א אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק. ולא יחתוך היבולת מן האילנות. ולא יפרק העלין והבדים היבשים. ולא יאבק את צמרתו באבק. ולא יעשן תחתיו כדי שימית התולעת. ולא יסוך את הנטיעות בדבר שיש לו זוהמא כדי שלא יאכל אותן העוף כשהוא רך. ולא יסוך את הפגין ולא ינקוב אותן. ולא יכרוך את הנטיעות ולא … להמשך קריאה
א כיצד, החופר או החורש לצורך הקרקע או המסקל או המזבל וכיוצא בהן משאר עבודת הארץ, וכן המבריך או המרכיב או הנוטע וכיוצא בהן מעבודת האילנות מכין אותו מכת מרדות מדבריהן. והעושה את כל עבודת הקרקע כולה בשביעית כדרכו בכל השנים, ואע"פ שלא זרע וזמר ולא קצר ובצר, כגון שהיתה לו שדה כזאת שהיתה צריכה … להמשך קריאה
א וזמירה בכלל זריעה, ובצירה בכלל קצירה, ולמה פרטן הכתוב, לומר לך על שתי תולדות אלו בלבד הוא חייב ועל שאר התולדות שבעבודת הארץ, עם שאר האבות שלא נתפרשו בענין זה, אינו לוקה עליהן. אבל מכין אותו מכת מרדות. ואילנות וצמחים שבתוך הבית, ספק * הוא אם יש בהם איסור משום שביעית, אפילו באלו האבות … להמשך קריאה
א אינו לוקה מן התורה, אלא על הזריעה או על הזמירה, ועל הקצירה או על הבצירה. ואחד הכרם ואחד שאר האילנות. וחרישה, אע"פ שאין לוקין עליה, יש אומרים,* שהיא אסורה מן התורה. ויש* אומרים, שאינה אסורה אלא מדברי סופרים, כמו כל התולדות ואבות־המלאכות, שחוץ מאלה הארבע המפורטות, שאינן אסורות כ"א מדרבנן. הסבר על זכויות יוצרים … להמשך קריאה
א מצות עשה לשבת מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית, שנאמר: ושבתה הארץ שבת לד', ונאמר: בחריש ובקציר תשבת; וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו ביטל מצות עשה, ועבר על לא תעשה, שנאמר: שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר. ויש מי שאומר* שגם אם הנכרי עובד בשדה של ישראל עובר ישראל על … להמשך קריאה
א קדושת הארץ וקדושת המצותאמנם ידידי הגאון ר' יעקב דוד רידב"ז שליט"א, העיר בקונטרס־השמיטה אשר לו: איך אפשר לומר, שנתיר להפקיע את מצות שביעית ע"י הפקעת המכירה, משום שאנו אומרים שלגבי שביעית בזמן הזה יש קנין לנכרי להפקיע, משום ישוב־ארץ־ישראל, – הרי כיון שאנו מפקיעים אותה מקדושתה אין כאן מצות ישוב ארץ־ישראל. ב אבל כ"ז … להמשך קריאה
א שינוי המצב בין דורות הראשונים לדורות האחרונים ־ בהיתר המכירהומה שאנו סומכים על היתר השמיטה ע"י המכירה, ולא נמצא מעולם ולא נראה שסמכו ע"ז החכמים הקדמונים ז"ל, בזמן בית שני וכל ימי חכמי התלמוד הירושלמי והישוב הנמשך בארץ ישראל אח"כ בימים הראשונים, אין זה פלא. ושלש סבות בדבר: ב ראשונה, שמכיון שהיו נוהגים אז … להמשך קריאה
א דין ההערמה במכירה לשנת השמיטהמצד שהמכירה הזו, שמוכרים לשמיטה את הקרקעות והמחובר להם – לגוי, היא מכירה של הערמה, יש לדון אי מהני מכירה זו על כך. ב בהערמה בכלל מצינו לפעמים, שהתירוה גם במילי דאורייתא ולפעמים החמירו בה אפילו במידי דרבנן, ונראה שאין כ"כ ללמוד בזה דבר מדבר וראוי לדון כל ענין בפני … להמשך קריאה
א איסור "לא תחנם" במכירת קרקע לנכריבענין "לא תחנם", שאסור למכור לגוי קרקע בארץ ישראל, יפה העיר חד מבי דינא הרה"ג ר"ז שך נ"י, די"ל דבגוי שבלא"ה יש לו חניה בקרקע אין התוספת, מה שמוסיפים עליה עתה, אסורה מה"ת; ויותר נכון לפ"ז לבחור בגוי שכבר יש לו קרקע בא"י. אע"ג דיש לומר, שאם יקנה ממנו … להמשך קריאה
א יסוד היתר־המכירה – אם יש קנין לנכרי להפקיע או לא, מחלוקת הב"י והמבי"ט בדין קדושת שביעית בשל נכריםיסוד היתר המכירה הוא בעיקרו ע"פ רוב קמאי ובתראי, דסבירא להו ששביעית בזמן־ הזה דרבנן, שזהו יסוד דברי רש"י (סנהדרין כ"ו א', ד"ה אגיסטון), שבקרקע של נכרי מותר לחרוש ולעשות כל עבודה, וכך היא דעת הר"ח בפירושו … להמשך קריאה
א מה שסומכין בשעת הדחק וצרך צבור על יחיד כנגד רביםבכל־זאת לדינא אין שום נפ"מ בזה להורות היתר לבטל מצות שמטה מישראל בא"י, חלילה, לא מיבעי אם נאמר שיש כאן איסור דרבנן הרי חמורין דברי־סופרים כדברי תורה, ויותר מד"ת לפעמים, ואפילו לדעת הרז"ה וסיעתו, המקילין לגמרי, לא נפקא־מינה מידי, שהרי הנהיגו ישראל עצמם בארץ ישראל … להמשך קריאה
א המשך בירור־דברים, שאין חומרא יתרה בתרומה בזמן הזה מצד חיוב השבועה, וגם בכלל אין להחמיר בה יותר מבשאר מילי דרבנןעיקר יסודו של המשנה־למלך לומר, שתרומה בזה"ז חמורה מכל מילי דרבנן ולא אמרינן בספיקה ספק דרבנן לקולא, התחיל על מה שכתב הרמב"ם שם (ה' תרומות, פ"ז הי"ז): "וכל המאכיל בתרומה מאכיל בחזה ושוק". שעל דבריו … להמשך קריאה
א בירור דבר השבועה האמורה בנחמיה י', שאינה מוציאה את חיוב השמטה בזמן הזה מידי דרבנןהגאון בעל בית־הלוי ז"ל בא לחדש, שרק אז אפשר לדון את השביעית בזמן הזה למידי דרבנן, אם נאמר שקדושה שניה בטלה, שקודם חורבן־הבית היתה מן התורה ואח"כ נשארה, לחייב המצות התלויות בארץ, רק מדרבנן. אבל לדעת האומרים, שקדושה שניה קדשה … להמשך קריאה
א בירורם של דברי הראב"ד, שמנהג דורות האחרונים בקדושת שביעית הוא ממדת חסידות, השגת הרמב"ן על זה ודברי הרמ"א, ע"פ זה, שאין מהם שום הוכחה לחלק בדין שמטה בין כספים לקרקעהראב"ד כתב בהשגות על הרי"ף שם, על פי שיטתו הנ"ל שמה שנהגו בדורות האחרונים לקיים מצות שמטה בארץ־ישראל זהו רק מצד מדת־חסידות, שהרי מעיקר הדין … להמשך קריאה
א שיטת הראב"דעל פסק הרמב"ם (ה' שמיטה ויובל פ"ט הט"ז) ש"אין הפרוזבול מועיל אלא בשמטת־ כספים בזמן הזה, שהיא מדברי סופרים, אבל שמטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה", כתב על זה הראב"ד בהשגה: "זה אינו מחוור, דאביי הוא דאמר הכי, אבל רבא פליג ואמר הפקר ב"ד הפקר והלכך נוהג בכל זמן". מכאן נראה, שלא … להמשך קריאה
א שיטת הרמב"םזה לשון הרמב"ם בהלכות בית־הבחירה (פ"ו ט"ו וט"ז): "לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלם אע"פ שאין שם הומות, שהקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה … להמשך קריאה
א המשך ברור דברים, בבאור הברייתות דתורת־כהנים וספרי וישוב דברי בעל העיטור מתוך כך וסתם סוגית הגמרא כרביוהנה הברייתא דתורת־כהנים הנזכרת לעיל בפרש"י בסוגיאן דגיטין, – זה לשונה: מנין עשה שביעית אע"פ שאין יובל? ת"ל: 'והיו לך ימי שבע שבתות השנים', ומנין עשה יובל אע"פ שאין שביעית ת"ל: 'לתשע וארבעים שנה', – דברי רבי יהודה. … להמשך קריאה
א המשך: בירור סוגיות הירושלמי בזהוכך מתבאר מתוך כמה סוגיות בירושלמי, שמפורש שם בסתם באין חולק, ששביעית בזה"ז היא מדבריהם, כמו שאמרנו, שבאמת הי' זה בכלל דבר מוסכם ששביעית בזה"ז היא מדרבנן, אלא שבא רבי ולימד ע"ז דרשא דקרא, שעפ"ז, מכיון שיש עיקר בתורה על פטור של שביעית בזמן הזה, יש יותר מקום לנטות בו … להמשך קריאה
א שיטת רש"י בהכרעה מהירושלמיהרי נתברר לשיטת התוספות, דקיי"ל דשביעית בזמן הזה דרבנן. אך לשיטת רש"י אין בדבר הכרע, משום שהוא פירש דרבא קאי נמי לשנויי הפירכא "דמי איכא מידי דמדאורייתא משמטא" משום הפקר ב"ד; וגם לרש"י לא מכרעא מילתא וי"ל דלדינא לא פליג רבא אאביי. – ובסמוך יתבאר שגם הראב"ד פירש כרש"י, ומ"מ פסק … להמשך קריאה
א משמעות סוגית הגמרא, שהלכה פסוקה כרבי ששביעית בזמן הזה דרבנןפשטם של דברי הסוגיא דמו"ק (ב' ע"ב) מורה, שעל דברי רבי, שאומר: "בשתי שמטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים, – בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים" – אין על זה שום מחלוקת, … להמשך קריאה
א כל הדברים, אשר הרציתי ב"מבוא" להמליץ על אחינו יושבי אדמת קדשנו ת"ו הסומכים על ההיתר הנהוג משמטות שעברו, ע"פ הוראת חכמים שמצאו את הדבר נכון להורות בו הלכה למעשה להוראת שעה, לא באו כי־אם להודיע שלא להשוות את העובדים הללו – העושים את מעשיהם ע"פ הוראה מסודרת – לעוברי חק תוה"ק חלילה. וכן למען … להמשך קריאה
א רָאשֵׁי־פְּרָקִים עַל עֵרֶךְ הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל בְּחַיֵּי יִשְׂרָאֵל בִּכְלָל וּבִתְחִיַּת הָאֻמָּה, הָאָרֶץ וְהַתּוֹרָה, בְּאוֹר ד', חֵי הָעוֹלָמִים ב וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (שמואל ב', ז' כ"ג) ג גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, וַדַּאי בָּאָרֶץ הֵם גּוֹי אֶחָד, עִמָּהּ אִקְּרוּן אֶחָד וְלֹא אִינוּן בִּלְחוֹדַייהוּ. (זהר ויקרא צ"ג ב') ד הַשְּׁמִטָּה וְהַיּוֹבֵל בַּזְּמַנִּים, מִתְיַחֲסִים זֶה לָזֶה, כְּמוֹ … להמשך קריאה