כיבוי על ידי גוי

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
——–

אם פרצה דליקה וברור שאין חשש סכנה, מותר לומר בפני הגוי: "כל המכבה, אינו מפסיד", והוא מבין ומכבה. כל שכן אם בא הגוי מעצמו לכבות, שבודאי אין צריך למנוע אותו. ואם יש שם ספרי קודש כתלמוד ופוסקים או מזוזה בפתח, מותר לומר לגוי במפורש שיכבה. שלא אסרו חכמים אמירה לגוי כשיש בזיון לקודש. (שבת ג תמב)

שואל הר"ן: מה הטעם שהחמירו שלא לומר לגוי במפורש לכבות הדליקה, הלא זו "מלאכה שאין צריך לגופה" שאסורה מדרבנן, משום שאינו מכוין לצורך הגחלים אלא להצלת רכושו, וכיון שגם האמירה לגוי איסורה מדרבנן, אם כן הוא "שבות דשבות במקום הפסד" שמותר, כמבואר להלן? ויש ליישב ששונה כיבוי דליקה שהוא קרוב לאיסור תורה יותר משאר איסורי דרבנן, כי אילו היה צריך לגופו כלומר לפחמים, היה עובר מהתורה, ומתוך שאדם בהול על ממונו, אם היו מתירים לו לומר לגוי במפורש לכבות, היה מכבה בעצמו. (מסכת שבת קמה ע"א. שבת ג תסט. שבת ה קכד)

צריך ללמוד הלכות

יוסף בן סימאי היה אדם נכבד ומפורסם. הוא היה ממונה בין השאר על הנכסים השייכים למלך, ומשום כך כבדו אותו אף הגויים. באחת השבתות פרצה שריפה בחצרו, שלהבות האש עלו וגבהו ונראו למרחוק, ואיימו לשרוף את ביתו. במרחק מה מן הבית ניצב מבצר של חיל הרומאים. כשראו החיילים את האש, אמרו זה לזה: "יוסף הוא אדם השומר על מצוות דתו, ובודאי לא יכבה את השריפה. הבה נרוץ ונכבה אנו את האש, שאם לא כן, ישרף כל ביתו". מיהרו החיילים ורצו אל חצרו של יוסף בן סימאי. "מה לכם כי נזעקתם אל חצרי?" שאל אותם. "באנו לכבות את הדלקה", השיבו לו, "כי ידענו שאתה לא תכבה בשבת". "גם לכם אסור לכבות בשבילי", אמר יוסף "מעדיף אני שיישרף כל רכושי ולא יחללו שבת עלי". נדהמו החיילים, אך לא ניסו להתווכח עמו, כי ידעו שבענייני מצוות, יעמוד הוא על דעתו. והנה, לפתע התקדרו שמים בעבים וגשם עז נתך ארצה. הגשם החזק, שירד על הלהבות, כיבה אותן תוך דקות מספר, והאש שככה. "איש קדוש אתה", אמרו החיילים הרומאים, "ומן השמים סייעו בידך לכבות את השרפה". במוצאי שבת רצה יוסף להודות לחיילים על טרחתם ושלח לכל אחד מהם שני מטבעות זהב, ולמפקדם שלח חמש מטבעות זהב.

כשנודע בבית המדרש על הנס הגדול שנעשה ליוסף בן סימאי, אמרו החכמים: "אמנם זוהי דרגה גבוהה, אבל אילו למד יוסף בן סימאי הלכות שבת, לא היה צריך להטריח את השמים לעשות לו נס, שהלא כך היא ההלכה: נכרי הבא מעצמו לכבות דלקה של יהודי, אין אומרים לו 'כבה', ואין אומרים לו 'אל תכבה"'. (שבת קכא ע"א) {

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5