——–
כתב הטור כתב הרב אלפס ז"ל דוקא לאצטרופי לעשרה אבל לג' אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן. ור"י פי' ה"ה נמי ב' דגן ואחד ירק, אבל איפכא לא, וכן דעת א"א הרא"ש ז"ל: וכתב הב"י שהרא"ש דחה דברי הרי"ף ממה שאומרת הגמ' מח. אין היחיד מוציא את הרבים עד שיאכל כזית דגן. משמע, דווקא לברך ברכת המזון צריך כזית דגן של פת או שאר דגן שמברך עליו מעין שלוש, ולא לענין להצטרף. וכ"כ רבנו יונה, ור"י הובא בתוס' ד"ה תשעה, וכן כתב הסמ"ק שנהגו העולם להצטרף, אולם השר מקוצי הביאו התוס', והסמ"ג, וכן הרשב"א הוכיח מהירושלמי כדעת הרי"ף, ומה שמשמע מהבבלי שדווקא להוציא אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן אבל להצטרף מצטרף בכזית ירק, זה דווקא בעשרה. וכתב הב"י ודעת הרמב"ם כדעת הרי"ף. ומאחר ששניהם מסכימים לדעת אחת והרשב"א סבר כוותיהו והירושלמי מסייע להו הכי נקטינן. עוד כתב הב"י שצריך המצטרף לזימון בשלושה לאכול כזית פת בדווקא וכך כתב הרמב"ם, ולא כהכל בו שכתב ואפשר לומר שאם אכל תבשיל של דייסא או שאר מעשה קדרה יהיה נחשב ככזית דגן. ושיעור כזית כתב הרוקח שהוא קטן מאגוז וכתב הב"י שצריך שיהא כזית גדול, ובד"מ כתב שהוא כחצי ביצה. כתב הב"י כתב הגהומ"י בשם הר"ם שהיה נזהר כשהיה אוכל ואחר עמו שלא היה נותן לאדם הבא אליהם לשתות אם לא שהיה יכול להזקיקו ליטול ידיו ולאכול עמהם כזית דגן, לאפוקי נפשיה מפלוגתא, ואם אירע שנתן לאדם לשתות ולא רצה לאכול עמו כזית דגן, וגם לא מצא אחר שיאכל עמו, אז היה סומך על דברי התוספות, והיה מזמן על השותה. עכ"ל. ודבריו נכונים הם:
וכ"פ מרן, לכתחילה כדעת הרי"ף והרמב"ם ובדיעבד כדעת התו"ס והרא"ש , במה דברים אמורים דסגי בכל מאכל, להצטרף לעשרה; אבל לג', אינו מצטרף עד שיאכל כזית פת. וי"א דבכזית דגן מהני אפי' אינו פת; וי"א דבירק ובכל מאכל, מהני; הלכך שנים שאכלו ובא שלישי, אם יכולים להזקיקו שיאכל כזית פת, מוטב; ואם אינו רוצה, לא יתנו לו לשתות ולא מאכל אחר; ואם אירע שנתנו לו לשתות או מאכל אחר, יזמנו עמו אע"פ שאינו רוצה לאכול פת.
וכתב המ"ב (ס"ק יז') הטעם שבצירוף לעשרה לא צריך שיאכל פת הוא משום שיש חיוב זימון מחמת אוכלי הפת ולא צריך את הצירוף רק להזכרת השם.
עוד כתב (ס"ק יט') דלדעת היש אומרים דכזית דגן מהני אפילו אינו פת להצטרף לשלושה היינו שאכל מיני מזונות או דייסא וכיוצ"ב שמברך עליהם לבסוף על המחיה. (ויש אומרים זה, הוא הכל בו, והב"י כתב שהרמב"ם כתב בפירוש כזית פת, ומבואר שאין הלכה כדעת הכל בו. ומה שציין על יש אומרים זה בבאר הגולה אות ח' הרי"ף והרשב"א ע"פ הירושלמי, נראה דט"ס ופוסקים אלו שיכים לאות ז', דאם איתא שדעת הרי"ף והרשב"א והכל בו וכן הרא"ש והתוס' ורבנו יונה דלא בעינן פת דוקא, ורק הרמב"ם ס"ל דבעינן פת ממש להצטרף לשלושה, א"כ מרן היה צריך לפסוק בסתם דסגי בכזית דגן אפילו אינו פת כדעת כל הפוסקים ולא כדעת הרמב"ם, אלא ודאי שמרן הבין שדעת הרי"ף והרשב"א דבעינן פת דווקא כדעת הרמב"ם).
עוד כתב המ"ב (ס"ק כב') על מה שכתב מרן שלא יתנו לשלישי לצרפו לשתות או מאכל אחר כדי לא לעשות נגד דעת הרי"ף והרמב"ם, שהיום נהגו שאם לא רוצה לאכול פת נותנים לו לכתחילה לשתות או לאכול איזה דבר כדעת התוס' והרא"ש ורבנו יונה. (אולם לדידן לדעת מרן לא יתן לו. וכתב בכה"ח אות כ"א בשם החיד"א בחיים שאל, שאפשר לתת לו פת הבאה בכיסנין. וכ"כ בהלכה ברורה אות יב'. ובהלכות עולם ח"ב עמוד נה' כתב שרשאים לתת לו כזית פירות או ירקות או כוס יין).
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…