שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב ט״ז

א

כפי הכנת האדם, כך היא הנהגת השי"ת בנס, ואם האדם לא יכין לבו, אז ההנהגה תהיה תחת הטבע הגלוי. וגם פרסום הנס תלוי בזה, שכפי גודל ההכנה, יתפרסם יותר הנס לרבים.

ב

ולפי זה יובן היטב, שהנס מסודר מראשית הבריאה, אכן מה הוא הסדר שיוכל האדם להגיע למקום שהוא למעלה מהסדר שיתגלה בעוה"ז. וכל זה ע"י עבודה ואמונה, יתעלה האדם עצמו שיגיע למקום שהוא למעלה מסדר מערכת ההנהגה, ולקבוע אור הזה שירד עד גבול תפיסת האדם. ולכן הכל תלוי באמונת האדם ועבודתו, שכאשר יתאמץ באמונה ועבודה, אז יתגלה אור העליון ויקבע בסדר ההנהגה הגלויה, ויתגלה מפורש שכן עלה במחשבה, אך אם האדם מצדו לא יכין לבו, אז ישאר תחת ההנהגה הגלויה. וזהו דאי' בסוטה (דף לו.) ראויים היו ישראל שיעשו להם נסים כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא. והענין שאז נעשו להם נסים נסתרים, היינו שנגאלו בדרך הנהגת הטבע, שמצאו חן בעיני כורש וצוה להם לבנות בית המקדש, ואלו לא גרם החטא היו מתגלים להם הנסים בנגלה. וכן בכל הנסים, הם כפי ערך בעל הנס, כן יגדל פרסום הנס בין התרבות בני אדם, וכמו שנתבאר בהקדמה בנס קריעת ים סוף. ולכן כל הנסים שנעשו בין התנאים והאמוראים, יש שהיו רק בפני יחידים, וכפי גודל הכנת לב בעל הנס כן נקבע בתוך רבים, ואם היה בגודל הכנה יותר היה גם הנס יותר בפרסום כנ"ל. וזה אמר רשב"י באדרא זוטא (דף רפט:) בדעתו תהומות נבקעו וכו' ומלייא כל אינון אדרין ואכסדרין דגופא הה"ד ובדעת חדרים ימלאו ואלין נהרין מנהירו דההוא מוחא עלאה סתימאה דנהיר במזלא (עתיקא קדישא) וכלא דא בדא תלין ואתקשר דא בדא עד דישתמודע דכלא חד וכלא הוא עתיקא ולא אתפריש מניה כלום:

ג

העולה מכל האמור, שכל מהות הנס הוא, שיתגלה לעולם מההנהגה העליונה שאין בה הפכים, וכל רואי הנס יראו שאין שינוי ברצון, דשם, העבר ההוה והעתיד מתאחדים.

ד

והיוצא מכל אלה, כי כל מהות הנסים, הוא רק שיתגלה בעולם הזה מהנהגה העליונה למעלה מהזמן ולמעלה משכל ודעת האדם, ואז יתראה מפורש שאין שום הפכים, אף מה שנדמה שהם הפכים, שזה הוא רק ממה שנחלק ונסדר לנו דעה כזאת לפי ההנהגה התחתונה. אבל כשנתגלה ההנהגה העליונה, כל רואי הנס מבינים שאין שינוי ברצון, כי מה שנדמה לנו שיש שינוי ברצון הוא רק מהדעה הנבראת ונחלק לנו שהוא ג"כ נכנעת להזמן והמקום וכל הגבולים. אבל במקום שהעבר והעתיד וההוה יתאחדו, שם אין שיך לומר שינוי ברצון, שאין שם מוקדם ומאוחר ותפיסת גבול מקום, וכשנתגלה אור הזה כל הרואה הכיר שאין שום הפכים בשעת ההתגלות:

ה

כן היה בחנוכת ביהמ"ק שנפתחו השערים לארון, לא שנתרחבו השערים, אלא נתגלה אור העליון, שהיה מפורש שני הפכים בנושא אחד. ואמונה בזה, היא למעלה מכל חקירה.

ו

וכן מצינו בשלמה המלך כשהכניס הארון לבית קדש הקדשים, כדאי' בתנחומא וארא (סז) זש"ה (תהילים כ״ד:ז׳) שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם וגו'. שלמה אמר פסוק זה בשעה שהכניס את הארון לבית קדש הקדשים, עשה ארון של עשר אמות והכניס את הארון לתוכו ונשא אותו, כיון שהגיע לפתח ביהמ"ק היה הפתח של עשר אמות ואין עשר אמות יכולין לכנוס לתוך עשר אמות ועוד שהיו טעונין בו, כיון שבאו להכניסו לא היה יכול, עמד שלמה והיה מתבייש ולא היה יודע מה לעשות התחיל להתפלל לפני הקב"ה ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך (דברי הימים ב ו׳:מ״ב) מה עשה שלמה, אמרו רז"ל, הלך והביא ארונו של דוד אביו והיה מתפלל ואמר ה' אלהים אל תשב פני משיחך וכו' והיה שלמה אומר רבש"ע עשה בזכותו של זה זכרה לחסדי דוד עבדך מיד נענה. וביאר בזה אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זללה"ה שעיקר הנס שהיה בזה היה שנתגלה מאור העליון עתיקא קדישא בעולם הזה, שאלו נתרחבו השערים או נתקצר הארון לא היה בזה נס כל כך, כדאי' במס' תענית (דף כה ע"א) שבתפלת רבי חנינא בן דוסא נתארכו הקורות. אכן בביהמ"ק אי אפשר שיתרחבו השערים וגם לא היה אפשר שיתקצר הארון, כמ"ש (ד"ה א' כח) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכות התבנית, ונדרש מזה בש"ס בכורות (דף יז ע"א) על המקדש ועל כל הכלים שנעשו במקדש שאינם רשאים לשנותם, ולכן היה הנס בזה שנכנס גשם בגשם והוא שני הפכים בנושא אחד. ואם יאמין האדם אמונה שלמה הזאת בלא לב ולב, לא ישובב לבו מכל הגיון זר ומכל חקירת וטענת קצרי דעת, כי ימצא באמונתו די שפק התרה על כל ספיקותיו ומבוכות החקירה: