ה. "בצדק תשפוט עמיתך" ואף בסברא רחוקה

——–

וחזינן שציוויתנו תורה: "בצדק תשפוט עמיתך", שהיא מצות עשה ממנין התרי"ג, לסמ"ג לסמ"ק ולרמב"ם בספר המצוות קע"ז, כמבואר בח"ח ח"א כלל ו' ז'. ומבואר בח"ח ומקורו מרבנו יונה בפיהמ"ש למסכת אבות פ"א מ"ו, דאדם ירא שמים אף שעשה מעשה הנראה יותר לכף חובה, חייבים לדונו לכף זכות, ואף באדם בינוני שדרכו ליכשל בחטא, ולפעמים נכשל הוא בעבירות, אם עשה מעשה שקול שיש להסתפק בו אם עשה טוב או רע, נכון לדונו לכף זכות, ואם נוטה מעשהו יותר לזכות מאשר לחובה, חייבים לדונו לכף זכות, וכמבואר בחפץ חיים כלל ד'.

ובאמת יש לתמוה במצוה זו, היאך חייבתנו התורה להלך היפך סברתנו ולעקמה מהשכל הישר, ולכפות עצמנו לדון לכף זכות אף במעשה שנראה כחובה באדם ירא שמים כמבואר, דמילא נצטווינו שלא לשונאו, על כך ניחא, דאין נכון לשנוא אדם שנכשל בעוון, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות י"ט ע"א): אם ראית ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום וכו' שבודאי עשה תשובה, אולם כיצד נתחייב לדונו לכף זכות שמא היה אנוס או שלא נתכווין וכדומה, וכמובא בגמרא (תענית כ"א ע"א) מעשה באבא אומנא, ובאותו פועל שירד מהגליל לדרום (שבת קכז ע"ב), ולא חשד את מעבידו שדנו לכף זכות באופנים שאינם מצויים כל כך.

אלא ירדה תורה לסוף דעותיהם של בני האדם, וידעה דפשוט ראייתם של בני אדם אינה נכונה, ואף שרואה האדם בפועל מעשה רע שעשה חבירו, מפרש הוא מעשה זה כפי מה שקרוב הוא לדעת עצמו, כי האדם רואה את השני במעשה שעשה כפי מה שהוא רואה את עצמו מה הוא היה עושה במעשה שכזה, וכפי שרואה מה הוא היה עושה במציאות שכזו – כך פשוט לו שהיתה כוונת חבירו, כי אינו יכול לראות אחרת, ואם כן זו ראיה שאינה אמיתית כלל, ודומה הדבר לדיין השומע צד אחד בלבד דפסול לדון, בהיות ונעלמת ממנו מציאות אחרת שתיתכן להיות, כי אם היה האדם מסתכל על מעשה מצד המעשה כשלעצמו מבלי לראות את עצמו כיצד הוא היה נוהג באותו אופן, הרי בודאי שאפשר שיתכנו כאן דברים שלא אפשר להעלותם על הדעת, וכמעשה המובא בגמרא (תענית כא ע"ב) באבא אומנא, ובאותו פועל (שבת קכז ע"ב), ורק האדם חושד באחרים אחר שהוא נגוע באותו נגע, וכיון שהוא מקולקל באותו דבר ובמקרה שכזה היה הוא עצמו נוהג בכוונה רעה, לכן חושד בבירור את חבירו לחשוב שכמו כן כוונתו לרעה, כי אילו הוא היה נקי מכוונה רעה למה שיהא רחוק אצלו מלחשוב שחבירו כמו כן נקי מאותה כוונה, וכמה שהוא יותר נקי יותר מרחיק לכת בהשערותיו להצדיק את חבירו כאבא אומנא וכאותופועל, ולכן ציוויתנו תורה: "בצדק תשפוט עמיתך", אזהרה לדיין שלא ישמע צד אחד מבלי צד שני, ולזה רצתה התורה להרגילנו, כי זו האמת ולא שחייבתנו לכפות עצמנו למחשבה שאין בה הגיון.

ומעתה נישא ק"ו בעצמנו: אם הזהירתנו תורה לדון לכף זכות גם כאשר אין לנו שום נגיעה בדבר אלא כעומדים מן הצד, חייבים אנו לראות את חברינו על צד הזכות ולא לדונם לחובה, וציוויתנו על כך התורה להיותנו מועדים לפרש בכיוון שלילי את חברינו כי זו מציאותנו גם ללא נגיעה בדבר בפועל, על אחת כמה וכמה כאשר יש לאדם נגיעה בדבר, כגון שהדבר נוגע לממונו או לכבודו, וכמו בענין קורח, דבודאי שהסתכלותו תהא לחובה מתוך שוחד הנגיעה, בנוסף על ההסתכלות השלילית שנובעת מהקילקול העצמי שלו גם אילו לא היה נוגע בדבר כמבואר.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5