א (בספר תפארת החנוכי פר׳ וירא) ב והנה ידוע ומפורסם הדעות שיש בענין השגחת הש״י על הבריאה: ג כמו שהביא הרמב״ם ז״ל במורה (ח״ג פי״ז) והדעה היותר רחוקה בכוזב הוא דעת אפיקורוס, שאין שום השגחה כלל בכל המציאות, והכל הוא מקרה, וכל מה שבתוכם נופל במקרה. ודעה זאת היא שורש הנחש שהוא מביא חשך והסתר … להמשך קריאה
א חתימת הספר. ב ומעתה נדעה נרדפה לדעת את ה', כשחר נכון מוצאו, והשי"ת ישיבנו אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון, כל אלה ראשית חכמה יראת ה' שממנה יגיעו כל עושיהם לשכל טוב לספר תהלות ה' העומדת לעד: ג ברוך ה' אשר עזרני לגמור העתקת ספר בראשית עם פתח השער לבית יעקב יום … להמשך קריאה
א בשורש מנהג הש"י הכל לטובה. ואם יאמין האדם ויתפלל וישוב מתוך האמונה, שהטובה היא בתוך הסבל, אז הרעה תתהפך לטובה, ויכיר זאת בהשגתו. ב והנה כל זה שאמרנו עד כה, הוא רק על מה שעבר, אבל על להבא, הלא נתן השי"ת לפני ישראל ענין טוב לעסוק בו הוא ענין תשובה ותפלה, שכל אדם יכול … להמשך קריאה
א חוזר לבאר שעל אף הסבל בעולם, הכל הוא לצביונם. וכל התענוגים בעוה"ז מביאים רק לקנאה ופחד. ולכן וודאי טוב הוא, חיי שלווה בהסתפקות, וכ"ש אם בטוח שהצמצום הוא זמן מועט, וחיש ישוב לנעימות נצח. ב ואל יקשה בעיני האדם איך הוא לצביונם, לקבל על עצמו סבלנות, הרי הרצון מעולם הזה הוא היפך מזה, שכל … להמשך קריאה
א ענין "פגימת הלבנה" היא החסרון בתולדות הבריאה, שהניח הקב"ה מקום לעבודת האדם. והטובה הצפונה ע"י העבודה הזו, הסתיר השי"ת לעת קץ שיתמלא הלבנה. ב שענין פגימו דסיהרא הוא על החסרון בתולדת הבריאה, שהניח הקב"ה כדי שיהיה מקום לעבודת האדם, וכדאי' בזוה"ק תצוה (קפד.) לית פולחנא דקוב"ה אלא מגו חשוכא. וז"ש (ישעיהו מ״ח:ח׳) ופושע מבטן … להמשך קריאה
א כל סבל האדם, הוא לטובתו, ואע"ג שנוח לו לאדם שלא נברא, זה הכל מדעת עוה"ז, אבל באמת, בשורשו הכל לטובתו, והש"י מברר כל מעשי ישראל לטוב. והאדם קודם שנברא. מראה לו השי"ת את כל הסבל ומסכים, שהכל לטובתו. ב וכן בסבלנות, כל המאמין באמונה שלמה בהש"י, לא יקשה לו על כל הסבלנות שסבל וכל … להמשך קריאה
א הנביא שהוא המשפיע מאמרי ה' הצריכים להנהגה, צריך הכנה לעלות לקבל מהמקור, ממקום בינה שהוא שורש הנבואה, ומשם יורדת שפע הנבואה עד לנצח והוד, שמדות האלו, אף שהם הפכים, מתאחדים יחד. ב והענין, כי שורש הנבואה הוא ממקום בינה, אכן שפע הנבואה יורדת להנביאים עד למקום נצח והוד, וכדאי' ברעיא מהימנא (פ' תצא) אמא … להמשך קריאה
א ביאור רבינו סעדיה גאון אינו מספיק, בענין, האיבוד מעשה הבורא והגנבה מעשה האדם, ואילו לא נגנב היה נאבד. וכן צנים ופחים בידי אדם. איך שייך לומר בידי אדם, ובידי שמים שהגנב יגנוב. ב ואף שנדמה שיש בענין זה דברים סותרים זה את זה, וכמו שהקשה רבינו סעדיה גאון ז"ל בס' האמונות והדעות (שער ד … להמשך קריאה
א ממשיך לבאר, שעוברי רצונו אינם רואים איך נעשה על ידיהם שליחות ה', ואין להם שום חלק והשארה, מהכבוד שמים שנתגדל על ידם. ב וזה שאמר הכתוב (תהלים קמ) זממו אל תפק ירומו סלה וכדאי' במדרש רבה (פ' תבוא) כל מי שלומד דברי תורה ואינו מקיים עונשו חמור ממי שלא למד כל עיקר וכו' מנין … להמשך קריאה
א אף בחקירת הרמב"ם, בענין הידיעה והבחירה, צריך להגיע למה שנתבאר, שמה שתירצו הראב"ד והריב"ש ג"כ אינם מספיקים, דעדיין יכול האדם לבחור בטוב ולשנות הידיעה לכאורה. אלא, ידיעת האדם, יכול השי"ת לשנותה, שנבין שגם העבר יכול להשתנות. ב ואף גם החקירה היותר גדולה הישנה, במה שהעיר הרמב"ם ז"ל בספרו היד בהלכות תשובה (פרק ה' הלכה … להמשך קריאה
א כפי הכנת האדם, כך היא הנהגת השי"ת בנס, ואם האדם לא יכין לבו, אז ההנהגה תהיה תחת הטבע הגלוי. וגם פרסום הנס תלוי בזה, שכפי גודל ההכנה, יתפרסם יותר הנס לרבים. ב ולפי זה יובן היטב, שהנס מסודר מראשית הבריאה, אכן מה הוא הסדר שיוכל האדם להגיע למקום שהוא למעלה מהסדר שיתגלה בעוה"ז. וכל … להמשך קריאה
א בעקדה, נתגלה אור עתיקא קדישא, ונשאר האור הזה קבוע בזרעו של אברהם, שיוכלו לקבלו ע"י אמונה, שיוכלו לקבעו בלב ולהשיגו. ב וכן מה שנזכר בזוה"ק נשא (דף קל.) מה שנתגלה אור העליון שנקרא עתיקא קדישא, שרק פעם אחת נזכר בתורה וז"ל, שמיה דעתיקא סתים מכולא ולא מתפרש באורייתא בר מן אתר חד דאומי זעיר … להמשך קריאה
א בגלות מצרים, אמונת ישראל עוררה ישועה למעלה מתפיסת אדם, ואז ראו מפורש שנתגלה אור העליון עתיקא קדישא, וממקום הזה היה הנס לישראל. ב ובקריעת ים סוף נאמר ג"כ ויאמינו בה' ובמשה עבדו, וזה דאיתא בזוה"ק (בשלח נג:) וכתיב ויאמינו בה' וכי עד השתא לא האמינו בה' והא כתיב ויאמן העם וישמעו והא חמו כל … להמשך קריאה
א אף ששורש כל המדות הוא שם הוי"ה, אבל הלבושים הם שמות אחרים. ובתפארת, הפנימי והלבוש הוא שם הוי"ה. ולמעלה מתפארת אין תפיסת האדם מגיע, וזוהי הסיבה שאין מתפללים על הנס. ב ולכן המתפלל להקב"ה ברזא דזעיר אפין אינו מתפלל לשום מדה רק לה' לבדו. אף שכל המדות שרשם הוא שם הוי"ה אבל לבושם הם … להמשך קריאה
א כל עבודה ותפלה בתפיסת האדם, הוא כך עד התכללות המדות הנגלים, שהוא מדת תפארת, הנקרא זעיר אנפין. וזה הענין שפרעה הבין שהוא המושל על ישראל, כי הוא משל על דעתם ולא היה בהם אתערותא לתפלה. ב וכמו דאי' בזוה"ק (בשלח נב:) א"ר יהודה אמר רבי יצחק, פרעה חכים מכל חרשוי הוה ובכל אינון כתרין … להמשך קריאה
א מחזק דברי המהר"ל, שיש הנהגה ע"פ טבע והנהגה נסית,, ושניהם מסודרים בסדר ההנהגה, רק הטבע הוא מצד המשפט והנס מצד הרחמים, ולכן יכול להשתנות, ואין זה שינוי בעצמותו ח"ו. גם דבריו בנס עמידת השמש אצל יהושע שהם שני הפכים, אמת. ב וכן בעניני הנסים שהיו בזמנים, מה שהעירו על הענין הרבה מהראשונים אם הם … להמשך קריאה
א חוזר לבאר שאפילו שמו הגדול אינו אלא בהמסך, אבל למעלה מזה אין שם ותואר. ובזה יסתלקו תלונות הפלוסופים דאיך יביאו ראיה מן המסובב אל הסבה וכו', הלא כל שכלנו למטה מן הסבה וכו'. ב וזה מאמר זה"ק תרומה (דף קסה:) (תהילים ס״ח:ה׳) סלו לרוכב בערבות ביה שמו, סלו הבו יקר ורוממו לההוא דרוכב בערבות … להמשך קריאה
א ממה שנתבאר לעיל, יובנו דברי הראב"ד הקדוש, שמצדנו אין חומר בלא צורה וכו'. אבל המאמין שהשגתנו הוא נברא וזהו ההסתר בשביל עבודת האדם ומכח מסך זה יש התחלקות, אבל מצדו ית' הכל הוא פשוט בתכלית האחדות. ב והענין מבואר מפי הראב"ד הקדוש זללה"ה בהקדמתו לספר יצירה בביאור ענין חמשים שערי בינה וזה לשונו הקדוש, … להמשך קריאה
א וכן הם דבריו בטעות בן זומא, שחשב, שאם יגיע בעבודתו עד מקום בינה שבחכמה, יגיע להשיג ששרשי המדות קבועים במקום בינה, די לו להאיר לכל פרטי המדות, שבמקום זה מורה ששם כל המדות מתאחדים, אבל עדיין הם בתואר מדות, אך שאין מתנגדים זה לזה, וכמו שנתבאר במקומו בביאור לעץ החיים. ובאמת צריך להגיע בעבודה … להמשך קריאה
א ענין ההסתר הוא שהקב"ה ברא ששה מדות שכשלעצמם אינם מבוררים, אבל ע"י בחירה שיעבוד ה' בכל מידה כראוי לה, שיגיע להם אור חב"ד בעולם שנה ונפש, אז הוא בנין שלם להאיר אור המלכות בשלימות. ב וכדאיתא במדרש רבה קהלת (פרשה א') (דברים לב) זו מחצתי ואני ארפא, רבי חנינא בשם רבי שמעון בן לקיש … להמשך קריאה
א ענין ההבדל בין מים עליונים למים תחתונים הוא, שיהיה מקום לעבודת אדם, שיעבוד מתוך ההסתר ע"י בחירה. ב וכדאיתא במדרש רבה בראשית (פרשה ד) ויעש אלהים את הרקיע זה אחד מן המקראות שהרעיש בן זומא את העולם ויעש אתמהא והלא במאמר הן (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. ועיין פירוש … להמשך קריאה
א סותר דעת הפילוסוף שאמר שהמניעה לא תשתנה, ודבריו הם היפוך דעת תורה. ב ובזה נסתר דיעה הנזכרת בתשובת הרשב"א (הנקרא אלף רנ"ה) בסי' תמ"ח מה שכתב אבוניט אברהם הוא, הפילוסוף ר' ידעי' ב"ר אברהם בדרשי להליץ על ארץ פרובינציה המתעסקים בלימוד חכמות חיצונות, וכתב שם, בענין האמונה בה' הנמנע בסתם יחלק לשני חלקים, שיאמין … להמשך קריאה
א צריך להאמין ולקבוע בליבנו, שכל דעתנו והשגתנו הוא נברא, והש"י מנהיגו, ורצון השי"ת הוא שיעבדו אותו בכח בחירה. ב ולכן צריך האדם להאמין באמונה שלימה ולקבוע בלבו ובנפשו אמונה קבועה, שכל דעתו היא דעה נבראת ושכלו הוא שכל נברא והשגתו הוא השגה נבראת, והש"י מנהיג העולם בכל רגע ורגע, ומשגיח בהשגחה פרטית בכל רגע … להמשך קריאה
א כאשר האדם יאמין שהש"י הוא השורש, ואין חילוק מצדו ית' בין קודם בריאת העולם לאחר הבריאה, אז תהיה יראתו שלימה. ב ובזוה"ק וישלח (דף קסו.) רבי שמעון פתח (משלי יב) טוב נקלה ועבד לו ממתכבד וחסר לחם וכו', ואיהו חסר לחם חסר מהימנותא כד"א לחם אלהיו. שאם האדם שלם באמונה, אז יראתו ואהבתו שלמים, … להמשך קריאה
א ענין "יסוד היראה היא האמונה" שע"י האמונה ברוממות הש"י, מגיע ליראה שאינו כיראת הגויים שיראים מחסרונם, אלא ע"י חסרונו מכיר רוממות ה'. ב וזה ענין, שיסוד היראה העיקרית הוא אמונה, שעל ידי שיבין ויאמין בדעת ברוממות הש"י, ועל ידי זה יירא את הש"י, אז תהיה יראתו שלמה. שהיראה שהיא מצד האדם, הוא רק מפני … להמשך קריאה
א שער היראה הוא האמונה, והיראה היא כלי קבול לתורה. ב ראשית חכמה יראת ה' (תהילים קי״א:י׳) והוא שיראת ה' הוא הכלי קבול לקבל התורה, וכמ"ש (ישעיהו ל״ג:ו׳) יראת ה' היא אוצרו וכדאיתא במס' שבת (דף לא.) אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת וגו' אמונת זה סדר זרעים, וכדפירשו התוס' ז"ל שמאמין בחי העולמים וזורע, … להמשך קריאה