שער האמונה ויסוד החסידות, פתח השער לבית יעקב י״ז

א

אף בחקירת הרמב"ם, בענין הידיעה והבחירה, צריך להגיע למה שנתבאר, שמה שתירצו הראב"ד והריב"ש ג"כ אינם מספיקים, דעדיין יכול האדם לבחור בטוב ולשנות הידיעה לכאורה. אלא, ידיעת האדם, יכול השי"ת לשנותה, שנבין שגם העבר יכול להשתנות.

ב

ואף גם החקירה היותר גדולה הישנה, במה שהעיר הרמב"ם ז"ל בספרו היד בהלכות תשובה (פרק ה' הלכה ה') בענין ידיעת הש"י ובחירת האדם האיך מתאחדים, אם ידע שזה יהיה צדיק אי אפשר שלא יהיה צדיק, והאיך יהיה שכר לצדיקים ועונש לרשעים, ואם תאמר שידע שיהיה צדיק ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידע הדבר על בוריו. והראב"ד ז"ל בהשגותיו כתב שם, לא נהג זה המחבר מדת החכמים, שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלת קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה, וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים וכו' והראב"ד ז"ל דחק מאד לתרץ קושיא זאת. ובאמת לא הרמב"ם ז"ל הראשון שפתח בקושיא זו, וכבר קדמו בזה רבינו סעדיה גאון ז"ל בספרו האמונות והדעות במאמר הרביעי עבודה ומרי (פרק ד) וזה לשונו, ואולי יאמר עוד כשהוא יודע מה שיהיה קודם היותו כבר ידע שהאדם עתיד למרותו, ואי אפשר שלא ימרהו האדם כדי שתשלם ידיעתו, ובתירוצו לקושיא זו דבריו קרובים לדברי הראב"ד ז"ל שכתב, שאין ידיעת הבורא את הדברים סבת היותם, והיינו שאין ידיעת הש"י מכרחת את האדם בפעולותיו, והאדם יכול לבחור בטוב כרצונו ודומה לזה כתב בתשובת הריב"ש (סקי"ט):

ג

אכן כל התירוצים אינם מספיקים, שסוף כל סוף אם ביד האדם לבחור בטוב, הרי בידו לשנות ידיעת הבורא, ואם אין בידו לשנות ידיעת הבורא הרי אין בידו לבחור, וכבר הרבו לדבר בזה החוקרים הראשונים ומקובלים האחרונים. וכפי שנתבאר לעיל שידיעת האדם היא דעה נבראת ושכלנו הוא שכל נברא, וזה רק מה שחלק לנו השי"ת שנבין שהסדר שנסדר הוא סדר קבוע, כמו בידיעת האדם, אם יודע שכן מוכרח להיות וכשישתנה ממה שהוא מסודר אצלו נקרא שנוי שנשתנה הסדר שהיה מסודר אצלו מכבר. אבל הש"י גם העבר הוא ג"כ בידו ואין לפניו דבר נמנע, שהחילוק בין עבר והוה ועתיד הוא רק מצד הנבראים שחלק לנו ונתן בלבנו דעה כזאת, שמצדנו יש חילוק בין עבר לעתיד, ואמנם יכול ג"כ לשנות דעתנו ולתת בלבנו בינה יתירה, שנבין שגם העבר יכול להשתנות, וכל זה מסר הש"י לבחירת האדם, שאם יבחר בטוב יראה שמעיקרא ומתחלה היה רצון הש"י לזה ולהיטיב לו וכן בהיפך:

ד

דברי השי"ת אינם כבשר ודם, שמוציא דבריו מפיו, אם ישנה רצונו צריך לשנות דבריו, אבל השי"ת דבריו חיים וקיימים, וכפי מעשה האדם כן יראה בדברי השי"ת. ורצון השי"ת מתנהג אפילו על הרשעים למעלה משכלם.

ה

וזהו דאיתא (ברכות ד') שנתיירא יעקב אבינו שמא יגרום החטא, שאף שהבטיח לו הקב"ה, אבל דברי הקב"ה אינם כדברי בשר ודם, שבשר ודם מכיון שמוציא דבריו מפיו שוב אינם בידו וכשירצה לשנות רצונו צריך לשנות דבריו, ואצל הש"י כשם שאין בו שינוי רצון כנ"ל, כן גם דבריו חיים וקיימים, וכפי מעשה האדם כן יראה בדברי הש"י, אם ייטיב מעשיו יראה שדברי הש"י הם לטובתו וכן להיפך. וזה דאיתא בזוה"ק (וישלח קסט.) שכל דבריך הם על תנאי, שבשורש רצון הש"י אין שייך בו שום שינוי, שכל בחירת האדם הוא רק בגבול תפיסתו, וכל קנין שלימותו וטובו ואושרו שתלוי רק בבחירתו, הוא רק מה שקונה לעצמו בהקף גבול תפיסתו ודעתו, שרצון הש"י מתנהג אפילו ע"י עוברי רצונו, שאף שלפי דעתם הם עוברי רצונו, אבל הש"י מתנהג עמם למעלה משכלם: