ו. מתחילה חודרת הקנאה בחלק הרוחני של השני, וכשאין האדם מנצלה ל"קנאת סופרים תרבה חכמה" וסוטה הוא לכיוון השלילי שהוא צרות עין, אינו מתקרר בדעתו עד שלא יראה בחיסולו של חבירו לגמרי בגוף ובנפש

——–

והנה לרוב, היצר מתחילה כשנכנס להחדיר הקנאה בלב בעל החכמה, לא בא מצד קנאה במושגים חומריים שישנם בחבירו, אלא דוקא מצד מושגים רוחניים, באומרו לו, ראה חבירך היאך גדול הוא בחכמה ויראה והיכן אתה בעולם הבא לעומתו, עולמו גדול מעולמך וחביב הוא קמי קוב"ה יותר ממך. ולכך אם נזהר האדם שלא ליכשל בצרות עין, הרי שקנאה זו תביאהו להרבות בחכמה, אלא שאם לא יזהר האדם בנפשו, תתבטא קנאה זו בשנאה ותחרות, הרי שמעתה תביאהו קנאתו שלא יוכל לסבול קיום מציאותו של חבירו, ולא תתקרר דעתו אלא עד שיתחסל מן העולם, ואם קנאתו תעבירהו על דעתו – אף יעשה זאת בעצמו.

כלומר, מתחילה היצר בא לאדם כביכול בקנאה חיובית ומכובדת, והוא לקנאות בחכמה ויראת ה' של חבירו, וכשקנאה זו מביאתו לשנאה ותחרות, מגיע הוא למעשים שפילים ביותר. וההסבר לכך הוא, דאף שלכאורה יש לתמוה דמה ירויח בחיסולו של חבירו, וכי בכך תרבה חכמתו? וכי בכך יש סיכוי שיבנה הוא מחורבנו של חבירו? הלא אדרבא, במעשה זה יתרחק מהחכמה ויתטפש.

אלא הקנאה מתחלת לשם שמים, מרצון ותאווה לקרבת ה', ולבסוף כשסוטה הוא לצרות עין אינו חושש כבר להפסיד גם מה שיש לו, אחר שבין כה אין נחשב אצלו לכלום מה שיש לו, ואז קנאתו מביאתו לשנאה שתביאהו למעשים שפילים, מאחר שמיואש הוא מהישיגיו, ואינם שווים בעיניו לכלום.

וכמו שהיה גבי קין, שמתחילה קנאתו היתה רוחנית, דהיינו היאך קבל הקב"ה מנחת הבל ואל מנחתו לא שעה, ואם כן הרי שאדרבא קנאתו החלה מגודל הערכתו לקרבת ה', וכשראה שהבל מקורב יותר ממנו לה', בערה בו הקנאה, ודוקא להיותו מוקיר ויודע את גדלות ה' למאוד מאד, כי אם לא היה מכיר בגדלות ה' לא היה איכפת לו מענין זה כלל, וכשסטה בקנאה זו מכיוון החיובי, ובמקום להרבות במעשים טובים להתדמות לאחיו, בא לקנאות בו ולשנאותו, הרי שלא יכל לסבול את מציאותו של אחיו.

ולמה הביאתו קנאה זו? לקום לרצוח את אחיו, לשאול תחתית ממש, ולמה? מה הרוויח בכך? אלא מאחר ושלטה בו הצרות עין, נחלשה דעתו והביאתו למסקנא, אם אין לי הכל איני חפץ בכלום! וכיון שלא הסתפק במה שיש לו לעומת מה שיש לאחיו, לא היה שווה לו כלל מה שיש לו, וכאילו ואין לו כלום, ובמילא לא חשש להפסיד את מה שיש לו אחר שלא החשיב את מה שיש לו לכלום, ובמילא לא בא על סיפוק וצינון רתיחת קנאתו עד שקם על אחיו והרגו נפש.

ומעתה נבוא לקורח, שתחילת קנאתו של קורח שפיקח היה וצפה את הדורות העתידים לצאת ממנו – היתה במובן רוחני, והיינו היאך משה רבנו ואהרון אחיו מקורבים לה' יותר ממנו, ואם כן הרי הקניינים הנצחיים ביותר בידם ולא בידי, ולכך לשון חז"ל מתחילה: "ומה ראה קורח לחלוק על משה – נתקנא על נשיאותו של אליצפן", דהיינו כמבואר, שהיה מתחילה חפץ להיות מהקדושים הקרובים לשרת לה', אזי אם היה מתגבר וכובש מידותיו הרעות – קנאה זו היתה מביאתו להרבות חכמה, ואדרבא, היה מתעלה מכח "קנאת סופרים", אולם אחר שלא תיקן עצמו והשחית את מידותיו, הגיע לדיוטא תחתונה, שלא יכל לסבול כבודם ונשיאותם של משה ואהרון, ולא הניחתו מידתו עד שאיבד עצמו לדעת בסכנה שהכניס עצמו בסכנת הקטורת, והוא אחר שבין כה לא היה נחשב אצלו לכלום מה שיש לו, לא חש לשום הפסד, ולא ראה לנגד עיניו אלא היאך להוריד ולהשפיל את כבודן של משה ואהרון, גם מתוך סכנה של איבוד עצמו, ועל כך אמרו חז"ל בלשון: "ומה ראה קורח לשטות זו?", כלומר אחר שנכשל ונפל בקנאה שלילית, מה הביאו להגיע למצב של איבוד עצמו? סוף סוף בר דעת הוא?! ועל כך תירצו: שתלה לעצמו זכות להינצל מהדורות שיבואו אחריו, כלומר מסבירים לנו חז"ל, שמעידתו היתה שלב אחר שלב, לאחר שנכשל בקנאה של שררה וכבוד, איבד את ערך עצמו ולא חש לשום הפסד, כך שלנגד עיניו היתה רק תאווה אחת לאבד את מתחריו, וסמך שינצל מסיבת מה שהטעתו עינו, ואין הכי נמי, בודאי שזו שטות להתלות ולהינצל בזכות הדורות הבאים, אולם אחר שקנאתו הביאתו לחלוק על משה, וידע שבכך מסכן עצמו, תלה את הצלתו בשטות ובטעות שאומנם אין בה הגיון, אולם קנאתו העבירתו על דעתו עד שנשתבשה עליו לחשוב להנצל מסיבה שטותית כזו.

וביותר, עוד הגיע לחשוב שהקדוש אשר יבחר ה', יהיה הוא בעצמו… עד היכן חולי הכבוד מעקם את הדעת! והוא כענין: "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני" (אסתר ג, ו,).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5