בגדים שהתייבשו בשבת

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד.
——–

בגדים שתלו אותם ביום שישי על חבל הכביסה לייבשם, ובבין השמשות היו רטובים, ובמשך השבת התייבשו, מותר להורידם בשבת לצורך לבישתם בשבת או מפאת שחושש שמא יתרטבו שוב בגשם.

ויש לשאול, הלא בגדים אלו היו מוקצים בבין השמשות, שהרי כל בגד רטוב הוא מוקצה מחשש שמא יסחטהו, והיאך מותר לטלטלם בשבת? ויש לומר כיון שבגד רטוב מותר לטלטלו על ידי שנים, כי אחד יזכיר לשני שלא יסחט את הבגד, נמצא שגם בבין השמשות לא היה הבגד מוקצה לגמרי, כי היתה אפשרות מסויימת לטלטלו. ועוד, שלא שייך לומר כאן "מיגו דאתקצאי בבין השמשות, אתקצאי לכולי יומא", כיון שברור לו שעד למחרת בשבת, יתייבשו הבגדים, אם כן מראש לא מסיח דעתו מהם. (אגרות משה, באר משה שטרן, מנחת יצחק וויס, מנחת שלמה אוירבך, אבן ישראל פישר, מקוה המים, לב אברהם, שבט הלוי וואזנר, שמירת שבת כהלכתה ועוד. שבת ג פז)

בגדים שהניחום ביום שישי במכונת יבוש, וסיימה המכונה לפעול בשבת והוצרך לבגדים, מותר להוציאם מהמכונה וללובשם. (ב תצ)

מוקצה מחמת יום שעבר

תנאי יש לנו בדין של "מיגו דאתקצאי בבין השמשות אתקצאי לכולי יומא":

כל מה שאמרנו מתוך שהוקצה בבין השמשות, הוקצה לכל היום, זהו דוקא אם המוקצה הוא מחמת היום שעתיד לבוא לפנינו, כפי הדוגמא הנ"ל של הצימוקים, שבערב שבת "בין השמשות" הצימוקים היו מוקצה מחמת השבת הבאה לקראתנו, בזה אנו אומרים שהם יהיו מוקצה לכל השבת, לפי שאנו מתקרבים יותר לאיסור לקראת השבת. אולם אם המוקצה בבין השמשות הוא מחמת היום שעבר, אין אנו אומרים שיהיה מוקצה גם ביום הבא לפנינו, כיון שהאיסור מתרחק והולך. ונבאר בדוגמא:

חמץ באסרו חג של פסח

כידוע, מותר לאכול חמץ במוצאי פסח, וכמו שנהגו רבים לאכול מופלטה שהיא חמץ גמור. וכן חמץ שמכרנו לגוי בערב פסח באמצעות הרבנות, מותר לאוכלו מיד במוצאי פסח, כיון שבשטר מכירת החמץ לגוי כתוב, שהגוי מרשה למוכר החמץ לקחת מהחמץ, וישלם לו אחר כך את מחירו. ולכן אין בזה גם חשש של גזל הגוי, שהוא אסור מן הדין.

אסרו חג של פסח שחל בשבת, רשאי לאכול בשבת מהחמץ שמכר לגוי. ואף על פי שהחמץ היה מוקצה בבין השמשות של ערב שבת והיה אסור לאוכלו [כי עדיין ספק יום, דהיינו ספק פסח], אין אומרים שמתוך זה הוקצה לכל השבת, כיון שהמוקצה הוא מחמת יום שעבר [פסח], ועתה באסרו חג איסור חמץ נגמר. וכן יהודי שקיבל בשבת זו לחם ממאפיה של גוי, רשאי לאוכלו, כיון שהמוקצה הוא מחמת יום שעבר. ובלאו הכי בחמץ של גוי, לא שייך מוקצה. (ב תצא. יחוה דעת ח"ב סד)

{ מוקצה מחמת מצוה}

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5