——–
כתב הטור מגמ' מגילה כו: ובבא בתרא ג: אין סותרין ביה"כ כדי לבנות אחרת שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחרת אלא בונין האחרת תחלה ואח"כ סותרין הישנה וה"מ שהיתה הראשונה חזקה אבל היתה נטויה ליפול יכולין לסותרה ולבנות אחרת ובלבד שלא יתעצלו בבניינה אלא ימהרו וישתדלו לבנותה מיד: וכתב הב"י שהרמב"ם כתב אפילו כותל אחד ממנו בונה החדש בצד הישן ואח"כ סותר הישן. וטעם האיסור לסתור נחלקו בגמ' בבא בתרא איכא דאמרי משום פשיעותא ואיכא דאמרי משום צלויי. ונ"מ שיש להם בית כנסת אחר להתפלל בו, למ"ד משום צלויי כל הטעם שאסור לסתור לפני שבונים כדי שתמיד יהא להם מקום להתפלל בו, כאן שיש להם מקום אחר מותר לסתור, ולמ"ד משום פשיעותא דהיינו שמא יארע להם איזה אונס ויפשעו ולא יבנו את ביהכ"נ אפילו שיש להם ביהכ"נ אחר להתפלל בו אסור. וכתב הב"י שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש ורבנו ירוחם פסקו כן שהטעם משום פשיעותא וזה מה שכתב הטור שמא יארע להם אונס ולא יבנאוהו. ולכן אפילו שיש להם מקום אחר לתפילה ואפילו יש להם עוד בית הכנסת אחר לתפילה יש חשש שיפשעו ולא יבנו את בית הכנסת (ונמצא שחסר בית כנסת מכלל בתי הכנסת שהיו) לכן אסור להרוס את ביהכ"נ הישן עד שיבנה החדש. אבל הר"ן כתב שאין חשש שיפשעו ולא יבנו את בית הכנסת לעולם, אלא החשש שיתארך זמן בית הכנסת החדש ובזמן הזה לא יהא להם בית הכנסת הקבוע להתפלל בו. אבל אם יש להם בית הכנסת אחר והוא קבוע ויכולים להתפלל בו מותר להרוס את בית הכנסת קודם שבנו החדש שלמ"ד משום צלויי כדי שיהא להם מקום להתפלל הרי יש להם, ולמ"ד שיפשעו ויתארך הזמן ויתפלל במקום שאינו קבוע, הרי יש להם מקום קבוע. וכתב הב"י שכן דעת הרשב"א והנמוקי יוסף. (ובפשטות בהבנת הב"י יש כאן מחלוקת הראשונים מה הפשט פשיעותא שלדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ורבנו ירוחם שמא יפשע ולא יבנה בית הכנסת כלל ומה יתן ומה יוסיף אם יש בית כנסת קבוע שיכולים להתפלל בו, והוא חיסר בית הכנסת ולא בנה אחר תחתיו ונמצא שעבר על לא תעשו כן. ולדעת הר"ן והרשב"א והנמוקי יוסף לא חיישינן להכי כלל, ואם יש בית כנסת קבוע ולא יפסידו תפילה במקום קבוע אף שיתארך זמן הבניה מותר להרוס קודם שבנה. ומרן בשו"ע סתם לאסור לסתור בית הכנסת קודם שיבנו אחר ולא חילק בין יש להם בית הכנסת אחר קבוע ובין אין להם משמע דלא פוסק כדעת הר"ן ודעימה). ומה שכתב הטור שאם היה נוטה ליפול יכולים לסתור ולבנות אחרת, כן הוא בגמ' בבא בתרא ג: ולא אמרן אלא דלא חזי בה תיוהא. וזה לשון הרמב"ם אבל אם חרבו יסודותיו או שנטו כתליו לנפול סותרים אותו מיד ומתחילים לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב.
וכ"פ מרן אין סותרים בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר, שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר; אלא בונים אחר תחלה, ואח"כ סותרים הישן {(ואפי' לא רצו לסתור רק מחיצה א' להרחיבו, נמי דינא הכי) (רבי' ירוחם נ"ג ח"ה וב"י בשם הרמב"ם).} והני מילי, שהיה הראשון חזק; אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כותליו ליפול, סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה, שמא תדחק השעה וישאר חרוב. {הגה: ואסור ליקח אבנים מבהכ"נ הישנה כדי לבנות חדשה (הגהות אשר"י פ' בני העיר). ואסור לסתור דבר מבהכ"נ, אלא אם כן עושה על מנת לבנות. (מרדכי פרק בני העיר).}
וכתב במ"ב (ס"ק א') שלא סותרים גם בית המדרש בין של יחיד (היינו שאדם יחיד בנאו) בין של רבים.
עוד כתב (ס"ק ב') שאפילו סותר כדי לבנות אחר במקומו ממש אסור, ואפילו רוצה לבנות גדול יותר, ויותר מפואר אסור. (ועיין לקמן בביה"ל ד"ה דינא הכי).
עוד כתב (ס"ק ג') שכן אסור לסתור ביהכ"נ כדי לעשות בית מדרש אף שקדושתו גדולה יותר שמא יארע להם אונס ולא יבנו. כתבו האחרונים שאם הבית כנסת מושכרת לא יבטלו את השכירות עד שישכרו להם מקום אחר.
עוד כתב (ס"ק ד') ואפילו אם היו כבר המעות גבויים לצורך כל הבנין ומונחים ביד הגבאי ואפילו האבנים והקורות וכל צרכי הבנין מוכנים אפ"ה אסור דלמא מתרמי להו פדיון שבויים ויהבי להו [גמרא]:
וכתב בביה"ל (ד"ה אין סותרין) אם רוצה למכור בית הכנסת כדי לקנות בית כנסת אחרת, צריך קודם לקנות ואח"כ למכור.
כתב במ"ב (ס"ק ה') כיון שטעם האיסור משום פשיעותא שלא יבנו האחר לכן אפילו שיש להם מקום אחר להתפלל בו אסור להרוס הישן קודם שבנו החדש. ואם יש להם מקום אחר שהוא בית הכנסת קבוע שיכול להכיל את כל המתפללים שלדעת הר"ן הנ"ל מותר לסתור קודם שיבנו נחלקו בזה הט"ז והמ"א. הט"ז מתיר, והמ"א אוסר. ובביה"ל (ד"ה שלא יבנו) מצדד להתיר כדעת הט"ז כיון שהאיסור לסתור הוא רק מדרבנן שמא יפשעו ולא יבנו ועוד שהרבה ראשונים סוברים כהר"ן והם הרמב"ן והאשכול והרשב"א והנמוקי יוסף והתוס' והאגודה והמאירי. (וכ"פ בהלכה ברורה אות א' וכבר כתבנו לעיל שאין כן דעת מרן כמבואר בב"י ובשו"ע).
עוד כתב (ס"ק ו') שאחר שבנו בית הכנסת החדש וגמרו אותו מותר לסתור הישן אפילו עוד לא התחילו להתפלל בחדש כיון ששוב לא ימכרו אותו לצורך פדיון שבוים וכמבואר בסימן קנג' סעי' יג'. וכתב בביה"ל (ד"ה בונים האחר תחילה) שאפילו התחיל בבנין החדש ורוצה לקחת קורות ולבנים מהישן לבנות החדש ג"כ אסור שכל עוד שלא נגמרה בניית בית הכנסת חיישינן לפשיעותא שימכרוהו לצורך פדיון שבוים ולא יבנו אחר במקומו ונמצאו בלא בית הכנסת, ואפילו יש להם מקום אחר שיכולים להתפלל בו וכמ"ש הרמ"א לקמן ודלא כהב"ח שהקל בזה. (וזה באופן שאין להם בית הכנסת קבוע אחר שיכול להכיל אותם וכנ"ל).
עוד כתב (ס"ק ז') שאחר שבנו החדש יכולים לסתור הישן אפילו הוא בית הכנסת של כרכים שאנשי העיר לא יכולים למוכרו שמא יש אחד בקצה העולם שלא נוח לו במכירה זו, כאן יכולים לסותרו, כיון שבנו בית הכנסת אחר תחתיו אמרינן שמסתמא כל העולם מרוצים בזה. עוד כתב בביה"ל (ד"ה דינא הכי) שאם בית הכנסת קטן מהכיל את כל המתפללים וא"א להרחיבו אא"כ יסתור אותו ואח"כ ירחיבנו יתכן וגם הרמב"ם שאסר לסתור כותל ע"מ לבנות אחר יודה בכה"ג שא"א אחרת וכדעת הר"ש שמתיר בזה. אולם פשטות לשון הרמב"ם וכן בתשב"ץ שבכל גווני אסור. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב שאם א"א לבנות החדש קודם שיהרסו את הישן לדעת כמה פוסקים יש להקל בזה ובשעת הדחק יש לסמוך עליהם להקל ובמקום שאפשר יעשו הסתירה ע"י גויים).
כתב המ"ב (ס"ק ט') על מה שאמרנו שאם חרבו יסודותיו סותרים אותו מייד, והוא הדין כשגזרה המלכות שלא יתפללו עוד באותו ביהכ"נ ומן הנמנע להשתדל [א"ר]. כתב הט"ז מעשה בעיר אחת שהיו היהודים דרים חוץ לחומה ואירע הענין שנתישבו בתוך החומה והיתה הביהכ"נ לבדו חוץ לחומה ואמרתי אין לך תיוהא גדולה מזו והתרתי לסתור אותה כדי לבנותה תוך החומה ויתחילו לבנות ביהכ"נ החדשה ויטלו אח"כ האבנים מן הישנה ויבנו תוך החומה מהם: (ומפוני גוש קטיף שנתפנו מבתיהם ונהרסו ע"י השלטונות אחר בין המצרים תשס"ה לא תקפ"צ. היו צריכים לנהוג כן מצד הדין). וכתב בביה"ל (ד"ה אבל אם) שגם אם נתערערו יסודותיו של בית הכנסת לא יסתרוהו אלא מדעת הפרנסים. עוד כתב (ד"ה סותרים) שבנתערערו יסודותיו מותר להרוס אפילו אין להם מקום אחר להתפלל בו.
כתב המ"ב (ס"ק י') מה שכתב הרמ"א שאסור לקחת אבנים מהישנה לבנות החדשה לא מדובר שנוטה הישן לפול שבזה מותר להרוס אלא מדובר בסתם שהתחיל לבנות החדש וחסר לו לבנים ורוצה לקחת מהישן אסור, ודלא כהב"ח שהתיר בזה. והטעם שמא יארע אונס ולא ישלים הבנין.
עוד כתב (ס"ק יא') מה שכתב הרמ"א שאסור לסתור דבר מבית הכנסת הוא הדין לבית המדרש שנקרא מקדש מעט ואסור משום לא תעשו כן לה' אלוקיכם. וכן אסור לשבור אחד מכלי הקודש אע"פ שאינו מחובר אבל לפנות השולחנות והספסלים מבית הכנסת כתב המהר"מ פדווה שמותר אף שאין זה כבוד לבית הכנסת. וכתב בביה"ל (ד"ה ואסור לסתור) שכונתו כיון שאין כלים אלו מחוברים לבית הכנסת ובסילוקם אין נשחת כותלי בית הכנסת וגם להם בעצמם אין מקלקל לא שייך בזה שם נתיצה. (ויש לעיין אם מותר להעביר בית כנסת קרוואן ממקום למקום וזה יהיה תלוי בסימן קנג' סעי' יג' שכל עוד שהוא תלוש וגם אינו גמור צריך לתת אותו לפדיון שבוים וא"כ חיישינן לפשיעותא. ולא תעשו כן לא יהא כאן שסותר ע"מ לבנות במקום אחר. ויש לעיין אם נעשה על תנאי ומה דין המקום שעליו ישב בית הכנסת). כתב בביה"ל (ד"ה אלא א"כ) לתרץ מה שקשה שאחר שבנה החדש איך יהא מותר לסתור הישן הרי עובר על לא תעשו כן ותירץ כיון שמתחילה בנו על דעת שיסתרו הישן לתועלת הבנין החדש לכן נחשב כסותר ע"מ לבנות ומותר. (משמע שבסתירת הישן צריכה להיות תועלת לבנין החדש).
כתב המ"ב (ס"ק יב') שאם עושה גומא בכותל ע"מ להשעין עליה את העץ שתופס את הסטנדר הט"ז אסר, ורבים מהאחרונים מקלים בזה. (וכ"כ בהלכה ברורה אות ח').
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל
מנחת שי – הלכות
הלכות תפלה ביה"כ וברכות
אברכי הכולל "שומרי גחלת" סניף "מנחת שי" אשדוד
בעידודו של ראש הכולל הרב אליהו דיקורגר שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…