ז. חכמי ישראל בכל הדורות בעלי חקירה היו בצפונות התורה והוא מה שהביאם לענווה יתירה, וההיפך לעומתם בחכמי המחקר והמדע

——–

דהיינו ככל שמשקיעים וישקיעו בני האדם את כוחם, זמנם וממונם להשגת חוקי החומר – יתרחקו יותר מהשגת חיי הרוח. ומלבד היותם מבזבזים את כוחם ומרצם לחיי חומר, גרוע מזאת ישנו – והוא אשר נבאר להלן.

טעות וחלילה הוא מלחשוב את חכמי ישראל הנמנעים מבזבוז זמנם על חקר ומדע בענייני חומר, שמא נובע הדבר מקוצר המשיג ועומק המושג. וכי יגיעת התורה וחקירתה דורשת פחות מאמץ מלחקור איזה ממצא מדעי כלשהו?! על התורה יגעו ועמלו, חיטטו לרדת לעומקה ביגע ובעמל ימים ולילות ללא אכילה, שתיה ושינה, ובודאי פיתחו אצלם את תכונת החקירה והבירור, הספיקות והקושיות בענייני התורה ומצוותיה היתה אצלם הטרדה מאין כמוה מרוב חשקותם בה, פיתחו אצל עצמם את תכונת החקירה והדרישה, אולם במובן החיובי, דהיינו לראות מכך עד כמה נסתרות ונעלמות טמונים בתוך פרד"ס התורה, ועד כמה נשגבה היא מבינת בני האדם. והחכם מכל האדם סיכם במשפט אחד בינת אנוש לעומת בינת התורה (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה – והיא רחוקה ממני". ודוקא מתוך כך שעמלו ויגעו לחקור בסודות התורה, למדו יותר כיצד להתקטן ולידע את ננסותם מול ענקותה של התורה, ומכך חרדו ויראו מנותן התורה, היות וייחסו את עמקות התורה לנותן התורה.

לעומת זאת, כשמפתחים את תכונת החקירה והבירור ומייחסים את הצלחת הממצאים לעצמם ומתעלמים מהממציא – הבורא כל יכול, הרי שגסות הרוח משתלטת על כאלה לחשוב, הנה כבר אנו היום "יודעי דעת עליון". ואפשר לא לחינם נאמר זאת על בלעם הרשע (במדבר כד, טז): "ויודע דעת עליון", אחר שמסומן הוא בפרקי אבות כבעל רוח גבוהה ונפש רחבה, ונאום זה בשבח עצמו – אמר בלעם על עצמו, כי כך הוחלט אצלו לאחר שהשתלטה עליו היהירות במידה מופרזת.

וכמו כן בתורה הקדושה, על העוסקים בה לשמה נאמר: זכה – נעשית לו סם חיים, ואילו על העוסקים בה שלא לשמה – סם המוות. כי העוסקים לשמה מפתחים את תכונת הבירור והחקירה אצלם לכיוון החיובי לברר וללבן את סודותיה, ועם כל זה אינם מתפתים מכך להחשיב עצמם כיודעי דעת עליון, ואינם מתיימרים לחטט בגנזי המלך. להיפך – עמקות התורה מלמדתם להתננס מול גדלותה, אולם כשלא זכה אדם ולומד שלא לשמה, הרי מתטפש הוא לחשוב, כיון שהגעתי להבנה בחקירת דבר ה' בתורתו, מותר לי לדעת גם את דרכי הנהגתו, ולרדת לעומק דעתו בהנהגת העולם, ולפלפל במשא ומתן עד שיתיישבו לי סיבות הנהגתו את בריותיו באופן זה דוקא.

אלא, שלעוסק בתורה הסכנה פחותה. סוף סוף לומד הוא חכמת חכמי התלמוד, שעם כל גדלותם וחכמתם אחזו בתמימות, והיו מופלאים בענווה והכנעה, ורחוקים מגאווה וגסות הרוח, וממילא אומר הוא לעצמו: הכיצד אני, השונה ודש בדבריהם, אתרברב לי אחר שהם עצמם בעלי השמועה, ועם כל זה נהגו בשיפלות הרוח?!

אולם כהיום, שבעלי המחקר והמדע המגלים פלאי הטבע הינם אנשים שאינם יודעים כל כך להמעיט עצמם, וגם יודעים הם היטב להגדיל את שמם, כספם וכבודם, ורחוקים המה מתכונות גדולי ישראל: ענווה, אמת, וכל הארבעים ושמונה דברים שהתורה נקנית בהם שהם תְּנָאִים לרכישת קנין התורה, אין להם שום מושג בהם כלל, הרי שתיכף מחשבת "יודע דעת עליון" משתוללת במוחם, וגאוותם מעבירתם על דעתם לחקור ולברר, לתמוה ולהקשות על האלקים כאשר יקשה ויתמה איש על רעהו. וכשם שפשוט להם שממצא וגילוי חדש שהתפתח זה עתה, מסרס ועוקר הנחה קדומה ומיושנת – ובצדק, וההחלטה מכך היא, שהקדמונים היו חסרים בפיתוח המדעי – כך נקל להם להעתיק את אותה החלטה בייחס להבנת חוקי האלקים, וכשבאמת נשגבה מאיתם הבנת הנהגתו יתברך בעולמו – מאחר והתרגלו להתייהר שלא ניתן להשאר בדבר ללא הבנה, הרי שמפרשים ומתרצים אותה כפי הבנתם הקטנונית. וכשהדבר נעלם ונשגב גם מהבנתם הקטנונית, שוללים ועוקרים את יסודות האמונה ומפתחים "גילויים" חדשים. כי מה להם להבדיל בין גילויים חדשים בעניינים שמתחת לרקיע השוללים את המיושנים, לבין גילויים חדשים בעניינים שמעל הרקיע, שכמו כן יש בכוחם לשלול את המיושנים, וקל בעיניו של בעל צווארון לבן ועניבה אדומה להעיז להכניס ראשו בין הרים ענקיים, הלא המה התנאים והאמוראים וכל קדושי וחכמי הדורות, ולהחליט לסתור דבריהם במחי יד מכח סברת כרס המעורבת במצב רוח, מתובלת בגאווה ויהירות, ונמלחה בנגיעה ושוחד התאווה והרצון, ולאחר שנתבשלה בכל אלה, מוצגת היא בצלחת נוצצת ומטעה בה כל פוחז. ורק המחפש "מציאות" שאינן מחייבות ודורשות ממנו כלום, ומאידך מבטיחות חיי אושר ושלווה בעולם הזה וב"עולם הבא", הוא שרץ ללקטם חינם אין כסף.

וכך צמחו להם רבים במשך הזמן מגלי פנים חדשות בפירושי התורה ובהשקפותיה, שאין רוח חכמים נוחה מהם כלל, ושללו בכך את זוהר ויופי מידת התמימות מהבאים אחריהם, מידה טובה שבה הצטיינו אוהבי ואהובי ה' בכל הדורות.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5