א האורז והדוחן, והפרגין והשומשמין, ופול המצרי, שזרעו לזרע, הולכין בהם אחר גמר פרי. ואם נגמר פרים קודם ראש השנה הרי אלו מותרין בשביעית, כפירות ששית, ואם נגמרו אחר ראש השנה, אע"פ שהשרישו קודם ראש השנה, הרי אלו אסורין משום ספיחין. וי"א* שבכל אלו אין הולכין אחר גמר פרי, כ"א אחר השרשה, ואם השרישו לפני … להמשך קריאה
א התבואה והקטניות אסורין באכילה משום ספיחין, ופירות האילן אוכלין אותן בקדושת שביעית. ויש מי* שאומר שגם באילנות שייך דין ספיחין בפירות שלהן. וכבר נתבאר,* שיש מי שאומר* שאין הספיחין אסורין כ"א לאחר זמן הביעור. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il
א באחד בתשרי ראש השנה לשמיטין וליובלות. פירות ששית שנכנסו לשביעית, אם היו תבואה או קטניות או פירות האילן, והגיעו לעונת המעשרות קודם ראש השנה הרי אלו מותרין, ואע"פ שאוסף אותם בשביעית הרי הן כפירות ששית לכל דבר. ואם לא באו לעונת המעשרות אלא אחר ראש השנה, הרי הם כפירות שביעית. ויש מי* שאומר, שראש … להמשך קריאה
א מאימתי מותר אדם ליקח לוף במוצאי שביעית, משירבה החדש. י"א* שקצבה של משירבה החדש היא מפסח של שמינית. ויש חולקים ע"ז* ואומרים, ששיעור של ריבוי החדש הוא בימות הגשמים זמן רב קודם לפסח. ויש מי שנראה* מדבריו, שההיתר של משעשה הבכיר הותר האפיל, הנאמר בשאר ירקות של שביעית שאינם מתקיימין, אינו מועיל גבי לוף. … להמשך קריאה
א בצלים שיצאו משביעית למוצאי שביעית, אם עשו כיוצא בהן מותרין ואם לאו אסורין. וכן שאר הפירות אין לוקחים אותם במוצאי שביעית אלא משיעשו כיוצא בהן מפירות מוצאי שביעית. עשה הבכיר, הותר האפיל. ומותר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד. ויש* מי שאומר שכל עיקרו של היתר זה, שמותרין בצלים שיצאו למוצאי שביעית, לא בבצלים של … להמשך קריאה
א ועד מתי אסורין ספיחי שביעית, במוצאי שביעית מראש השנה ועד חנוכה, ומחנוכה ואילך הן מותרין. והזורע ספיחי שביעית אחר שביעית, הגידולין מותרין. וי"א* שאין שום זמן להיתר ספיחי שביעית, אלא שהם אסורים לעולם, אלא שאם לא נעקרו, ונתגדלו אח"כ בשמינית, עד שרבו גידולי היתר על האיסור, אז הן מותרין. וגבול של היתר, התלוי בזמן … להמשך קריאה
א ספיחין של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסורין באכילה, ואין תולשין אותן ביד, אלא חורש כדרכו. ובהמה רועה כדרכה. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il
א ספיחים העולים בשדה בור, ובשדה ניר, ובשדה כרם, ובשדה זרע, מותרין באכילה. ומפני מה לא גזרו עליהם, מפני שאין אדם זורע מקומות אלו: שדה בור אין אדם נפנה לשם, ושדה ניר רוצה הוא בתיקונה, ושדה כרם אינו אוסר כרמו, ושדה זרע הספיחין מפסידין אותה. וכן התבן של שביעית מותר בכל מקום ולא גזרו עליו. … להמשך קריאה
א הא למדת, שאין אוכלין מפירות שביעית, אלא פירות האילנות והעשבים שאין זורעין אותם רוב האדם, כגון הפיגם והירבוזין השוטים (ויש גורסין והשטין, כלומר שהוא מין בפני עצמו שכך שמו) ב וכל כיוצא בהן, אבל הירקות, שדרך רוב האדם לזורען בגנות ומיני תבואה וקטניות, כל הצומח מהן אסור מדבריהן, והמלקטן מכין אותו מכת מרדות. ויש* … להמשך קריאה
א ומדברי סופרים, שיהיו כל הספיחים אסורים באכילה, ולמה גזרו עליהם מפני עוברי עברה, שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות וזרעוני גנה בתוך שדהו בסתר, וכשיצמח יאכל מהם ויאמר ספיחים הן. לפיכך אסרו כל הספיחים הצומחים בשביעית. ויש* מי שאומר, שספיחים אסורים באכילה מן התורה בשביעית, רק שיש מתירין ספיחי כרוב, מפני שירק זה דומה הרבה … להמשך קריאה
א כל שתוציא הארץ בשנה שביעית, בין מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית, בין מן העיקרים שנקצרו מקודם וחזרו ועשו, ושניהם נקראו ספיח, בין מן העשבים והירקות שעלו מאליהם, ואין להן זרע, הכל מותר לאכלו מן התורה, שנאמר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה. ואפילו שדה שנטייבה בשביעית וצמחה, פירותיה מותרין באכילה. וזה שנאמר את ספיח … להמשך קריאה
א אף בזמן הזה אין נוטעין אילנות, ואין מרכיבין, ואין מבריכין, ערב שביעית, אלא כדי שתקלוט הנטיעה ותשהה אחר הקליטה שלשים יום קודם ראש השנה של שביעית, וסתם קליטה שתי שבתות. ודבר זה אסור לעולם מפני מראית העין, שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו. נמצאת אומר, שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב שביעית קודם ראש השנה … להמשך קריאה
א פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית, לא סכין ולא מנקבין. * י"א שאין סכין את הפגין שדרכן להכנס לשביעית, דהיינו שאינם מתבשלין עד ראש השנה, אפילו בששית, ולא התירו לסוך בתוספת שביעית כ"א פירות שהם נגמרים בששית. ויש* אומרים שבששית מותר לסוך כל הפירות, והאיסור הוא רק בשביעית, ואסור לסוך … להמשך קריאה
א וכל הדברים האלו בזמן המקדש כמו שאמרנו, אבל בזמן הזה מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה. אף בזמן המקדש מותר לסקל, ולזבל השרות, ולעדר המקשאות והמדלעות ובית השלחין, עד ראש השנה. והיינו* לעדור סביב עצם הצמח של המקשאות והמדלעות ושל בית השלחין, אבל לא לעדור את כל השדה כולה. וסביב הצמחים כפי מה שהם … להמשך קריאה
א אילן שנקצץ והוציא חליפין, אם נקצץ מטפח ולמעלה הרי הוא כאילן, מטפח ולמטה הרי הוא כנטיעה. ויש* מי שחוכך לומר שדוקא לחומרא דינה כנטיעה מטפח ולמטה, שאם הן פחות מעשר אפילו הן עושות ככר דבילה של ששים מנה ג"כ אין חורשין כל בית סאה בשבילן, עד שיהיו עשר דוקא, אבל אם הן ג"כ עשר, … להמשך קריאה
א איזו היא נטיעה, זה האילן הקטן כל זמן שקוראין לו נטיעה. ויש* אומרים שיש קצבה לדבר זה, שכל זמן שהיא בת שנתה קוראין לה נטיעה, ולפ"ז אחר השנה לא מהני גם אם יקראו לה נטיעה, דבטלה דעתם. הסבר על זכויות יוצרים שבת הארץמקור: www.nli.org.il
א היו עשויות שורה אחת מוקפות עטרה, אין חורשין להן אלא צרכן לכל אחד ואחד. וי"א* שאין צריך, לענין שלא יהיו חורשין להן אלא כדי צרכן, שיהיו עשויות שורה וגם מוקפות עטרה, אלא באחת מהן; אם הן עשויות שורה אין חורשין כל בית סאה בשבילן כיון שאינן מפוזרות, ואם הן מוקפות עטרה שהיא מחיצה סביב, … להמשך קריאה
א היו עשרה אילנות לתוך בית סאה או יתר, בין עושין בין אינם עושין, חורשין כל בית סאה בשבילן. עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה, חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה. ודבר זה הלכה למשה מסיני. * וי"א דוקא אם הן מפוזרות בשעור שוה בין זו לזו במרחק שטח הבית סאה, אז חורשין … להמשך קריאה
א היו משלשה ועד תשעה וראויין לעשות ששים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילן, ואע"פ שיש בהן מי שאינו ראוי לעשות. * י"א שצריך שכל אחד ואחד מאלו שלשת האילנות יהיה ראוי לעשות ששים מנה.* וי"א שדי שכל שלשתן יחד יעשו כשיעור זה.* ויש מי שאומר שצריך דוקא שיהיה השיעור של ששים מנה מחולק ביניהם … להמשך קריאה
א היו פחות משלשה לבית סאה, או שהיו שלשה ואחד ראוי לעשות ששים מנה או יתר, והשנים אינם ראויין לעשות או שנים ראויין לעשות אפילו מאה מנה, ואחד אינו עושה, אין חורשין להם אלא לצרכם, והוא מלא אורה וסלו חוצה לו. ואפילו היו שלשה ואין הבקר יכול לעבור בכליו בין שנים מהן, דינם כאילו היו … להמשך קריאה
א איזו היא שדה האילן כל שלשה אילנות לבית סאה, אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל, ואפילו הן של שלשה אנשים, רואין אותן כאילו הן תאנים, אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה, חורשין כל בית סאה בשבילן, והוא שיהיה רחוק בין כל אחד ואחד כדי שיהיה הבקר יכול לעבור בכליו. י"א* שכשהן של … להמשך קריאה
א עבודת הארץ בשנה ששית, שלשים יום סמוך לשביעית, אסורה הלכה למשה מסיני, מפני שהוא מתקנה לשביעית. ודבר זה בזמן שבית המקדש קיים הוא שנאמר מפי השמועה. וגזרו חכמים שלא יהיו חורשים שדה האילן ערב שביעית בזמן המקדש אלא עד העצרת, ושדה הלבן עד הפסח, ובזמן שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה כדין … להמשך קריאה
א אסור לו לבנות גדר בשביעית בין שדהו לשדה חבירו, אבל בונה גדר בינו ובין רשות הרבים. ומותר להעמיק עד הסלע. ומוציא את העפר וצוברו בתוך שדהו כדרך מעמידי זבל. וכן אם חפר בור ושיח ומערה בשביעית, צובר העפר בתוך שדהו כדרך כל החופרים. * ויש ספק בזה, אם מה שמותר לצבור העפר בתוך שדהו … להמשך קריאה
א פרצה שהיא סוגה בעפר, אם אינה מכשלת את הרבים אסור לבנותה, ואם היתה מכשלת את הרבים, או שלא היתה סוגה בעפר אלא פתוחה לרשות הרבים, מותר לבנותה.* ויש מי שאומר, שמותר לבנות פרצה בשביעית כדרכו תמיד, באין חלוק בין מכשלת את הרבים לשאינה מכשלת, ובין סוגה בעפר לשאינה סוגה בעפר. וסוגית הירושלמי* מכרעת כדעה … להמשך קריאה
א אבני כתף, והן הנטלות שתים ושלש על הכתף, מותר להביאן מכל מקום, בין משדה חבירו בין משדהו. וכן הקבלן מביא מכל מקום, ואפילו אבנים קטנות (פחות מאבני כתף), בין משדה שקבלה בין משדה שלא קבלה.* ויש אומרים שהקבלן מותר להביא אפילו משדותיו, ואין חוששין שמא יאמרו לעבודת הארץ הוא מכוין, ומותר להביא אפילו אבנים … להמשך קריאה
א לא ימלא אדם גיא עפר או יתקננו בעפר, מפני שמתקן את הארץ. אבל עושה הוא חיץ על פני הגיא, וכל אבן שהוא יכול לפשוט את ידו וליטלה והוא עומד על שפת הגיא הרי זה תנטל. * י"א שמותר לבנות בשביעית מדרגות על נבי הגיאיות, שהן גומות שהמים מתקבצים שם, כדי להשקות את השדות משפסקו … להמשך קריאה