א אתם בני יצ"ו עתה עת לדבר מענין ברכות הנהנין, שהכל בקדושת האכילה והוא דבר הכרחיי שהפליגו מאוד רז"ל בזה. עמ"ק ברכ"ה דף ג' ע"ב עד דף ה' ע"א עם ההגה"ה: ב גרסינן בריש פרק כיצד מברכין (ברכות לה, א) ת"ר אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה. וכל הנהנה מן העולם הזה … להמשך קריאה
א הקונטר"ס הזה חברת"י לספר עמק ברכה בילדותי בענין כוונת השלחן המוזכר שם מסתעף לשני סעיפים: ב אמר המגיה, אחרי רואי כי באו שש מעלות בשלחן של אדוני אבי י"ץ המדברים בענייני אכילה, והאריך בהם לטוב לנו כל הימים, אמרתי בלבבי שש אנכי על אמרתו, וגם אני לא אחשוך פי מלדברה, ואוסיף נופך משלי לברר … להמשך קריאה
א והנה הארכתי בשלחן במקצת, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה', והם המצות התלויות, בו יחיה האדם החיים האמיתיים. עתה באתי לחזור על הראשונות ולהפך בחרר"ה, ולזכור הדברים כלם שהם צרכי הסעודה בדרך קצרה ומעט הערה: ב סעיף א' שיכוין האדם בברכת השלחן יותר משאר הברכות, … להמשך קריאה
א יאריך על שולחנו לעשות רצון קונו: ב סעיף ו' וצריך תלמיד חכם למשוך ולהאריך על שלחנו, כדגרסינן בפרק הרואה (ברכות נד, ב) אמר רב יודא אמר רב ג' דברים מאריכין ימיו ושנותיו של אדם, המאריך בתפלתו, והמאריך על שלחנו, (פירש רש"י (ד"ה והמאריך) שמתוך כך עניים באים ומתפרנסים), והמאריך בבית הכסא, ופי' שם ראיה … להמשך קריאה
א יאכל אדם כפי המועיל, ולא כפי התאוה: ב סעיף ה' כבר נזכר בכמה ספרים שיכוין אדם באכילתו לפי המועיל ולא לפי הערב, רצו לומר שיאכל האדם מה שהוא מועיל לבריאות גופו, כדי שיהיה בריא וחזק לעבודת הש"י. ולא יאכל כפי הערב, רצו לומר מה שערב אל החיך טוב הריח שנפש האדם מתאוה לו ונהנה … להמשך קריאה
א שלא יאכל אדם לחם עצבים, ישמח בהשי"ת המשביע רעבים: ב סעיף ד' צריך האדם לשמוח בחלקו ויבטח בקונו ויזמין לו פרנסתו, ולא יצמצם בדקדוקי עניות, וינהיג עצמו בסעודתו מנהג נאה: ג וכך אמרו במדרש כל ימי עני רעים (משלי טו, טו), רצה לומר מי שהוא עני באמונתו ויקוץ בהוצאה, ואם יקנה פרנסה לנפשו יראה … להמשך קריאה
א יזהר מריבוי שתיה, פן יבא לידי חורבה ושאייה: ב סעיף ג' כמו שצריך ליזהר מרבוי אכילה כדלעיל (סעיף ב'), כן צריך ליזהר מרבוי שתייה, כי השכרות מפסיד גופו של אדם ומאביד שכלו וגורם לו כל רעות שבעולם, כמו שמצינו בנח שגרם לו השכרות רעה וקלון, והיתה לו סבה לקלל זרעו. ואמרו רז"ל (במסכת סנהדרין … להמשך קריאה
א קדוש יהיה, כי לא על הלחם לבדו יחיה: ב סעיף ב' צריך האדם להתקדש על שלחנו בסעודתו. אמרו רז"ל (יבמות כ, א) קדושים תהיו לי (ויקרא יט, ב), קדש עצמך במותר לך. על כן לא יהיה גרגרן ובלען, אלא כאוכל לפני מלך הכבוד, מי זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. וסימנך … להמשך קריאה
א הייתי מאריך בשלחן, וגלגלתי בדברים ובאתי מענין לענין, ואחזור לענין הראשון שהשלחן במקום מזבח, והאוכל במקום כהן, והמאכל במקום קרבן. ודבר זה אינו כי אם בקדושת האכילה, ולא הזכרתי רק מעט. ולהשלים הענין, הנה מקום אתי פה להעתיק דברי קדושת אדוני אבי מורי זלה"ה, שדיבר מזה בספר עמק ברכה עם הגהות שחברתי, ולבסוף הגה"ה … להמשך קריאה
א דברי מוסר שינהג אדם בסעודה מבואר בטור אורח חיים ובהגהות סימן ק"ע. ומה שאמרו (שם סעיף ח' ומקורו בפסחים פו, ב) לא ישתה כוסו בבת אחת, ואם שתה הרי זה גרגרן. דעו, כל כוס שהזכירו חז"ל סתם הוא המחזיק רביעית, שהוא כוס של ברכה. ורביעית הוא ביצה ומחצה: ב ליתן למשרת או למשרתת מכל … להמשך קריאה
א עתה הגיע עת לדבר שיהיה על דרך חולין שנעשו על טהרת הקודש, ולא לחנם הזכירה התורה לשון קדושה אצל אכילה, (ויקרא יא, מד) והתקדשתם והייתם קדושים. הנה מצינו ציווי הראשון לאדם (בראשית ב, טז-יז) ויצו ה' אלהים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל. ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו. ולפום ריהטא … להמשך קריאה
א הרי הוזכרו מצות התלוים בארץ בדבר אכילה. עתה אזכיר איזה דברים שהזהירו רז"ל ומנעו מכח סכנה, ונודע (חולין י, א) כי חמירא סכנתא מאיסורא: ב איסור ,משקין שנתגלו, כמה הפליגו רז"ל באיסורן במשנה ובגמרא וכמה וכמה דינים כמבואר הכל בטור יורה דעה ובבית יוסף סימן קי"ו, והחמירו בספיקן יותר מבספק איסורין. ואיתא בגמרא (ע"ז … להמשך קריאה
א עתה באתי להיות כמזכיר בדינים הנהוגים בארץ ישראל. באם תזכו כמוני לבוא לארץ הקדושה לדור, כדי שתדעו מה לעשות, ולזרז אתכם שתהיו מאד מדקדקים בהם לבלתי תחטאו ח"ו ב והנה שנה אחת אחר בואי לירושלים עה"ק תוב"ב היא שנת השמטה שנה השביעית, ורבים מיושבי ארץ הקדושה רצו לפטור את עצמם מחמת הדוחק הגדול שהיה … להמשך קריאה
א עתה ארשום אזהרת פרישות מאיסורא שציוה עליהם אבא מורי זלה"ה בצוואת יש נוחלין, ולא ימושו מפינו ומפי זרעינו עד עולם. ואלו הן: ב אל תרבו לאכול בסעודה בכל מקום, כי אם באנשים צנועי ומעלי, ובדוקים אצליכם שהם אנשי אמת וטובים וישרים בלבותם. אמרו ז"ל (סנהדרין כג, א) נקיי הדעת שבירושלים כו', בכלל דבריהם דברי: … להמשך קריאה
א עתה באתי לדבר ולהזהיר באזהרות גדולות מחמת שתיית יין. אתם בני יצ"ו הוו זהירין במאוד שלא לשתות יין בכל מקום ומקום אף אצל ישראל, אלא אם כן יהיה קים לכו בגוויה שהיין נעשה בהכשר ושמירה גדולה ממגע גוי. כי המכשלה הזאת תחת יד רבים מעמינו להקל בשמירה יתירה, והפגם הגדול המגיע מאיסור סתם יינם … להמשך קריאה
א עתה ארשום קצת מהחילוקים שבין הגאונים בתראי מהרש"ל ז"ל ומהרמ"א ז"ל, ולא ארשום במקום שרש"ל מתיר ורמ"א אוסר, דלא יש נפקותא מזה, מאחר דפסקינן בדור הזה אחר רמ"א, ומי יקל ראש, ומי הוא זה שיחמיר לאחריני ויקיל לעצמו. אך ארשום קצת מקומות שרש"ל מחמיר, ואף המיקל לאחריני ופוסק כרמ"א, מכל מקום ראוי שיחמיר לעצמו … להמשך קריאה
א התורה הזכירה במאכלות אסורות ומותרות (ויקרא יא, מד) והתקדשתם והייתם קדושים, (שם כ, כה) ולא תשקצו את נפשותיכם, ופירשו בזוהר (ח"ג מא, ב) בענין הזה כי המאכלות הטמאים שהזהירה לנו התורה מהם שורה עליהם רוח חיצוני וטמא, ולכן בר ישראל האוכל מאותן הדברים מטמא את נפשו ומראה על עצמו שאין לו חלק בקדושה ולא … להמשך קריאה
א ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית א, כז), בצלם אלהים עשה את האדם (שם ט, ו). הכוונה אף על תכונת הגוף ואבריו וגידיו וכל אשר בו, הכל רמזים עליונים, על כן נפח בו נשמת חיים. ואם באתי לפרש זה, לא יספיק כמה וכמה קונטריסים לפרש אפילו אחד מאלף ממה שרמוז בספר הזוהר באידרא רבה … להמשך קריאה
א מעלה גדולה ונפלאה היא מדת הצניעות, שיהא אדם צנוע בכל דרכיו, במאכליו ומשתהו, בדיבורו ובהילוכו, במלבושיו, צנוע עם אשתו. בכלל כל ענייניו יהיו בצניעות ובבשת פנים, כי גדולה מעלת הבושה. רבי יוסי היה מתפאר בצניעות שלא ראו קורות ביתו שפת חלוקו (שבת קיח, ב), הרי שהיה צנוע אף בחדר משכבו, אף בחשך: ב מחויבין … להמשך קריאה
א פירושו חן, וכך כתב רש"י בפרשת ויחי (בראשית מט, כב) בן פרת יוסף, בן חן, לשון ארמי אפריון נמטיי' לר' בבבא מציעא (קיט, א), עד כאן. והכוונה בפריון, שהאדם יראה תמיד שימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, ויהיה טוב עם אלהים ועם אנשים. ותנן (אבות ג, י) כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח … להמשך קריאה
א מי יפאר גודל פאר המדה זו של הענוה ושפלות הרוח, כי משה רבינו ע"ה שנשתלמו בו מעלות המדות ומעלות השכליות יותר מכל בן אדם, ונוסף לו שהיה שלם במדריגת הנבואה אשר לא קם כמוהו, והוא אב בתורה ואב בחכמה ואב בנבואה, ומכל זה לא שיבחו הקב"ה לייחד לו מדה מעולה הכוללת כל המדות אלא … להמשך קריאה
א מידה של הסתפקות היא אבן יקרה כתר ועטרה, אשריו בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא. בעוה"ז אשריו, כי הוא עשיר, כהא דתנן (אבות ד, א) איזהו עשיר השמח בחלקו, מה שאין כן הבלתי מסתפק לעולם הוא חסר, כמו שאמרו רז"ל (קה"ר א, יג) אין אדם מת וחצי תאותו בידו, יש לו מנה מתאווה מאתים, … להמשך קריאה
א היא מעלה גדולה וחביבה להקב"ה שנותן עיניו בו, כמו שכתוב (תהלים קא, ו) עיני בנאמני ארץ, וכתיב (ירמיה ה, ג) ה' עיניך הלא לאמונה. ובמעלת המדה הזאת נתייחס הקב"ה, כענין שנאמר (דברים לב, ד) אל אמונה ואין עול. ומבחר היצורים משה רבינו ע"ה נתדבק במדה זו, כמו שהעיד עליו הש"י (במדבר יב, ז) בכל … להמשך קריאה
א לשון הגמרא במסכת ברכות פרק מי שמתו (כ, א) מתון מתון ארבע מאות זוזי שוה. זה התוכחת מוסר היה מרגלא בפומי' דקדוש ה' אבא מורי זלה"ה, שאל יבהל בשום מעשה הן גדול או קטן, רק ישים עצה בלבו ויהי' חכם רואה את הנולד. כי כל העושה בחפזון, על הרוב מקולקל. והסימן (תהלים קטז, יא) … להמשך קריאה
א לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי (תהלים נא, יב). דע כי הלב הוא מקור החיים ניתן באמצע הגוף, והוא נגד בית קדשי הקדשים שהוא נקודה אמצעית לעולם, וכדאיתא בזוהר פרשת שלח (ח"ג קסא, א) זה לשונו, תא חזי כד ברא הקדוש ברוך הוא בר נש בעלמא, אתקין ליה כגוונא עילאה יקירא, … להמשך קריאה
א תנן בפרק קמא דאבות (מ"ו) הוי דן את כל האדם לכף זכות, וזו המדה היא מדה מעולה ויקרה, מונעת הקטטה והמריבה ונותן שלום בארץ, וגורם שמן השמים ידונו אותו לכף זכות, כדאיתא במסכת שבת פרק מפנין (קכז, ב), ת"ר הדן את חבירו לכף זכות וכו', דנין אותו לכף זכות. מעשה באדם אחד שירד מגליל … להמשך קריאה