א שמן של שביעית אין חוסמין בו תנור וכירים, ואין סכין בו מנעל וסנדל, ואין סכין אותו בידים טמאות. נפל על בשרו, משפשפו בידים טמאות. ונראה שבזמן הזה שהכל בחזקת טומאה לא שייך דין זה שלא יסוך בידים טמאות*. ב ולא יסוך רגלו בתוך המנעל, אבל סך הוא רגלו ולובש המנעל, וסך גופו ומתעגל על … להמשך קריאה
א לסיכה כיצד, לסוך דבר שדרכו לסוך, ולא יסוך יין וחומץ, אבל סך הוא את השמן, ולא יפטם את השמן, ולא יסוך במרחץ, אבל סך הוא מבחוץ ונכנס. * ואע"פ שאסור לפטם את השמן לעשותו שמן ערב, מ"מ אם עבר ופטם אותו סך בו, אבל את היין אסור לסוך לעולם, שאין דרכו של יין לסיכה. … להמשך קריאה
א פירות המיוחדין למאכל אדם, אין מאכילין אותן לבהמה לחיה ולעופות. הלכה הבהמה מאליה לתחת התאנה ואכלה, אין מחייבין אותו להחזירה, שנאמר ולבהמה ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכול. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il
א ואין מבשלין ירק של שביעית בשמן תרומה, שלא יביאנו לידי פסול. ואם בשלו מעט ואכלו מיד מותר, שהרי לא הניחן כדי לבא לידי פסול. ויש* מי שאומר שגם לכתחילה מותר לבשל דבר מועט, כדי לאכול מיד. ונראה, שדוקא כשהוא מקיים ואוכל מיד, אז יוצא הוא מכלל איסור הבישול, אבל אסור להשהות אע"פ שלכתחילה בשל … להמשך קריאה
א ולא ישנה פירות מברייתן, כדרך שאינו משנה בתרומה ומע"ש. דבר שדרכו לאכול חי לא יאכלנו מבושל, ודבר שדרכו להאכל מבושל אין אוכלין אותו חי. לפיכך אין שולקין אוכלי בהמה, ואינו מטפל לאכול תבשיל שנפסד והפת שעפשה, כדרך שאינו אוכל בתרומה ומעשר. ואין* מחייבין אותו לאכול קניבת ירק ואסור לאכול תרדין חיים ואסור לכוס חיטין … להמשך קריאה
א לאכילה ולשתיה כיצד, לאכול בדבר שדרכו לאכול ולשתות דבר שדרכו לשתות, כדין תרומה ומעשר שני. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il
א פירות שביעית נתנו לאכילה ולשתיה ולסיכה, ולהדלקת הנר ולצביעה. מפי השמועה למדו: תהיה, אף להדלקת הנר ולצבע בהן צבע. מיהו* צביעה מותרת גם לכלים, משום שדרך עיקר הצביעה היא לא לצבע אדם ובהמה כ"א כלים, אבל סיכה אינה מותרת כ"א סיכת אדם, ואסור לסוך את הכלים בשמן של שביעית. ונראין הדברים, שהוא הדין שסיכת … להמשך קריאה
א עיירות ארץ ישראל הסמוכות לספר, מושיבין עליהן נאמן, כדי שלא יפוצו נכרים ויבוזו פירות שביעית. ויש מי שמסתפק* אם באו נכרים בכלל ישראל לזכות בפירות שביעית, אם מונעין אותם או אין מונעין מפני דרכי שלום, כמו שאין ממהין בידיהם בלקט שכחה ופאה מפני דרכי שלום, או שיש לומר שמתנות עניים שאני, שאין בהן שום … להמשך קריאה
א נכרי, שקנה קרקע בארץ ישראל וזרעה בשביעית, פירותיה מותרין, שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה, והנכרים אינם מצווין על השביעית כדי שנגזור עליהם. י"א*, שרק איסור ספיחין מותר הוא בשדה שקנה נכרי, אבל מ"מ כל איסורי שביעית נוהגים, בין בקרקע זו שהיא בקנין הנכרי בין בפירותיה, שצריך לאוכלם בקדושת שביעית, ואסורים בסחורה … להמשך קריאה
א עבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהן, וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה, לא יהיו ארצות אלו חמורים מארץ ישראל שהחזיקו בה עולי מצרים. ויש* מי שנראה מדבריו, שאפילו אם יתברר לנו, שהיו מקומות בעבר הירדן, שהחזיקו בהן עולי בבל, מ"מ אין בהן אותו חומר שבמקומות שהחזיקו בהן עולי בבל בעיקר ארץ ישראל, והספיחים מותרין … להמשך קריאה
א סוריא, אע"פ שאין שביעית נוהגת בה מן התורה, גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כארץ ישראל, כדי שלא יניחו ארץ ישראל וילכו וישתקעו שם. אבל עמון ומואב, ומצרים, ושנער, אף ע"פ שהן חייבות במעשרות מדבריהם, אין שביעית נוהגת בהן. * ובסוריא שגזרו עליה איסור עבודה, לא גזרו אלא על עבודת מחובר, שהיא עבודת קרקע … להמשך קריאה
א כל שהחזיקו בו עולי בבל, עד כזיב אסור בעבודה, וכל הספיחין שצומחין בו אסורין באכילה. וכל שלא החזיקו בו אלא עולי מצרים בלבד, שהוא מכזיב ועד הנהר ועד אמנה, אע"פ שהוא אסור בעבודה בשביעית, הספיחין שצומחין בו מותרין באכילה, ומהנהר ומאמנה והלאה מותר בעבודה בשביעית. * וכזיב ואמנה עצמן דינם כלחוץ, וכזיב אסורה בעבודה … להמשך קריאה
א אין שביעית נוהגת אלא בארץ ישראל בלבד, שנאמר כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לד'. ונוהגת בין בפני הבית, ובין שלא בפני הבית. * ולא נהגה שמיטה עד שבאו אבותינו לעיקר ארץ ישראל, וכבשו אותה וחלקוה, עד שהיה כל אחד ואחד מכיר את חלקו. י"א* שנוהגת שביעית גם בזמן … להמשך קריאה
א מצות עשה להשמיט כל מה שתוציא הארץ בשביעית, שנאמר והשביעית תשמטנה ונטשת. וכל הנועל כרמו או סג שדהו בשביעית ביטל מצות עשה, וכן אם אסף כל פירותיו לתוך ביתו, אלא יפקיר הכל, ויד הכל שוין בכל מקום, שנאמר ואכלו אביוני עמך. ויש לו להביא לתוך ביתו מעט, כדרך שמביאין מן ההפקר, חמש כדי שמן … להמשך קריאה
א וכיצד עושה תאנים של שביעית, אין קוצין אותן במוקצה אבל מיבשן בחרבה. פירוש* שלא ייבש אותן לעשותן קיץ, במקום המתוקן ומיוחד לכך בכל השנים לעשות אותן, אלא מיבשן במקום חורבה, שאינו מיוחד לזה, ויש בזה שינוי. ויש אומרים.* שהדברים אמורים בענין לקיטת התאנים מן האילן, שאין קוצצין אותן במקצע המיוחד לקציצת תאנים, אלא קוצץ … להמשך קריאה
א הפירות שיוציא האילן בשביעית לא יאספם כדרך שאוסף בכל שנה, שנאמר ואת ענבי נזירך לא תבצור, ואם בצר לעבודת האילן, או שבצר כדרך הבוצרים לוקה. וי"א* שכל עיקר איסור זה, שלא יאסוף את הפירות כדרך שאוסף בכל שנה. הוא רק במשומר שאם שמר ולא הפקיר את פירותיו, אסור לאסוף אותם כדרכם בכל שנה, וזהו … להמשך קריאה
א בצל שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית, ורבו גידוליו על עיקרו, העלו גידוליו את עיקרו והותר הכל, הואיל ושביעית אסורה ע"י קרקע כך נטילתה ע"י קרקע. וי"א* שאין היתר במה שרבו גדוליו על עקרו באופן זה, שעקרו בשביעית ונטעו בשמינית, יותר מאם לא עקרו בשביעית, שאם היה הולך וגדל בשמינית לא היו גידולין מבטלין את עקרו, … להמשך קריאה
א הבצלים, שירדו עליהם גשמים בשביעית וצמחו, כל זמן שהעלין שלהן ירוקין הרי אלו מותרין, ואם השחירו הרי הן כנטועין בארץ, ואותן העלין אסורין משום ספיחין. ובין כך ובין כך הבצלים עצמן בהיתרן עומדין. יש מי* שנראה מדבריו, שדוקא כשהוסיפו שחרות על שחרותם, דהיינו על מראה הירוק הכהה שלהם הנוטה לשחרות, אז ניכר הדבר שהם … להמשך קריאה
א לוף של ערב שביעית, וכן בצלים של ערב שביעית הקיצונים, פירוש הגדלים בקיץ ויבשו הרבה, שנחשב כאילו נעקרו בששית, ופואה שנגמרו לפני שביעית, מותר לעקרן בשביעית בקרדומות של מתכת, ואין בזה משום עבודת הארץ. י"א* שדוקא בקרדומות מותר לעקרן, אע"פ שהן של מתכת מ"מ יש כאן קצת שינוי, שדרך עבודת הארץ היא במרא וחצינא … להמשך קריאה
א הדילועין, שקיימן לזרע, אם הוקשו לפני ראש השנה ונפסלו מלאכול אדם, מותר לקיימן בשביעית, שהן מפירות ששית. ואם לא, אסורין כספיחי שביעית. וכן הירקות כולן, שהוקשו לפני ראש השנה, מותר לקיימן בשביעית. ואם היו רכים, אסור לקיימן משום ספיחין. אין מחייבין אותו לשרש את הלוף, אלא מניחו בארץ כמות שהוא, אם צמח למוצאי שביעית … להמשך קריאה
א הבצלים הסריסים ופול המצרי, שמנע מהם מים שלשים יום קודם ראש השנה, ושל בעל, שמנע מהם שלש עונות לפני ראש השנה, הרי אלו מפירות ששית. פחות מכאן, הרי הם כספיחי שביעית. ופול המצרי זה, בין שזרעו לזרע, שדינו הוא שהולכין בו אחר גמר פריו, בין* שזרעו לירק, שהולכין בו אחר לקיטתו, כיון שמנע ממנו … להמשך קריאה
א בנות שוח, הואיל והן נגמרות לאחר שלש שנים, אם באו לעונת המעשרות קודם ראש השנה של שמינית הרי הן נאכלות בשנה שניה מן השבוע בתורת שביעית. יש* מי שאומר, שבנות שוה בכל שנה נמצאים באילן פירות חדשים, אלא שיש מהם משנה ראשונה ויש משניה ויש משלישית, שמה שנחנט בשנה הראשונה נגמר פריו בשנה השלישית, … להמשך קריאה
א עבר וזרעו בשביעית, ויצא לשמינית, אם זרעו לזרע בין זרעו בין ירקו אסור במוצאי שביעית, מפני שהולכים בזרעים אחר גמר פרי, וכיון שנגמר פריו בשביעית, אע"פ שיצא למוצאי שביעית ונלקט בשמינית, אסור כשאר הספיחין. ואם זרע לירק, הואיל ונלקט בשמינית בין ירקו בין זרעו מותר. זרעו לזרע ולירק, זרעו אסור משום ספיחין וירקו מותר. … להמשך קריאה
א פול המצרי, שזרעו לזרע בששית ונגמר פריו קודם ראש השנה של שביעית, בין ירק שלו בין זרע שלו מותר בשביעית. ואם זרע לירק ונכנסה עליו שביעית, בין ירקו בין זרעו אסור כספיחי שביעית. וכן אם זרעו לזרע ולירק אסור. ולפי הדעת שנתבארה, הסוברת שאין איסור ספיחין נוהג כי אם במה שהיתה כל התחלת הגידול … להמשך קריאה
א וכן פירות שביעית שיצאו למוצאי שביעית, כתבואה וקטניות ואילנות, הולכין אחר עונת המעשרות. וכבר נתבאר,* שיש מי שאומר שבאילנות גם לענין שביעית הולכין אחר ראש השנה לאילנות, שהוא ט"ו בשבט, שאם נחנטו לפני ט"ו בשבט של שביעית יהיה להם דין פירות ששית, ואם נחנטו לפני ט"ו בשבט של שמינית יהיה להם דין פירות שביעית, … להמשך קריאה
א הירק, בשעת לקיטתו. והאתרוג, אפילו היה כפול קודם ראש השנה ונעשה כככר בשביעית, חייב במעשרות כפירות ששית, ואפילו היה כככר בששית הואיל ונלקט בשביעית הרי הוא כפירות שביעית, ומתעשר כפירות ששית להחמיר. ולענין ירק כבר נתבאר לנו,* שי"א שאע"פ שנלקט בשביעית, אם כולו גדל בששית, אין בו דין שביעית לכל דבר, וצריך שיהיה דוקא … להמשך קריאה