ליצנות – כח הבהמיות – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. ויקח קורח בן יצהר בן קהת בן לוי וכו' (טז.א)

פירש רש"י – ומה ראה קורח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדיבור, אמר קורח: אחי אבא וכו'.

לכאורה מבואר, כי טענת קורח במחלוקתו היתה על "הנשיאות", א"כ כיצד לבסוף, עיקר מחלוקתו היתה על "הכהונה" ולא על הנשיאות, הרי כל טענת צדקתו היתה על הנשיאות?

ב. ויקח קורח וכו'. ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם (טז.א-ב)

פירש רש"י – מה עשה? עמד וכנס מאתים וחמשים ראשי סנהדראות רובן משבט ראובן שכיניו, והם אליצור בן שדיאור וחבריו וכיוצא בו וכו', והלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה. אמרו לו: טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם: חייבת, התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר, חוט אחד של תכלת פוטרה, וזו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.

ויש להבין, כיצד אותם נשיאים חשובים אשר כלל לא היו לויים, טעו לחלוק ולבקש את "הכהונה הגדולה" אשר ראויה לשבט הלוים בלבד?

ג. עוד יש להבין, הרי רק אחד לבסוף יכל להיות "הכהן הגדול". כיצד א"כ, השתכנעו נשיאים חכמים אלו לסכן עצמם במיתה, כשסיכויים להיות "הכהן הגדול" היה סיכוי מזערי של אחד למאתיים חמישים וארבעה?

ד. עוד יל"ע, כיצד השתכנעו אותם נשיאים חכמים בטענת קורח על הציצית, הלא דין ציצית נאמר על כל בגד אשר ד' כנפות לו, ונצטווינו להטיל בו ציצית. ומה סברא איכא למימר דאי צבעו כצבע התכלת יפטר ממצוות ציצית, הלא המצווה תלויה בסוג הבגד ולא בצבעו?

ה. וישמע משה ויפל על פניו. וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו וכו' (טז.ד-ה)

מבואר, כי לא ניסה משה לפייסם או לשכנעם, אלא הציע מיד להוכיח את האמת – "בוקר ויודע ה' וכו'".

וצ"ע, מדוע בכל זאת לא ניסה לפייסם ולשכנעם על הדבר?

ו. רב לכם בני לוי (טז.ז)

פירש רש"י – וקורח שפקח היה מה ראה לשטות זו? עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו שמואל וכו'.

מבואר, כי היתה לקורח רוח הקודש, שהרי "ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו וכו'".

א"כ יש להבין, כיצד אדם חשוב כזה, טעה לחלוק על הכהונה בהגיעו לכפירה בה' יתברך?

ז. ויקהל עליהם קרח את כל העדה אל פתח אהל מועד וכו' (טז.יט)

צריך להבין, כיצד הצליח קורח לשכנע ולהשפיע אף על כל העדה בדברי השטות וההבל אשר דיבר?

ח. וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה (טז.כו)

איתא במדרש שוחר טוב – זהו שאמר הכתוב: "אשרי האיש" אלו בניו של קורח, "אשר לא הלך בעצת רשעים"- שלא הלכו בעצת אביהם, שנאמר: "סורו נא מעל אהלי האנשים", "ובדרך חטאים לא עמד" שנאמר: "את מחתות החטאים האלה בנפשותם". "ובמושב לצים לא ישב"- זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרון וכו'.

לכאורה משמע, כי שורש חטאו של קורח היה "ובמושב לצים לא ישב"- שהיה מתלוצץ על משה ואהרון.

ויש להבין, הרי חטאו היה במחלוקתו על הכהונה ובכפירתו בה' ובתורתו, ולא מפני היותו "מתלוצץ" וכו'?

ט. ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה. ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח וכו' (טז.לא-לב)

יש לידע, מדוע עונשם של קורח ועדתו היה מוכרח להיות דווקא במיתתם ולא בדרך אחרת?

י. וינח משה את המטות לפני ה' באהל העדות. ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים (יז.כב-כג)

יל"ע, מדוע נס זה לא נעשה עוד קודם לכן – בחיי קורח ועדתו, הרי אפשר כי מכח ראייתם נס זה היו מיד פורשים ממחלוקתם?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגרי"ל חסמן זצ"ל בספרו אור יהל בעניין גריעות הליצנות. ואל"ד – כל כוחו של קרח לפתות את ראשי העם לא היה אלא על ידי שהתלוצץ על משה ואהרון. פיקח היה קורח וידע שע"י ויכוח לא יצליח להביאם לידי מרידה, הואיל ובמלחמת השכל עם היצר בוודאי שאין לקרח כל סיכוי לנצח את משה, לפיכך הפעיל את נשק הליצנות, כי ליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. תוכחה היא הויכוח בהשכל ודעת, וליצנות היא חוסר רצינות הנובע מכח החומר הבהמי שבאדם, המתלוצץ מעורר כח הבהמיות שבו ומובן מאליו שלבהמה אי אפשר להסביר דברים שיש בהם שכל וסברה, לכן ליצנות אחת דוחה מאה מיני שכל.

במחלוקת זו נענשו בני ישראל בשלושה עונשים חמורים: בלועי קרח, שרופי קרח, והנגף בעם, רק אחרי שנענשו אמר הקב"ה למשה שיניחו את המטות ובזה יודע מי האיש אשר ה' בחר בו, ויש להבין, מדוע לא ציווה הקב"ה מיד על ענין המטות כדי שיראו בעליל כי באהרון בחר ה' ויודו בצדקת משה, מדוע הענישם ה' תחילה בשלושת העונשים החמורים?

הנראה לומר בזה, דכבר ציווה הנביא: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם כי כלה ונחרצה שמעתי" (ישעיה כח) ואמרו חז"ל: קשה הליצנות שתחילתה ייסורין וסופה כליה וכו' (ע"ז יח).

והאריך בעניין זה הרמח"ל וביאר ש"זהו דבר שהדין נותן אותו, כי מי אשר מתפעל מן ההתבוננות ומן הלימודים, אינו צריך שיתיסר בגופו וכו', אך הלצים שאינם מתפעלים מן התוכחות מפני ליצנותם, אין להם תיקון אלא השפטים וכו' (מסילת ישרים פרק ה').

על ידי הליצנות מזהה האדם את עצמו עם הבהמיות שבו, ובמצב כזה לא יועילו לו התוכחות. לכן "נכונו ללצים שפטים" (משלי יט) – לשבור את הכח הבהמי שהשתלט על האדם או אז יחכם וישמע מוסר, אבל כל זמן שאין הדעה מושלת בו אי אפשר להנהיגו לפי שהוא כשיכור (מסילת ישרים, שם).

בדברי הליצנות שאמר קרח, טמטם וביטל את הרגשת כל שומעיו, במצב זה לא היו מסוגלים להבין ולהתעורר לחשבון ולפשפוש במעשיהם, ואפ' היו נפתחים בפניהם השמים ושמי השמים – לא היו סרים מדרכם הרעה. בכח הליצנות למנוע מהאדם ההתרשמות מן הדברים המעוררים, לא בגלל חולשת הענינים ולא משום העדר הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון "ההורס כל עניני המוסר והיראה" (מסילת ישרים, שם).

רק אחרי שנבלעו, נשרפו וניגפו חלק מהעם, נשבר לב הנותרים ממוסר העונשים. על ידי זה סר הטמטום המעוור עיניים ומחריש אוזניים. אז הראה להם הקב"ה את ענין המטות, וראו כולם כי באהרן בחר ה' והוא הקדוש – "ויראו ויקחו אי מטהו" וכו'. עכ"ל.

א"כ מבואר – כמה גרועה היא הליצנות, אשר על ידה מזהה האדם את עצמו עם הבהמיות שבו, ובמצב כזה לא יועילו לו שום תוכחות, זהו כח הלצון ההורס כל ענייני המוסר והיראה.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א' וו' מתורצות – על אף פיקחותו ודרגתו הרוחנית הגבוהה של קורח, ועל אף שהיה רואה ברוח הקודש. ליצנותו עוררה בו את כח החומר הבהמי שבאדם, עד לאיבודו את שיפוט שכלו, בהמשיכו לילך אחר תאוותיו.

כבר לא הסתפק הוא "בנשיאות", אלא בקש הוא כבר את "הכהונה"- בכח הליצנות שכנע הוא את עדת ראשי הסנהדריות החכמים, על אף כי לא היתה סברה או סיבה ראויה באמתחתו בבקשתו את הכהונה.

לפ"ז גם הקושיות ב', ג' וד' מתורצות – אותם נשיאים חכמים וחשובים השתכנעו בדברי ההבל של קורח בכח הליצנות, "ליצנות אחת דוחה אלף תוכחות" על ידי שמעוררת את כח החומר הבהמי שבאדם.

ומובן מאליו כי לבהמה אי אפשר להסביר דברים אשר יש בהם סברה שכלית. על ידי כך שכנעם קורח לילך אחריו על אף כי כלל לא היו משבט לוי, ועל אף הסכנה הגדולה לחייהם וסיכויים המזערי לזכות בכהונה. בכל זאת שכנעם קורח לילך אחר טעמי ההבל שלו.

לא זאת בלבד אלא שעל ידי הליצנות באיבוד כח השכל והסברה, השתכנעו הם אחר טעמו של קורח בעניין הטלית, בעוד שיכלו לדחותו בפשטות, כי הלא המצווה תליא בסוג הבגד ולא בצבעו. אלא שליצנותו של קורח גררתם להשתכנע לילך לחטוא בעדת קורח בטעמי ההבל שלו.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – לא ניסה משה לפייס ולשכנע את קורח ועדתו בדברי פיוס או ניסים, אלא מיד הציע את הוכחת הקטורת.

ידע משה כי לא ניתן כלל לשכנעם, מחמת היותם טבועים כבר במידת "הליצנות" הדוחה כל תוכחה וכל ענייני המוסר והיראה על ידי השפעת כח החומר הבהמי שבאדם. לכן אין טעם אפילו לנסות לפייסם ולהוכיחם בעייני מוסר ויראה, כי בודאי לא ישתכנעו כלל וכלל.

לפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – כבר הביא רש"י בפירושו "ויקהל עליהם קרח"- בדברי ליצנות כל הלילה ההוא הלך אצל השבטים ופתה אותם וכו' – על ידי הליצנות המחלישה את כח השכל והסברה ומעוררת את כח החומר הבהמי שבאדם, הצליח קורח לשכנע את כל העדה בטעמי ההבל שלו – כי עד כמה גדול והרסני כוחה של הליצנות.

עיקר חטאו של קורח והצלחתו בשכנועו הנשיאים והעם, היה מכח "ובמושב לצים לא ישב"- בהיותו "מתלוצץ" על משה ואהרון. ע"י הליצנות הדוחה כל ענייני המוסר, הצליח קורח להחטיא עדה שלימה בטעמי הבל שקריים.

ולפ"ז גם הקושיות ט' וי' מתורצות – ליצנות קורח, טמטמה כ"כ את ליבות החוטאים עד שאפ' היו נפתחים בפניהם השמים ושמי השמים לא היו סרים מדרכם הרעה, לא מכח העדר הבנת הלב, אלא מפני כח הלצון ההורס כל ענייני המוסר והיראה.

אין דרך אחרת אלא בהמתת אותם החוטאים האוחזים בחטא המחלוקת הנובעת מכח "הליצנות"- כי אין להם תקנה אחרת.

אף לא היו עוזרים שום אותות או מופתים של "פריחת מטה אהרון", כי גדול כח הליצנות לטמטם ליבות החוטאים, ודוחה היא כל ענייני המוסר והיראה עד שאפילו בראיית ניסים גלויים לא היו סרים מדרכם הרעה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5