א קריבו שושבינין עבידו תקונין לאפשא זינין ונונין עם רחשין. קריבו שושבינין דקדושת שבת שהוא יחוד קב"ה וכנסת ישראל הוא כזיווג חתן וכלה כש"נ ביום חתונתו וגו' וכללות הנשמה יתירה מנפשות ישראל נקרא כלה ונצרך לזה שושבינין לייחד השפעה דלעילא היינו קב"ה בנפשות ישראל שנקראו כלה וכמ"ש (שמות רבה פ' מא) שני לוחות כנגד חתן … להמשך קריאה
א ויקהל משה את כל עדת בני ישראל. בזוהר הקדוש (קצה א) מה כתיב בקדמיתא מאת כל איש אשר ידבנו לבו לאכללא כלא כו' לבתר סטא זינא לזיניה ואתו אינון ערב רב ועבדו ית עגלא כו' מיד ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וכ' בתריה קחו מאתכם תרומה לה' כו' ולא כקדמיתא דכ' מאת … להמשך קריאה
א ויקהל משה את כל עדת בני ישראל וגו'. הוא עדש"נ האספו ואגידה לכם וגו' הקבצו ושמעו וגו' ובב"ר צוה אותן על המחלוקת א"ל תהון כולכון אסיפה אחת וכו' והיינו דאז יוכל להגיד להם אחרית הימים. וכן כאן שרצה להגיד להם מצות השבת וציווי מלאכת המשכן הקדים ויקהל משה שיהיו כולם אגודה אחת והוא עדמ"ש … להמשך קריאה
א מהפטרת פרשת פרה שאינו מדבר כלל מטהרת הטומאות רק מטהרה מהחטאים ועונות כש"נ וזרקתי עליכם וגו' ומכל גלוליכם אטהר אתכם ונתתי לכם לב חדש וגו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגו' ואחר כך ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם. ומה שייכות הפטרה זו לפרשה פרה. מזה מבואר כמו שאמרנו דעיקר הטהרה בפרה הוא משורש היצר … להמשך קריאה
א בפסיקתא לפרה (סי' טז) ואסף איש טהור את אפר הפרה זה הקב"ה שכ' בו ונשא וגו' ואסף נדחי ישראל איש זה הקב"ה דכ' ה' איש מלחמה. טהור זה הקב"ה טהור עינים וגו' את אפר הפרה אלו גליותיהם של ישראל כו' ע"ש. ויש להבין לפי דרשא זו מה שנאמר אחר כך וכבס האוסף את אפר … להמשך קריאה
א בירושלמי (מגילה פ"ג ה' ה) אין מפסיקין בין פרה להחודש אר"ל סימניהון דאלין פרשתא בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה בין השלישי לרביעי לא ישתה. ובודאי אין דברי הירושלמי נאמרים רק לסימן בעלמא רק מפני שבעצם המה שורש אחד ענין קריאת הד' פרשיות עם הד' כוסות שהם כנגד ד' לשונות של גאולה שנאמר … להמשך קריאה
א בפסיקתא רבתי לפ' פרה (סי' יא) משה ואהרן וגו' שמרו עדותיו וחק נתן למו שמענו במשה שנכתבה תורה לשמו כו' ובשמואל נכתב לו ספר ויכתוב בספר וינח לפני ה' והיינו שמשפט המלוכה כתבו שמואל. אכן לבד זה מצאנו (ב"ב יד 🙂 שמואל כתב ספרו ושופטים ורות. ומסיק בפסיקתא אבל באהרן לא שמענו אלא מלמד … להמשך קריאה
א מי יתן טהור מטמא לא אחד במ"ר (ר"פ חקת ותנחומא שם) כגון אברהם מתרח כו' ישראל מאו"ה העוה"ב מן העולם הזה מי עשה כן כו' לא אחד יחידו של עולם. היינו שכן עלה במחשבה במאמר ראשון שלא נאמר בו ויאמר שמרמז לכ"ע שכל הנעלם מכל רעיון ושם נאמר החשך ותוהו ובהו שמרמז למעשיהן של … להמשך קריאה
א פי צדיק יהגה חכמה אמר פי עפמ"ש מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה ובזוה"ק (בלק רא ב) אתקדש יומא סליק פומא דשליט על כלא פי' ה' ע"ש והוא מ"ש בס' יצירה יום שבת בשנה ופה בנפש וכבר אמרנו שבודאי אין המכוון שהפה נברא בשבת שהרי דיבר אדם הראשון בע"ש עם הקב"ה וקרא שמות … להמשך קריאה
א זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו'. יש להבין דהוה ליה לומר זאת חוקת הפרה כדכתיב זאת חקת הפסח. אך בפסיקתא רבתי נראה שמיישב זה שא' (סי' ו' מפיסקא דפרה) מזוקק שבעתים שהתורה נדרשת מ"ט פנים ואף הפרשה זו מזוקק שבעתים כו' כשם שהתורה נדרשת במ"ט פנים ואף זו יש בה מ"ט פנים … להמשך קריאה
א גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי הוא עפמ"ש בזוה"ק (פ' זו קפט א) אר"י כמה סתמת כל ארחין ושבילין מכל בני גלותא ולא שבקת לון פתחון פה כו' והיינו במה שאמר דעד דכל אינון מילה דחשב בפסוק יתקיימון לא יכלין לאתערא תשובה מנייהו. ואחר כך פתח וא' כמו הרה … להמשך קריאה
א אתה אחד ושמך אחד וכו' אומרים בתפלת מנחת שבת שכנגד יעקב אבינו ע"ה (כמ"ש תקו"ז תי' יח) והוא עפמ"ש בזוה"ק (פ' זו קפח א) שפת אמת תכון לעד אלין ישראל דאינון שפת אמת ה' אלהינו ה' אחד וכלא הוא אמת ורזא דאמת ומסיימי ה' אלהיכם אמת. והיינו דלא כ' אמת תכון לעד רק שפת … להמשך קריאה
א צרורא דלעילא דביה חיי כלא ויתרבי חילא ותסק עד רישא. צרורא דלעילא מדת מלכות עדש"נ והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך את ה' היינו מדת מלכות כידוע מהזוה"ק דבכ"מ מרבי את הטפל והטפל לשם הוי"ה שם אדני. דביה חיי כלא עפמ"ש בס' הבהיר (סי' כט) וינפש שמשם פורחין כל הנשמות. ויתרבי … להמשך קריאה
א ישדר לן שופריה ונחזי ביקריה כו'. אף דכ' הראני נא את כבודך ותרגומו אחזינו כען ית יקרך והשיבו השי"ת לא תוכל לראות וגו' ואיך מבקשים ונחזי ביקריה. ובזה יש לומר עפמ"ש (יבמות מט 🙂 מכל מקום קשי קראי אהדדי ואראה את ה' כדתניא כל הנביאים נסתכלו באספקלריא שאינה מאירה כו' ע"ש. וידוע דתרגום הוא … להמשך קריאה
א בפרשה זו יש ג' פעמים לשון שמירה אצל שבת והם נגד ג' קדושות שבת דאיתא (זח"ב רד א) שבת ש' בת ש' רזא דג' אבהן ובת מתעטרא בהו והיינו שזוכה הישראל בשבת לג' קדושות האבות והיינו בג"ס דשבת. וזה שנאמר ושמרו בני ישראל וגו' נגד קדושת יצחק אבינו ע"ה שמדתו פחד יצחק. ומי שעומד … להמשך קריאה
א ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ביני ובין בנ"י אות היא לעולם כי ששת וגו' יש להבין למה נכפל כאן שמירת שבת. גם השינוים דשם נאמר שבתותי שהם מהשי"ת וכאן כ' את השבת. ושם נאמר כי אות וגו' וכאן כ' ברית עולם. גם שם נאמר לדעת כי אני ה' מקדשכם וכאן … להמשך קריאה
א ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם וגו' ואחר כך כ' שבת שבתון קודש לה' כל וגו'. במד' (שוח"ט תהלם צב) כל עיסקא דשבת כפול כו' עונשה כפול מחלליה מות יומת שכרה כפול וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד אזהרותיה כפולות זכור ושמור כו' ומ"ש עונשה כפול מדכ' מות יומת נראה דאין הכונה מה … להמשך קריאה
א ויאמר ה' אל משה לאמר ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמרו וגו'. בזוהר הקדוש ר"פ תצוה מדייק על לשון ואתה שנאמר ואתה תצוה ואתה הקרב וגו' ואתה תדבר וגו' ומה שנאמר בפ' זו ואתה קח לך בשמים ראש וגו' מ"ש הכא כו' דלא כ' והקרבת את אהרן וצוית את בנ"י … להמשך קריאה
א כי תשא את ראש בני ישראל במדברי תורה (ד) זש"ה רבים אומרים לנפשי. וגו' ומקודם דרש בדוד המלך ע"ה רבים דואג ואחיתופל כו' ואתה רבון העולם הסכמת בתורתך עמהם כו' מגן בעדי כו' כבודי שהחזרתני למלכותי ומרים ראשי שהייתי חייב הרמת ראש ונתת לי תלוי ראש כו' גם ה' העביר חטאתך וגו' והיינו כבודי … להמשך קריאה
א וידבר ה' אל משה לאמר כי תשא וגו' מלת לאמר כאן מיותר וא"ל פירוש כיון שהפרשה נאמרה למשה כי תשא וגו'. אך במד' (תנחומא פ' זו סי' ז) אי' רמזו שעתיד לקרב ראשון של שבטים לשכינה ואיזהו זה ראובן שנאמר יחי ראובן ואל ימות כו' ראש בני ישראל ראשון של שבטים. ולכאורה כי תשא … להמשך קריאה
א על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. כבר דקדקנו למה קראו היום על שם הגורל ולא על שם הנס (כמו בשאר מועדים כנ"ל מא' ו) ויש לומר הענין דאיתא (סנהדרין מג 🙂 בעכן שאמר הקב"ה וכי דילטור אני לך והפיל גורלות כו' ויש להבין מאי נ"מ הא הגורל ג"כ ע"פ ה' ולא … להמשך קריאה
א שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. לשון פיוט זה מיוסד על מה שנאמר ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וגו' והעיר שושן צהלה ושמחה. ותיבת שושנ"ה בגימט' אסת"ר כמ"ש בפע"ח (שער יט פ"ו) והיא רומז לכנסת ישראל שהיא כשושנה בין החוחים וכדאיתא בזוה"ק (ריש ח"א) מה שושנה אית בה תליסר עלין … להמשך קריאה
א כל מעשה נס המגילה היה ע"י משתה היין דהתחלת הישועה שנהרגה ושתי היה ביום השביעי כטוב לב המלך ביין וגם עיקר הנס היה במשתה היין שזימנה אסתר את המן וגם איתא (במ"ר ע"פ גם ושתי) שבכ"מ שנאמר במגילה המלך סתם מדבר גם מממ"ה הקב"ה שמשמש קדש וחול שכל ענין המגילה יורה על ענין פנימיות … להמשך קריאה
א ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר ואיתא (מגילה טז 🙂 אורה זו תורה שמחה זה יו"ט ששון זו מילה ויקר אלו תפילין. הענין דישראל מקודשים בשלש קדושות משורש הכתוב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני והיינו קדושת ישראת מצד עצמם מאתעדל"ת וזהו שנאמר והתקדשתם. וקדושת האבות שנקנה בהם מצד שורש קדושת האבות עז"נ והייתם … להמשך קריאה
א על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור. ולכאורה יש להבין למה קראו שם הימים על הענין שהיה הצרה כש"נ והפיל פור גו' להומם ולאבדם. ולמה לא קראו הימים על שם הנס כמו פסח על שום שפסח כו' ובתורה חג המצות על שום שלא הספיק בצקם כו' חג הסוכות כי בסוכות הושבתי וגו' … להמשך קריאה
א קליפת עמלק והמן הוא חוצפה וניצוח כלפי שמיא והוא כמו קליפת בלעם שאף שנאמר לו לא תלך עמהם לא תאור את העם וגו' ואף על פי כן הלך ועליו אמרו (סנהדרין קה.) חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני כו' וכמו כן עמלק והמן ידעו יקרות ישראל ואף על פי כן עמדו בחוצפה כלפי שמיא לקטרג … להמשך קריאה