ב. "מצות אנשים מלומדה" – התכחשות ל"מלכות"

——–

ההרגשה המינימלית שצריכה להיות לשומר תורה ומצוות, הלא זו הרגשת "פועל ומעביד", כל פועל מבין שהינו פועל ויש לו מעביד המשלם משכורתו או מונעה ממנו בהתאם לפעילותו של הפועל.

כמו כן כל פועל אחראי לעבודתו בזוכרו כי תוצאות פעולותיו יעברו ביקורת אצל מעבידו, ולעולם לא יִמָּצֵא פועל שיזלזל וימעל בהפקת מוצר העסק מסיבה שאין מי שרואהו כרגע, בהיותו מודע שמוצר זה לא ישווק לשוק מבלי ביקורת, ואז יתפס במעלו, ולכך מקפיד הוא להוציא מתחת ידו דבר מתוקן בלבד, בפנימיותו ובחיצוניותו. ולדוגמא, מי יעז להטיל במכונת כביסה שהוא מייצר – ברגים שלא במקום, או להטיל סתם מטילי ברזל לשם משקלה של המכונה וכדומה, להבריק את עבודתו רק כלפי חוץ ולחבל בה מבפנים.

זה מינימום של עובד נורמלי כלפי אדונו, וזו חובתנו המינימלית כלפי הקב"ה לקיים המצוות מתוך השתדלות להוציא דבר מתוקן מתחת ידינו, עם השתדלות כוונת הלב ולא כדרך מצות אנשים מלומדה, שלזה דומה העובד ה' מבלי להיות אחראי אלא על יופי המעשה בחיצוניות המצוה, ואילו בכוונתה הפנימית מחבל הוא באותה מצוה, כי גם אם אינו חושב מחשבות אסורות כגאווה וכדומה בשעת עשיית המצוה, שאז ודאי דומה למחבל במכונה, אלא גם בכך שעושה אותה בלי לב, גרוע הוא, כי אין במחשבתו לא גדר "עובד" ולא גדר "מעביד", והכל נעשה בטשטוש המוח כשכור ולא מיין.

והיטיב לבאר זאת הגה"צ ר' ירוחם ליבוביץ זצ"ל, בספר "דעת תורה" חלק "במדבר" (עמוד קב):

הנה העלינו יסוד כולל, כי העיקר הוא כוונת הלב, כמה שנמצא ויש פנימיות, היא תכלית העבודה. ולכאורה יסוד זה סותר למה שדיברנו פעמים רבות על התייחסות המעשה שהוא בגדר דין קדימה. ולהבהיר זה ניקח לנו למשל, ואמנם שאין זה בגדר משל בעלמא, אלא ככה היא המציאות באמת, בהמשל והנמשל כאחת. הנה רואים אנו פתילה ושמן הדולקים, הנה שניהם, הפתילה והשמן, הלא משתתפים בדליקת האור, אבל מי הוא באמת העיקר שבהאור, הלא זה ודאי השמן, בשמן נמצא מציאות כח האור, והוא הוא הדולק, אלא שמחק הטבע הוא, שאם לא ישתמש בהעצה היעוצה, אם לא יקח הפתילה להמשיך ולשום האור עליה, אזי לא ידלק השמן בשום אופן, וכח כל האור ילך כליל לאיבוד. למעשה על האדם לעשות פעולה קטנטנה, רק להדליק את הפתילה, ואח"כ כבר השמן ידלק בעצמו, לא המעשה של האדם הוא שדולק, אלא שכח האור המונח בהשמן, הוא הדולק באמת, ולאור עצמו הנה האדם אמנם לא עשה כלום.

כמו כן נבין בענין עשיית המצוות. אם שאול נשאל לנו: איפה כאן נמצא כח האור, האור האמיתי, אור הרוחני, ודאי נשיב ונאמר: כי המעשה הפשוט אין בו, ואין לו שום שייכות להאור הגדול, כל כח האור, וכל המאור, הריהו פנימיות הלב, שם ודאי נמצא הכח הגדול של כח האור. אבל אם נשאל למי יש דין הקדימה בפועל, ע"ז כבר נאמר שאין הכי נמי, ל"המעשה" ודאי יש לו דין הקדימה, אבל זה רק בגדר המשל הנ"ל, שמפעולת המעשה באה ההדלקה, וצריכים אנו להמעשה כדי שעל ידו תתקיים ההדלקה, ואמנם בלי ההדלקה ודאי לא יצא לפועל כל כח האור המונח בפנימיותו, אבל אם רק ילהיב את הכח המאיר, הנה הכח כי יתלהב, הוא כבר מאליו ימשוך את האור הפנימי, ויהיה לאור גדול ודאי. כי הפנימי שהוא השמן, בו כח האור באמת, והוא הוא המאיר ודאי.

[ולכך ברור שאם לא יעשה פעולת מעשה המצוה כציצית ותפילין מזוזה לולב וסוכה, אין כאן מעשה ההדלקה של הפתילה ולא יצא לפועל שום כח אור המונח בפנימיות המצוה, אולם לאחר שמקיים המצוה בפועל, זהו כמעשה הדלקת הפתילה, ואז מתעורר הכח הפנימי שהוא בלב להתעורר באור המצוה].

ומובן גם כן עפ"י זה השוואה למשל הפתילה, דהנה גם בפתילה ישנם הרבה תנאים שתוכשר לה עשות ההדלקה, צריכים מקודם לתקן הפתילה ולעשותה נקיה בתכלית, וכן צריכים מקודם לטבול את הפתילה בשמן, שהרי הפתילה יבשה, וגם אינה מתוקנת כראוי, ודאי על ידה לא ימשוך האור ולא ידלק כלל, פתילה יבשה לא תהיה לה שום התחברות עם כח האור שבשמן. וככה הוא הסוד גם במעשים, המעשה הפשוט, צריכים מקודם לטבול אותו ב"שומן" הלב, המעשה המצוה הפשוטה צריכים מקודם להפשיט חומריותה, ולעוטפה ברוחניות הלב, לתקנה ולקשטה בעדינות הלב, כי אז ודאי תתחבר איתה אור הפנים של הלב, והלהבה כבר תעלה מאליה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5