ההשפעה מלמעלה – ע"פ הכנת המקבלים לקבל – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. ויקחו לי תרומה (כה.ב)

פירש רש"י – "לי"- לשמי.

ויש להבין, מדוע הוכרחה התורה להדגיש כי תרומתם צריכה להיות "לי"- לשמי, הרי פשוט הדבר שכך צריך לעשות – ככל תרי"ג המצוות?

ב. ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו (כה.ב)

מבואר, כי לא היתה קצבה לנתינת התרומה.

ויש להבין, מדוע לא היתה קצבה לכך?

ג. דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה (כה.ב)

יש לדקדק, מדוע נקט לשון "ויקחו" ולא אמר "ויתנו", [הרי תרומה לא לוקחים, אלא נותנים]?

ד. ויקחו לי תרומה (כה.ב)

איתא בתנא דבי אליהו – כיוון שאמרו ישראל נעשה ונשמע, מיד אמר הקב"ה "ויקחו לי תרומה".

ויש להבין, מה שייכות ישנה בין אמירת ה"נעשה ונשמע" לבין נתינת התרומה – שבאה היא מכח אמירת הנעשה ונשמע?

ה. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (כה.ח)

פירש רש"י – "ועשו לי מקדש"- ועשו לשמי בית קדושה.

ויל"ע, מדוע היה צריך ה' אשר מלוא כל הארץ כבודו, לבקש מעבדיו הניזונים מידיו תרומה למען בניית המשכן וכליו. מדוע לא הוריד ה' מקדש מוכן מן השמים, אשר בודאי היה מפואר עוד יותר אלף אלפים, ממה שבנו לו ישראל?

ו. ועשו ארון (כה.ו)

איתא ביומא (כא.) – מקום ארון אינו מן המידה ועומד בנס.

ויש לידע, מה העניין ש"מקום הארון אינו מן המידה ועומד בנס"?

ז. והבאת את הבדים בטבעות על צלעות הארון לשאת את הארון בהם (כה.יד)

איתא בסוטה (לה.) נשא ארון את נושאיו.

וצ"ע א"כ, מדוע היה צריך את הטבעות והבדים שישאו את הארון בהם, ואף נושאים אשר ישאו כביכול את הארון, הרי גם ככה הארון נשא את עצמו?

ח. והיו הכרבים פורשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת יהיו פני הכרובים (כה.כ)

איתא בבעל הטורים – איתא בחגיגה, מאי כרוב? ינוקא, שכן בערבי קורין לינוקא כרובא, וזהו שאמר הכתוב: "כי נער ישראל ואהבהו".

ויש להבין, מה העניין שפני הכרובים נדמו לפני תינוק דווקא?

ט. ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת יהיו פני הכרבים (כה.כ)

איתא בבבא בתרא (צט.) ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב: "ופניהם לבית". הא כיצד? כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום.

ויש להבין, מה העניין בעשיית נס מיוחד זה – של הפיכת פניהם של הכרובים על פי עשיית רצון ה' על ידי עם ישראל?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }

יבואר ע"פ יסודו של הג"ר אהרון קוטלר בספרו משנת ר' אהרון [על הפרשה]. בעניין ההשפעה מלמעלה – ע"פ הכנת המקבלים לקבל. וז"ל – הנה עניין הכרובים שהיו פניהם איש אל אחיו, ומבואר בחז"ל דכשאין עושין רצונו של מקום גם הכרוב השני היה הופך פניו (והיה זה מהנפלאות הגדולות שהיו במקדש ראשון) הוא, דהשפעת המקדש היתה תלויה גם במקבלים, דאף כי שכן בו כבוד ה', והיה קרוב להם, ובנקל מאוד היה אפשר להשיג רוח הקודש וחכמה לאין שיעור.

אבל היה דרוש גם כן רצון מהמקבלים לקבל השפעה זו, ועוד שההכנה מלמעלה להשפיע כל טוב היתה מתרבה כפי ההכנה והרצון מהמקבלים, וברבות ההכנה והרצון של המקבלים – היתה הקדושה ביתר שאת, וביתר תוקף ובהירות.

נמצא, שלא רק שמקבלים יותר כשההשתדלות בקבלה גדולה יותר, אלא דגם מתווסף יותר מצד הנותן ריבוי הטוב וההתקרבות להשפיע, ומתחזקת הקדושה ונגלית יותר השראת השכינה במקדש.

והנה במקום המקדש נשארה קדושה, דנתקדש לעולם, וגם התפילה היא לעולם דרך המקדש, כמפורש בקראי דמלאכים (פרק ח'), הרי עכ"פ שייכא קדושה והשפעה גם עכשיו, ולפי מה שמוסיף תורה – מתחזקת הקדושה שם, נמצא דבונה קצת ממה שנחרב.

ואם להיפך – הרי מסתלקת הקדושה ומתרחקת כידוע, ונמצא ח"ו שהוא מחריב יותר, וכמפורש בחז"ל (סנהדרין צ"ו, ב) דאמרו לו לנבוכדנצאר "קמחא טחינא טחנת". עכ"ל.

א"כ מבואר – כי ההכנה מלמעלה להשפיע כל טוב מתרבה כפי ההכנה והרצון מהמקבלים, וברבות ההכנה והרצון של המקבלים, מתרבה הקדושה ביתר שאת, וביתר תוקף ובהירות. כי לא רק שמקבלים יותר כשההשתדלות בקבלה גדולה יותר, אלא גם מתווסף יותר מצד הנותן ריבוי הטוב וההתקרבות להשפיע.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }

הקושיות א'. ב'. ג' וה' מתורצות – באמת, לא היה צריך הקב"ה אשר מלוא כל הארץ כבודו, לבקש מעבדיו הניזונים מידיו תרומה למען בניית המשכן וכליו. כי בודאי יכל הוא להוריד מקדש מוכן ומושלם מן השמים, אשר בודאי היה מפואר עוד יותר אלף אלפים, ממה שבנו לו עם ישראל.

אלא שרצון ה' היה להוסיף יותר מצד הנותן ריבוי הטוב וההתקרבות להשפיע, ובכך לחזק הקדושה למען גילויו יותר השראת השכינה במקדש, מכח השתדלותם בבניית המקדש בתרומתם נדבה לה' כל אחד כפי ממונו.

לכן, אף הוכרחה התורה להדגיש כי תרומתם צריכה להיות "לי"- לשמי, ואף ללא נתינת קצבה לנתינת התרומה. היות וכל מטרת תרומתם למשכן, היתה בכדי להשפיע כל טוב ולהרבות שפע כפי ההכנה והרצון מהמקבלים – דבר אשר הוכרח יתר כוונה ובקשת השתדלות לשם קיום המצווה, ואף בהוספתם תוספת נדבה מנדבת ליבם.

לזה דקדק קרא בנוקטו: "ויקחו לי תרומה" ולא "ויתנו". מפני שכל מטרת התרומה, היתה למען "יקחו" לעתיד, השפעה יותר גדולה כפי ההכנה והרצון מהמקבלים, וברבות ההכנה והרצון של המקבלים – היתה הקדושה ביתר שאת, וביתר תוקף ובהירות. למען הוספתם יותר, מצד הנותן ריבוי הטוב וההתקרבות להשפיע, כדי שתתחזק הקדושה ותגלה יותר השראת השכינה במקדש.

לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – כיוון שאמרו ישראל נעשה ונשמע, מיד אמר הקב"ה "ויקחו לי תרומה". כי יסוד מצוות התרומה נבעה מכח אמירת ה"נעשה ונשמע" של עם ישראל, כי כאשר הקדימו ישראל "נעשה" ל"נשמע" בקבלת התורה – בהראותם רצון ובקשה לקבלת שפע מאת ה', זכו הם לבסוף בשפע מן השמים ובמצווה אשר שורשה להראות הרצון להשפעת ה', למען זכייתם כפי הכנתם בגילוי השראת השכינה בבית המקדש וכליו.

לפ"ז גם הקושיות ו' וז' מתורצות – "מקום הארון אינו מן המידה". ללמדנו, כי גודל השפעת התורה והזכייה בה, תלוי בבקשת המקבל להיות מושפע על ידי התורה. לכן לארון העדות-התורה, אין מידה, אלא הכל תלוי ברצון המושפע, עד כמה רוצה ומוכן הוא להיות מושפע ולקבל מן התורה.

לזה על אף ש"הארון נושא את נושאיו", מ"מ, הכרחיים כ"כ הבדים, הטבעות ונושאיו הכוהנים. ללמדנו, כי בכדי ש"הארון ישא את נושאיו"- ויזכה האדם בתורה, צריך האדם לבקש לשאת את הארון, לעשות "בדים וטבעות" למען נשיאת הארון, אז כגודל בקשתו את שפע התורה, כך יזכה הוא בהשפעתה כאשר הארון ישאהו, ירוממהו ויקדשהו בעצמו.

ולפ"ז גם הקושיות ח' וט' מתורצות – עניין הנס בהפיכת פני הכרובים כפי עשיית רצון ה' על ידי עם ישראל. באה ללמדנו, כי כגודל בקשת המקבלים – עם ישראל, לקבל את השפע על ידי אמונתם בה' וביטחונם בו, כך גודל השפעת בית המקדש והכרובים להשפיע על עם ישראל.

לזה פני הכרובים נדמים לפני תינוק דווקא. ללמדנו, כי רק כאשר ירגיש האדם כי הינו בבחינת "תינוק"- כי אין לו משלו מאומה, וכל השפעתו הינה רק מאת אבינו שבשמים, כאשר "פניו אל היכל ה'". רק אז יוכל הוא לזכות בשפע מאת ה', כגודל בקשתו בשפע האבא המשפיע מבין שני הכרובים.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5