מסכת שבת פרק יט – משנה ה (משניות)

מסכת שבת פרק יט – משנה ה

קָטָן נִמּוֹל לִשְׁמֹנָה, לְתִשְׁעָה, וְלַעֲשָׂרָה, וּלְאַחַד עָשָׂר, וְלִשְׁנֵים עָשָׂר, לֹא פָחוֹת וְלֹא יוֹתֵר. הָא כֵּיצַד. כְּדַרְכּוֹ, לִשְׁמֹנָה. נוֹלַד לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, נִמּוֹל לְתִשְׁעָה. בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁל עֶרֶב שַׁבָּת, נִמּוֹל לַעֲשָׂרָה. יוֹם טוֹב {ז} לְאַחַר הַשַּׁבָּת, נִמּוֹל לְאַחַד עָשָׂר. שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה {ח}, נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר. קָטָן הַחוֹלֶה, אֵין מוֹהֲלִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק יט – משנה ה

קטן נימול לח' לט' לי' לי"א ולי"ב כו' — עקרי זאת ההלכה, כי בין השמשות הוא ספק אם מן היום ספק אם מן הלילה. ומילה שלא בזמנה אינה דוחה לא את השבת ולא את יו"ט, כי המילה מצות עשה, [ושבת] וי"ט עשה ולא תעשה, כי השם הוא צוה לשבות בו, והוא אמרו "שבתון", ומנע בו מן המלאכה. והעיקר אצלנו, לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה. ועוד עיקר אצלנו, כי שני ימים טובים של ראש השנה בלבד שהן קדושה אחת; ועוד יתבאר במקומו שהן כיום אחד נתנו. וכשתדע אלו העקרים, תהיה זאת ההלכה מבוארת.

ואמרו: "עד שיבריא", רוצה בו שיצא מחליו בכל ותגמר ירידת החולי, וישאר אחר ירידתו ז' ימים שלמים, והם ימי הטוהר, אז ימול. וענין אמרו "שלמים", שיהיו מעת לעת. ודע, כי מי שנולד ונסתפק אם נולד בחדש הז', שהוא בן קיימא, או בח', אע"פ כי ברוב לא יתקיים ולא יחיה, ראוי שימול ביום הח' ובשבת; כי אם הוא בן של קיימא, הרי מילתו בשבת חובה, ואם הוא נפל, לא עשה כלום, ומי שמל אותו הרי מעשיו כמחתך חתיכה של בשר, והוא אמרם: "[מחתך] בשר בעלמא הוא":

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק יט – משנה ה

נוֹלַד בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת נִמּוֹל לְתִשְׁעָה. שֶׁהֲרֵי יוֹם שְׁמִינִי שֶׁל מָחָר הוּא נִמּוֹל, וְשֶׁמָּא בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת יוֹם הוּא וְנִמּוֹל לַתְּשִׁיעִי. הָיָה הַיּוֹם עֶרֶב שַׁבָּת אִי אֶפְשָׁר לְמוּלוֹ בְּשַׁבָּת הַבָּא, דְּשֶׁמָּא תְּשִׁיעִי הוּא וְהַוְיָא לַהּ מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ וְאֵינָהּ דּוֹחָה שַׁבָּת, וְצָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד לְאַחַר הַשַּׁבָּת שֶׁהוּא עֲשִׂירִי: חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת אַחַר הַשַּׁבָּת. אֵין מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אוֹתוֹ, וְנִמּוֹל לְאַחַד עָשָׂר: שְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. דִּקְדֻשָּׁה אַחַת הֵן, וְאֵין מִילָה שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ דּוֹחָה אֶת יוֹם טוֹב הַשֵּׁנִי שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, נִמּוֹל לִשְׁנֵים עָשָׂר: עַד שֶׁיַּבְרִיא. וְיַעַבְרוּ עָלָיו שִׁבְעָה יָמִים שְׁלֵמִים מֵעֵת לְעֵת מִיּוֹם שֶׁהִבְרִיא, וְאַחַר כָּךְ מָלִין אוֹתוֹ:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק יט – משנה ה

{טז} דְּאֵין דֶּרֶךְ לְהָבִיא חֲלִילִין אֶלָּא בִּשְׁבִיל מֵת. רַשִׁ"י. וְהָרַ"ב לֹא פֵּרֵשׁ עַד אֵימָתַי לֹא יִסְפֹּד בָּהֶן, נִרְאָה שֶׁדַּעְתּוֹ דְּבִכְדֵי שֶׁיָּבֹאוּ, וְהַיְנוּ דִּתְנַן אֶלָּא אִם כֵּן בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב, וּמִסְּתָמָא כִּי בָּאוּ מִמָּקוֹם קָרוֹב יֵשׁ בּוֹ שִׁעוּר זֶה קֹדֶם שֶׁיִּסְפֹּד, שֶׁאֵין מַסְפִּידִין מִיָּד מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. וְכֵן כָּתַב הָרַ"ן דְּהַחִלּוּק בֵּין חֲלִילִין לְאָרוֹן וְקֶבֶר, דְּאָרוֹן וְקֶבֶר בִּמְקוֹם פַרְהֶסְיָא הֵן מִן הַסְּתָם וְאָוְשָׁא מִלְּתָא טוּבָא וּגְנַאי הוּא לַמֵּת, אֲבָל חֲלִילִין מִסְּתָמָא בְּצִנְעָא מוּבָאִים, וְאֵין הָכִי נַמִּי דְּאָרוֹן וְקֶבֶר שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּצִנְעָא דְּשָׁרֵי בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ, וַחֲלִילִין שֶׁהוּבְאוּ בְּפַרְהֶסְיָא אֲסוּרִין עוֹלָמִית, אֶלָּא דְּמִשְׁנָתֵנוּ דִּבְּרָה בַּהֹוֶה לְהָא כִּדְאִיתָא וּלְהָא כִּדְאִיתָא. וְעַיֵּן תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב: {יז} רַשִׁ"י. וְהִקְשׁוּ בַּתּוֹסְפוֹת דַּהֲלֹא עִם כָּל זֶה הֱבִיאָם דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים וּמַה לִּי אָרוֹן וְקֶבֶר שֶׁנַּעֲשָׂה בְּשַׁבָּת וּמַה לִּי חֲלִילִין שֶׁהוּבְאוּ דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים, וְיֵשׁ לוֹמַר דְּהֵבִיא מִמָּקוֹם קָרוֹב לֹא מְהַנֵּי כָּל כָּךְ הֲבָאָתוֹ. וּלְשִׁיטַת הָרַ"ן צָרִיךְ לְהַמְתִּין עַד כְּדֵי שֶׁיְּבִיאוֹ מֵרְשׁוּת הָרַבִּים, מִמָּקוֹם שֶׁבָּאוּ: {יח} יִקָּבֵר כוּ'. מִיָּד, וְאֵין צָרִיךְ לְהַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה. וּלְרַשִׁ"י טַעְמָא כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא דְּמוֹקִים לַהּ בְּעוֹמֵד בְּאַסְרַטְיָא, פֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁאֵין דֶּרֶךְ יִשְׂרָאֵל לִקָּבֵר שָׁם, דְּוַדַּאי לֹא נַעֲשָׂה בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. וְאָרוֹן מוֹקֵי בְּמֻטָּל עַל קִבְרוֹ שֶׁל נָכְרִי בְּאַסְרַטְיָא, וּלְהָרַ"ן מַיְרֵי דְּהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁעָשָׂה לוֹ לְעַצְמוֹ, וְאֵין צָרִיךְ הוֹכָחָה מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה, אֶלָּא שֶׁיְּהֵא נוֹדָע שֶׁעֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5