——–
אמר המעתיק הן עתה הגיעו לידינו הרבה כתבי יד של המנוח זצ"ל ארבעה קלסרים מלאים מהלכות שבת עירובין וברכות ומהם מתגלה יגיעתו ועמלו בתורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא. ע"כ אמרנו להביא כאן איזה מאמר מהלכות ברכות לגלות טפח מהאבדה שאיבדנו. ד"ת אלו הועתקו מכתב ידו ואחר בקשת המחילה אם שגינו בהבנת דבריו.
בדין ברכת גרעיני הפירות המתוקים והמרים כתב מרן בשולחן ערוך סימן רב' סעיף ג': "גרעיני פירות אם הם מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ ואם הם מרים אינו מברך עליהם כלל ואם מתקן על ידי האור מברך עליהם שהכל".
ודע שבסעיף זה רבו ועצמו הקושיות שהקשו גדולי האחרונים על דברי מרן.
על מה שפסק מרן בסיפא "ואם מתקן ע"י האור מברך עליהם שהכל" הביא במ"ב קושיית האחרונים ובהם הפרישה, פר"ח, הגר"א, וש"א. שהרי דעת מרן ברישא שגרעיני הפרי דינם כפרי עצמו וא"כ כשממתקן ע"י האור חוזרים לברכתם המקורית וצריך לברך בפה"ע כמו בסעיף ה' לעניין שקדים, ומדוע פסק מרן לברך 'שהכל', וע"ש מה שתירצו.
ובמ"ב ס"ק כג' הביא דעת אבן העוזר, פרי חדש, פנים מאירות ושאר אחרונים שדעתם לברך על גרעיני הפירות 'בורא פרי האדמה' דלא הוו כפרי גופא וכן הסכמת הגר"א. וכך פסק המ"ב. ודעת מרן החיד"א בברכ"י לברך שהכל כדי לצאת ידי הספק וכן דעת עוד אחרונים כמו החסד לאלפים ועוד.
ואם מתקן ע"י האור פסק במ"ב לברך שהכל כפסק מרן, כיון שבמתוקים הכריע במ"ב לברך בפה"א שכן דעת רוב האחרונים כנ"ל, וממילא במתקן יברך 'שהכל'. אך לדעת מרן שבמתוקים מברך העץ קשה למה אם מתקן יברך שהכל.
הן עתה יצא לאור ספרו של מרן פאר הדור והדרו הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט"א הלכות ברכות ושם עמ' קכג' סעיף ה' פסק כדברי המשנ"ב והגר"א וזה לשונו: "גרעיני פירות המתוקים יש לברך עליהם בורא פרי האדמה". ועיין שם בביאור הדברים שהביא כדרכו בקודש כל הדיעות ושיטות הפוסקים בזה.
וראיתי בספר "גן המלך" להרב גינת ורדים הרב אברהם הלוי מגדולי רבני מצרים ושם בסימן ל' דן בנידון דידן ואף הוא העלה למסקנה לברך על גרעיני הפרות בפה"א וכדכתבו משמו הבאר היטב ושערי תשובה, אך השע"ת דעתו לברך שהכל, וכדעת הפר"ח והברכ"י.
ודע שרוב ככל האחרונים לא פסקו כמרן לברך העץ על הגרעינים, וכבר הזכרנו לעיל קושיית הרב מ"א והיא אם מרן פסק בראש הסעיף לברך על גרעיני הפירות בפה"ע לכאורה כדברי התוס' והרא"ש אשר הובאו ביתה יוסף (ונצטטם לקמן) משמע שדעתו שגרעיני הפרי כפרי עצמו שברכתם העץ, אם כן מדוע בסיפא פוסק כהרשב"א שאין דין הגרעינים כפרי גופו דהרי גבי ערלה איתרבו מ"את פריו" את הטפל לפריו, וכנזכר בטור, ודברי מרן סותרים מרישיה לסיפיה והוי כמזכה שטרא לבי תרי.
בוא וראה דברי מרן בב"י:"ברייתא פרק שלושה שאכלו דתני הגרעינין חייבים בערלה וכתבו התוס' (ד"ה קליפי) דטעמא משום דפרי נינהו (לכאורה דברי מרן ברישא) ומכאן שיש לברך על הגרעינים של הגודגדניות וגרעיני אפרסקין ושל תפוחים וכל מיני גרעינים של פירות בורא פרי העץ. וכ"כ המרדכי. וגם הרא"ש כתב: מכאן יש ללמוד על כל גרעיני פירות דמברכין עליהם בורא פרי העץ ובלבד שלא יהיו מרים שיהא נהנה מהם.
והרשב"א חלק על זה כמו שכתב רבינו (הטור אחר שכתב דברי התוס' כתב: ורשב"א כתב שאין לברך עליהם בורא פרי העץ ואדרבה לא חשיבי כפרי לעניין ערלה אלא דמרבה להו מ"את פריו" את הטפל לפריו) וכתב עוד (הרשב"א) ואדרבה בשל גוגדניות ואפרסקין שגרעיניהם מרים משמע דלא מברך בהו כלום ולאו אדעתא נינהו נטעי להו כלל ואי ממתק להו ע"י האור מברך שהכל" (מרן השו"ע בסופו). ע"כ דברי הב"י.
הרי לפנינו לכאורה 'הסתירה' בדברי השו"ע רישא כהתוס' והרא"ש, שהגרעינים כפרי נינהו ומברך עליהם בפה"ע, ובסיפא לעניין מיתוק פסק כהרשב"א, דגרעינים לאו פרי נינהו שאם מתקן מברך עליהם שהכל.
ולכן פסקו האחרונים שלא כמרן, ובגרעיני פירות יברך האדמה או שהכל, נהרא נהרא ופשטיה.
וסח לי הרב יעקב אליאס הי"ו מאברכי הכולל החשובים שהרב משה לוי זצ"ל בספרו ברכת ה' תירץ סתירה זו שדברי מרן בסופם הם לאו דברי הרשב"א אלא דעת עצמו.
זאת ועוד גדולי הפוסקים נתקשו אף בדברי התוס’ והרא"ש, ומהם גן המלך, מעדני יום טוב, שו"ת פנים מאירות ושו"ת זרע אמת. (ואציגה מעט מדבריהם כפי שהביא בחיבור שער הגן).
הנה בספר שער הגן, סובב והולך על דברי גן המלך, הביא הרב דוד ברדא שליט"א מספר מקורות לקיים פסקו של הרב גן המלך לברך על גרעיני הפירות בפה"א, תחילה כתב בשם עצמו דהרא"ש פה בסימן רב' כתב שדין גרעיני הפרות נלמד מעצם חיובם בערלה שהם פרי ולכן מברך עליהם בורא פרי העץ, ואילו בהלכות ערלה כתב שדין הגרעינין נלמד מרבויא, "דאת פריו" את הטפל לפריו דהיינו הגרעינים, וממילא לאו פרי נינהו. וכתב שכן תמה עליו הרב מעדני יו"ט שם אות נ.
ועוד הביא שם הרב ברדא דברי שו"ת פנים מאירות שכתב: "ונפלאתי מאוד על דברי התוס’ והרא"ש דסבירא להו שהגרעינים חשיבי פרי, ולהכי מברכים עליהם בפה"ע, שאם כן אמאי תנן [פ"ק ערלה משנה ח’] שמותרים ברבעי". (שאם כדבריהם הוו כפרי עצמו ולמה לא יהיו אסורים ברבעי).
ועוד הקשה על דברי מרן: "וביותר יש לתמוה ממה שכתב בב"י יו"ד רצ"ב בשם הרא"ש עצמו, גרעיני פירות אסורים משום ערלה, דדרשינן "את פריו" את הטפל לפריו. ומ"מ מותרים ברבעי דתניא: פרי אתה פודה לא בוסר ולא פגין. הרי מפורש דלאו פרי נינהו ולכן מותרים ברבעי. וא"כ אינם חשובים פרי לברך עליהם בפה"ע, אלא יברך עליהם בורא פרי האדמה או שהכל, וכדעת הרשב"א וכן נראה עיקר להלכה ולמעשה" ע"ש.
וכדברים הללו הקשה בשו"ת זרע אמת וסיים כדברי הפנים מאירות. וסיים: ולכן יפה כתב הפר"ח דלא קי"ל כשו"ע בזה.
המורם מכל האמור שלא רק בדברי מרן נתקשו גדולי הדורות אלא אף בדברי התוס’ והרא"ש.
ובבחינת אין בית מדרש ללא חידוש (ואפשר שזו כוונת המג"א סק"ז) האברך החשוב הרב איתן מזור הי"ו יצא לחדש והעלה סברא והבנה אחרת במהלך הדברים, ובעזרתם אולי אפשר לתרץ ולהסיר רוב הקושיות בדברי רבותינו בעלי התוס, הרא"ש, ומרן הב"י ויקויימו דבריו על נכון.
(וחלילה לומר שבא לחלוק על רבותינו שאנו עפר לרגליהם ולו יהא בבחינת ואולי יש לומר)
הנה המתבונן בדברי מרן השו"ע יראה שכתב בסעיף ג "גרעיני הפירות אם הם מתוקים מברך עליהם בורא פרי העץ" , הזכיר מרן בלשונו המדוקדק "מתוקים", והרי בב"י שהביא מקור הדין הלא המה התוס’ והרא"ש והרשב"א לא נזכר כלל "מתוקים". עיין בב"י שהעתקנו לעיל.
ומעתה ישאל השואל מהיכן למד מרן דין פירות המתוקים שברכתם העץ.
ואולי כך הם פני הדברים: כל גדולי העולם הנזכרים למדו שהתוס’ והרשב"א חולקים בפירות המתוקים [כלומר שמתוקים מטבע ברייתם] שלהתוס’ ברכתם העץ ולהרשב"א אין ברכתם העץ, ורק במרים אם מיתקם להרשב"א ברכתם שהכל. וכך היא ההבנה הפשוטה.
ואולי יש לומר שהתוס’ והרא"ש כללו בדבריהם גם גרעינים מתוקים מטיבעם וגם מרים שטעונים מיתוק.
ולדעתם גרעינים המתוקים מטיבעם הם חלק מהפרי עצמו, ופשיטא דברכתם העץ, ואילו גרעינים המרים אם כמות שהם ודאי לא מברך עליהם כלום, אך אם מיתקם חזרו לשרשם דהיינו "בורא פרי העץ".
נמצאת למד לשיטה זו שגרעיני הפירות לעולם ברכתם העץ. וכן מדוקדק בדברי התוס’ שכתבו "מכאן שיש לברך על גרעינין של גודגדניות ושל אפרסקין ושל תפוחים" ואלו גרעינים מרים [וכמ"ש הרשב"א] ואח"כ הוסיפו "וכל מיני גרעינין של פירות" דהיינו לרבות המתוקים מטיבעם. וכן הוא בהרא"ש רק שכלל את ב’ הסוגים יחדיו, "מכאן יש ללמוד על כל גרעיני הפירות דמברכין עליהם בפה"ע רק שלא יהיו מרים שיהיה נהנה מהם".
ואילו הרשב"א , לא שבא לחלוק על כל דברי התוס’ והרא"ש, אלא ודאי שהגרעינים מתוקים מודה להם שחלק מהפרי הם ומברך בפה"ע, שהרי דינם לעניין ברכה נלמד מדין ערלה בלימוד הפשוט, ברם, חולק הרשב"א ז"ל על החלק השני מה שכתבו בגרעינים המרים יברך לשיטתם בפה"ע, ולדידיה כיון דגרעינים המרים נלמד חיובם בערלה מרבויא ד"את פריו" ולא כגרעינים המתוקים בלימוד הפשוט (שמודה הרשב"א שיברך העץ). לכן לא שייך לברך עליהם העץ ורק אם מתקן יברך שהכל ותו לו, וגם לאו אדעתא דהכי נטעי להו. וכשנתבונן בדברי הרשב"א מדוקדק הדבר להפליא שהרי כתב "ואדרבא בשל גודגדניות ואפרסקין שגרעיניהם מרים הם, משמע שלא מברך בהו כלום" וכי חולקים הם במציאות, אלא דעיקר קושיית הרשב"א על גרעינים המרים בלבד שכל לימודם הוא מרבויא דקרא.
אתה הראת לדעת בדרך זו: מה שפסק מרן "גרעינים המתוקים" מברך עליהם עץ הוא לדברי הכל. ואף הרשב"א מודה בזה כנזכ"ל. "ואם מיתקן מברך מברך שהכל" אף זה כדברי הרשב"א, דסב"ל . (ואם תאמר למה צריכים אנו לסב"ל, הרי כתב המג"א בריש סימן רו' דאם בירך על פרי העץ כגון בוסר שאין ברכתו העץ אלא אדמה, בורא פרי העץ, בדיעבד יצא. והסביר הפמ"ג כיון שלא שיקר בברכתו שהרי מקור הפרי מהעץ. ע"כ. אבל כאן אי אפשר לומר כן שהרי להרשב"א גרעינים המרים אינם נחשבים לפרי כלל והמברך העץ שיקר גם שיקר לשיטתו).
והנה סרה קושיית הרבה מהאחרונים כיצד מרן מזכה שטרא לבי תרי ודו"ק.
ומה שהקשו דדברי הרא"ש סתראי נינהו. הכא דבברכות עסקינן אין נ"מ לדינא מהיכן נילמד דין הגרעינים, שלעולם ברכתם העץ לדעת התוס' והרא"ש, בין מתוקים מטבעם וכן מרים שמיתקן שחזרו למקורם. אך בהלכות ערלה שם יש נ"מ, שאם הם מתוקים מטבעם פשוט הוא מסברא שחייבים בערלה כדין הפרי גופא, אך המרים מהיכא תיתי לן שחייבים בערלה, פה צריכים אנו ללמוד "את פריו" את הטפל לפריו, ולאו סברא היא, (דהרי אינם חלק מהפרי).
וכן מה שתמה הפנים מאירות על מרן ביו"ד אינה תמיהה יותר.
וכן מה שהקשה הפנים מאירות מהמשנה על התוס' והרא"ש אם הם כפרי עצמו מדוע אין בהם דין רבעי. הרי לפניך שגרעינים המרים אינם חלק מהפרי לענין ערלה ורבעי, ובערלה נתרבה מהפסוק וברעי לא נתרבה, וחזרנו לעיקר דין רבעי וכמו שהסבירה הגמ' פרי אתה פודה ולא בוסר ולא פגין (ולא גרעינין המרים).
עוד תועלת נוספת נמצאנו נשכרים בדרך זו, שלפי הדרך הראשונה הסבר מחלוקת הראשונים מבריח מן הקצה אל הקצה (שנחלקו אף בפירות המתוקים). ובדרך זו השניה מודים דרבנן בפירות המתוקים דהיינו שבחייהו ויברך עליהם העץ. ורק אם מיתק גרעינים המרים בזה נחלקו, ואפושי פלוגתא לא מפשינן.
המורם מכל הנ"ל: לכאורה גרעיני פירות המתוקים כלומר מעצם ברייתם יברך בורא פרי העץ וכדעת מרן שלאורו אנו הולכים, וגרעינים המרים אם מתקן ע"י האור מברך שהכל וכהרשב"א וסב"ל. ולהלכה כבר הזכרנו למעלה דעת מורנו ורבינו הראשל"צ שליט"א שגרעיני פירות המתוקים יש לברך עליהם בורא פרי האדמה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5