מסכת שבת פרק א – משנה ג (משניות)

מסכת שבת פרק א – משנה ג

לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחְטוֹ סָמוּךְ לַחֲשֵׁכָה, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. וְלֹא הַלַּבְלָר בְּקֻלְמוֹסוֹ. וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו, וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר {יג}. בֶּאֱמֶת אָמְרוּ, הַחַזָּן רוֹאֶה הֵיכָן תִּינוֹקוֹת קוֹרְאִים, אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא. כַּיּוֹצֵא בוֹ, לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם הַזָּבָה, מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה:

פירוש הרמב"ם על מסכת שבת פרק א – משנה ג

לא יצא החייט במחטו סמוך לחשכה שמא ישכח ויצא כו': ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה בן חזקיה בן גרון כו': 22(דף יג ע"ב) חייט שם ידוע לאומן התפירה: ומחט שם כלי התפירה: ולבלר הסופר: וקולמוס ידוע.וזה גזירה שמא ישכחו: ולא יפלה את כליו רוצה לומר להסיר הכנים מבגדיו גזירה שמא יתקן הנר ואפילו היה הנר בתכלית הגובה: וכן אסור לקרות לאור הנר אלא אם יש עמו אדם אחר לשומרו שלא יתקן הנר: החזן רואה זהו שהתירו למלמד תינוקות ליקת בידו ספר ולראות לאור הנר תחלת הפרשה שהוא רוצה להתחיל עם התלמידים שתי מלות או שלש לפי כי בזה השעור לא יטעה שיתקן הנר ואחר שיראה תחלת הפרשה יניח הספר ויתננו לתלמידים ויקראו בו לאור הנר לפי שהוא שומר אותם: ואין ראוי למלמד שיקרא עם התלמידים בספר לאור הנר וזהו ענין אמרו אבל הוא לא יקרא. ומה שחייבנו להרשות לתלמידים לקרא לאור הנר והרב שישמרם ולא הרשינו לרב שיקרא וישמרוהו התלמידים לפי שהוא מושל עליהם והם אינם מושלים עליו ומוראו עליהם: מפני הרגל עבירה כלומר שלא ירגילו עצמם הזב והזבה באכילתם יחד ושמא בתוך האכילה יחשוב ויסתכל בה ויבא עליה והיא בכרת מלשון התורה ולפיכך אסרו אכילת הזב עם אשתו הזבה יחד אע"פ ששניהם טמאים. וחנניה בן חזקיה בן גרון ז"ל מבעלי החכמה וגדול בדורו ונסתפקו חכמי דורו בספר יחזקאל והוא נער חצנו לפרש ענינו ונתיחד בעלייה לחבר הפירוש והיו החכמים ע"ה מבקרין אותו תמיד והוא מתעסק באותו חבור ופעם אחת בקרו אותו ונתקבץ שם קבוץ גדול מתלמידי שמאי ובית הלל ולא נשאר באותו הדור מי שהיה ראוי להוראה שלא היו באותו מעמד ונמנו והיו בית שמאי יותר והשם אמר אחרי רבים להטות (שמות כג) כאשר נתננו העקר בפתיחת חבורנו זה ובית שמאי כולם הסכימו על אלה הגזירות הי"ח דבר באותו היום ויהי כן וגזרו י"ח דבר ועוד הסכימו ב"ש וב"ה באותו היום בי"ת הלכות ולא היה ביניהם מחלוקת אפי' באחת ונחלקו בי"ח הלכות ולא נמנו עליהם לדעת הרבים ואולי נמנו ורבו ב"ה כי אולי היה א' מתלמידי שמאי סובר כדעת ב"ה או מתלמידי בית הלל סובר כדעת בית שמאי ואמרם אלו מהלכות שאמרו ר"ל שהם מן ההלכות שהסכימו עליהם ולא נפל בהם שום מחלוקת. וזה מספרם. יציאות שבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ והם שמנה דינין וכבר הקדמתי מחלקותם. והט' לא ישב אדם לפני הספר. והי' ולא למרחץ. והי"א ולא לבורסקי. והי"ב ולא לדון. והי"ג ולא לאכול. והי"ד ולא יצא החייט במחטו. והט"ו והלבלר בקולמסו. והי"ו ולא יפלה את כליו. והי"ז ולא יקרא לאור הנר. והי"ח לא יאכל הזב עם הזבה: אבל השמנה עשר דבר שגזרו בו ביום אני אמנה אותם לך מבלי מפורשות לפי שכולם יתבארו במקומן מן המשנה. הראשונה האוכל אוכל ראשון. ב' האוכל אוכל שני. ג' השותה משקין טמאים. ד' הבא ראשו ורובו במים שאובין. ה' טהור שנפלו על ראשו ועל רובו שלשה לוגין מים שאובין. ו' הנוגע בספר. ז' הידים. ח' האוכלים והכלים. ט' המניח כלי תחת הצנור. י' כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע. י"א הבוצר לגת הוכשר. י"ב גדולי תרומה. י"ג מי שהחשיך לו בדרך. י"ד פת נכרים. ט"ו שמנם. י"ו יינם. י"ז יחוד בנותיהם. י"ח שיהא תינוק כותי מטמא בזיבה: והי"ח הלכות שנחלקו בהם באותו היום יתבארו בזה הפרק. הא' אין שורין דיו. ב' סממנין. ג' כרשינין. ד' אונין של פשתן. ה' צמר ליורה. ו' מצודות חיות. ז' מצודות עופות. ח' מצודות דגים. ט' אין מוכרין לנכרי. י' אין טוענין עמו. י"א אין מגביהין עליו. י"ב אין נותנין עורות. י"ג ולא כלים לכובס נכרי. י"ד לא ישאילנו. ט"ו לא ימכור לו. י"ו לא ילוהו. י"ז לא יתן לו במתנה. י"ח לא ישלח אגרות: ונשוב להשלים פירוש זאת ההלכה ומה שאמר כיוצא בו כשאמר לא יאכל הזב עם הזבה לפי שזה הדין יצא מענין המסכתא: וכשאמר לא ישב אדם לפני הספר והסמוך לו ממה שאינו מענין השבת זה הוא מפני טעם והטעם הוא כי לא ישב אדם ושאר המאמר כולו בכולם אנו חוששין הכנסת שום עת כמו לא יצא החייט במחטו שאנו חוששין בו ג"כ הכנסת עת אבל לא יאכל הזב עם הזבה אין לחוש בו הכנסת עת ולפיכך אמר כיוצא בו ענינו שזה דומה לזה דמיון בלי חוק. ופנים אחרים והוא כי לא ישב אדם וכו' לא קדמו דבר מן הענין שיאמר בו כיוצא בו אבל לא יאכל הזב עם הזבה קדמהו דבר מן הענין לפיכך ראוי שיאמר בו כיוצא בו: ופירוש לבקרו ידוע והיא מלה עברית צחה לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כז) לא יבקר הכהן (שם יג):

ברטנורא – פירוש רבי עובדיה מברטנורא על מסכת שבת פרק א – משנה ג

לֹא יֵצֵא הַחַיָּט בְּמַחְטוֹ. אֲפִלּוּ תְּחוּבָה לוֹ בְּבִגְדּוֹ, שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא, וְאֻמָּן דֶּרֶךְ אֻמָּנוּתוֹ חַיָּב, שֶׁדֶּרֶךְ הָאֻמָּנִים לְתוֹחֲבָן בִּבְגָדָיו כְּשֶׁיּוֹצְאִים לַשּׁוּק: שֶׁמָּא יִשְׁכַּח וְיֵצֵא. מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ: הַלַּבְלָר. הַסּוֹפֵר: בְּקוּלְמוֹסוֹ. הַתָּחוּב אֲחוֹרֵי אָזְנָיו כְּדֶרֶךְ הַסּוֹפְרִים: וְלֹא יְפַלֶּה אֶת כֵּלָיו. מְבַעֵר כִּנִּים מִבְּגָדָיו. תַּרְגּוּם בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ פַּלֵּיתִי: וְלֹא יִקְרָא לְאוֹר הַנֵּר. בְּסֵפֶר, שֶׁמָּא יַטֶּה הַנֵּר לְהָבִיא הַשֶּׁמֶן לְפִי הַפְּתִילָה כְּדֵי שֶׁיִּדְלֹק יָפֶה, וְנִמְצָא מַבְעִיר בְּשַׁבָּת, וַאֲפִלּוּ הָיָה הַנֵּר גָּבֹהַּ שְׁתַּיִם וְשָׁלֹשׁ קוֹמוֹת, לְעוֹלָם אָסוּר לִקְרוֹת לְאוֹר הַנֵּר אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ עִמּוֹ אָדָם אַחֵר לְשָׁמְרוֹ, אוֹ אִם הוּא אָדָם חָשׁוּב שֶׁאֵינוֹ רָגִיל לְעוֹלָם לְתַקֵּן הַנֵּר: הַחַזָּן. מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת {יד}: מֵהֵיכָן הַתִּינוֹקוֹת קוֹרִין. מֵהֵיכָן יַתְחִילוּ לִקְרוֹת, דִּבְעִיּוּן מֻעָט כִּי הַאי לֹא גָּזְרִינַן שֶׁמָּא יַטֶּה. וְהַתִּינוֹקוֹת קוֹרְאִין לִפְנֵי רַבָּן לְאוֹר הַנֵּר, שֶׁאֵימַת רַבָּן עֲלֵיהֶם: אֲבָל הוּא לֹא יִקְרָא. כָּל הַפָּרָשָׁה, מִפְּנֵי שֶׁאֵין אֵימָתָן עָלָיו, וּשְׁמִירָתָן לֹא הַוְיָא שְׁמִירָה. וּמֵהַאי טַעְמָא נַמִּי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר דְּאִשָּׁה שׁוֹמֶרֶת לְבַעֲלָהּ אֵין שְׁמִירָתָהּ שְׁמִירָה, שֶׁאֵין אֵימָתָהּ עָלָיו {טו}: כַּיּוֹצֵא בוֹ. לַעֲשׂוֹת הַרְחָקָה מִן הָעֲבֵרָה, אָמְרוּ לֹא יֹאכַל הַזָּב עִם אִשְׁתּוֹ זָבָה {טז}, וְאַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶם טְמֵאִים: מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהֵם מִתְיַחֲדִים יָבֹא לִבְעֹל זָבָה שֶׁהִיא בְּכָרֵת. וְזָב וְזָבָה לִרְבוּתָא נָקַט, שֶׁהַתַּשְׁמִישׁ קָשֶׁה לָהֶן וְאִיכָּא לְמֵימַר דְּוַדַּאי לֹא יָבֹאוּ לִידֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה, אֲפִלּוּ הָכִי לֹא יֹאכְלוּ זֶה עִם זוֹ:

עיקר תוספות יום טוב על מסכת שבת פרק א – משנה ג

{יג} לְאוֹר הַנֵּר. קָאֵי נַמִּי עַל לֹא יְפַלֶּה, כִּדְמַסִּיק בַּגְּמָרָא: {יד} וְתַרְגּוּם רוֹאֶה חוֹזֶה, שֶׁהוּא צָרִיךְ לִרְאוֹת הֵיאַךְ תִּינוֹקוֹת קוֹרְאִין, וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָא שְׁלִיחַ צִבּוּר חַזָּן: {טו} וּבְשֻׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן ער"ה סָעִיף ג' פָּסַק דְּמֻתָּר בְּאִשְׁתּוֹ שׁוֹמֶרֶת אוֹתוֹ. תּוֹסָפוֹת חֲדָשִׁים: {טז} רַשִׁ"י. וּלְשִׁטָּתוֹ אָזַל שֶׁלֹּא מָנָה לְהַךְ דְּזָב וְזָבָה בִּכְלַל הַשְּׁמֹנָה עָשָׂר דָּבָר [שֶׁבַּמִשְׁנָה דְלְקַמָּן], וּמִפְּנֵי כָּךְ אִיצְטְרִיךְ לְתַנָּא לְמִתְנֵי דְּכַיּוֹצֵא בּוֹ הוּא וּדְמִשּׁוּם הָכִי תָּנֵי לֵיהּ הָכָא. תּוֹסְפוֹת יוֹם טוֹב:

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים בפרט המחברים, התנאים ומפרשי המשנה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ולויקיטקסט על פ' הרמב"ם (c) לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5