מסכת ברכות פרק א – משנה ג (משניות)

מסכת ברכות פרק א – משנה ג

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעַמְדוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו) וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כָּל אָדָם קוֹרֵא כְדַרְכּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ. אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים, וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים {יב}. אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן, אֲנִי הָיִיתִי בָא בַדֶּרֶךְ, וְהִטֵּתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי, וְסִכַּנְתִּי בְעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים. אָמְרוּ לוֹ, כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמְךָ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל:

פירוש הרמב"ם על מסכת ברכות פרק א – משנה ג

בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטה כו' – פירוש, יטה עד שיהא נוטה להישען או להיות מיסב, והוא כמו "לא יטה לארץ מנלם" (איוב טו כט).

ומה שאמר אם כן – היא קושיא שיקשו בית שמאי על בית הלל. וטעם המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בזה הדין, שבית הלל מביאין ראיה מפסוק "ובלכתך בדרך", כלומר: כפי שיזדמן לאדם, שלא יתכוין לא בשכיבה ולא בקימה. ובית שמאי אומרים, שלא בא "ובלכתך בדרך" אלא ללמדנו, שכל העוסק במצווה פטור מקריאת שמע. כלומר, שכל זמן שתהיה מהלך בדרך ואינך עוסק במצווה, אתה חייב בקריאת שמע; אבל אם היית מתעסק במצווה אחרת, אינך חייב בה. וכן דברי הכל העוסק במצווה פטור מן המצווה. ובית הלל דקדקו העיון ואמרו להם: כדבריכם כן הוא, וכבר נתבאר ממה שאמרנו, שיוכל אדם לקרות קריאת שמע כשהולך בדבר הרשות, אם כן מותר לקרות קריאת שמע מי שהוא מהלך, וזה מה שאנו מבקשים.

אמר רבי טרפון אני הייתי בא בדרך והטיתי לקרות כדברי בית שמאי כו' – פירוש סיכנתי, שמתי נפשי בכפי. לפי שהוא ירד מעל בהמתו וישב לארץ והיטה, ועל דעת בית הלל היה יכול לקרות קריאת שמע והוא הולך רוכב על בהמתו. ולסטים הם שוללי הדרכים והגנבים.

כדי היית לחוב בעצמך – עניין חייב מיתה היית מפני שעברת על דברי בית הלל, ואם היית מת היית מתחייב בנפשך.

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת ברכות פרק א – משנה ג

יַטּוּ. עַל צִדֵּיהֶם, דִּכְתִיב בְּשָׁכְבְּךָ, דֶּרֶךְ שְׁכִיבָה: יַעַמְדוּ. דִּכְתִיב וּבְקוּמֶךָ, דֶּרֶךְ קִימָה: כְּדַרְכּוֹ. בֵּין בְּקִימָה בֵּין בִּישִׁיבָה בֵּין בִּשְׁכִיבָה בֵּין בַּהֲלִיכָה: כְּדַי הָיִיתָ. רָאוּי הָיִיתָ לֵהָרֵג, וְאִם הָיִיתָ מֵת הָיִיתָ מִתְחַיֵּב בְּנַפְשְׁךָ:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת ברכות פרק א – משנה ג

{יב} שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִין. בֵּית הִלֵּל מְבִיאִין רְאָיָה מִפָּסוּק וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ, כְּלוֹמַר כְּפִי שֶׁיִּזְדַּמֵּן לָאָדָם, שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לֹא בִשְׁכִיבָה וְלֹא בְקִימָה. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים שֶׁלֹּא בָא וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ אֶלָּא לְלַמְּדֵנוּ שֶׁכָּל הָעוֹסֵק בְּמִצְוָה פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע, כְּלוֹמַר שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתִּהְיֶה מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְאֵינְךָ עוֹסֵק בְּמִצְוָה אַתָּה חַיָּב בִּקְרִיאַת שְׁמַע, אֲבָל כְּשֶׁתַּעֲסֹק בְּמִצְוָה כוּ'. וּלְכָךְ אָמְרֵי בֵּית הִלֵּל דְּאִם כֵּן הוּא מְבֹאָר שֶׁבְּלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע. הָרַמְבַּ"ם:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5