיד . ובהערת ד"ר יהודה שנפס (הערה 76, מומחה למתמטיקה פיזיקה ובינה מלאכותית באוניברסיטת בר אילן) כתב וז"ל, כעת, גם לפי המדע ניתן לתפוס עד כמה החומר אינו אלא אשליה. שהרי הכל מורכב מישויות פיזקליות, שאין להם כל ממשות אובייקטיבית, והם מתממשים לערכים, רק לאחר תחושת צפייה וכו'. ועוד ראה שם בספר המהפך (כל הפרק הנ"ל, וכן בפרק שלאחריו) שעמד באורך על רעיון זה, שסוף סוף הגיעו המדענים לידיעה הנושנת בתורת הסוד, שהעולם חיותו מאת הבורא.
(((ידיעה זו מצות עשה)))
ד. באמת עיקר ידיעה זו שהשם מחייה את כל העולמות, היא מצות עשה של ידיעת מציאות השם, כמו שהרמב"ם (ריש יסודי התורה) כתב, שכל הנמצאים נמצאו מאמיתת המצאו, וסיים (הלכה ו) וידיעת דבר זה מצות עשה, שנאמר אנכי ה' אלהיך. [ואע"פ שפשוט שמש"כ שם בהלכה ה, הוכחה למציאות האל, מסיבוב הגלגל, שהוא בלא הפסק הרי שיש לגלגל מסובב בעל כח אין סופי, הוא הבורא. על עצם הוכחה זו אין מצות עשה אנכי ה', אלא היא מכשיר לקיום מצות ידיעת השם. והרמב"ם בחר הוכחה זו (למרות שיכל להביא אחרות), שלדעתו היא ההוכחה הטובה ביותר שלבורא כח אין סופי. ולא שעצם הוכחה זו היא מצות עשה. ברם פשוט, שמי שיודע את מציאות האל בהוכחה אחרת, שפיר מקיים בה את מצות ידיעת מציאותו ית', וא"כ הלשון שסיים, וידיעת דבר זה וכו', אינה בדוקא ממש. מ"מ מה שכתב שהכל נמצא ממציאות האל, פרט זה הוא בדוקא, וכאשר מורה לשונו, ואין שום הכרח לומר גם עליו לאו דוקא]. וא"כ הידיעה שהשם מחייה את כל העולמות, היא ידיעה במצות מציאות האל, ואע"פ כן, הבאנו ידיעה זו כאן במצות יחוד השם, לפי שישנו קשר אמיץ בידיעה זו, למצות אחדותו, וכאשר פתחנו עם דברי הרמב"ם (יסודי התורה פרק ב הל' ט) שקשרם ואגדם יחד, שאחרי שהשם הוא חיות העולמות, ובמצות אחדותו אנו יודעים שהכל אצלו אחד, ממילא כשהוא יודע את עצמו, יודע את כל העולם, וכל אשר בו, בכל עת ובכל שעה, אין דבר נעלם ממך, ואין נסתר מנגד עיניך, וזהו שאמרו חז"ל באבות (ר"פ ב) דע מה למעלה ממך, עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5