א בפרשיות הללו נזכר טמאת לידה צרעת וזובה, ובפ' נגעים וזובה נאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ובפ' לידה כ' וידבר ה' אל משה, מצורע משולח מכל הג' מחנות שהוא נגד קליפת הכעס שאין לו כלל חלק בישראל, וזב משולח רק ממחנה לויה. שהיא נגד קליפת התאוה. דלזה אין עצה רק ת"ת היינו שיכניס … להמשך קריאה
א דא היא סעודתא דחקל תפוחין קדישין. חקל היינו צרור החיים מדת מלכות שממנה פורחין כל הנשמות כמ"ש בס' הבהיר, ונשמות ישראל תפוחין קדושין ומקום המקדש קודם שנבנה נקרא שדה כדאי' (ב"ר פ' כ"ב) ועל מה היו מדיינין אלא זה אומר בתחומי בהמ"ק נבנה כו' שנאמר ויהי בהיותם בשדה ואין שדה אלא בית המקדש כמד"א … להמשך קריאה
א במדר' תנחומא (פ' זו) נראה דמיישב הסמיכות לפ' העברה שמסיימה במאכלות אסורות וכתב כך התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו הקב"ה מצוה אותו מזה תאכל ומזה לא תאכל כו', וכן היא בגמרא (נדה ל:). אך שם איתא ומלמדין אותו כל התורה כולה כו' ומשביעין אותו תהיה צדיק כו' וכן מסיק בתנחו' ומי שהוא … להמשך קריאה
א סעודות שבת ברזא דענ"ג ר"ת עדן נהר גן (כמ"ש בזה"ק בראשית כו' א') ומאן דלא מקיים לון ואית לי' רשו לקיימן אתהפך לנגע צרעת (כמשנ"ת לעיל מרע"מ ותיקונים. ) ונראה שמרמז לזה גם כן בגמרא (סוטה ה.) דאיתא שם אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים לבו כבשר שנאמר והיה מדי חדש … להמשך קריאה
א ברע"מ (עקב רע"ג ע"א) אמר בג"ס שבת, רזא דענג ונהר יוצא מעדן וגו' ומאן דלא מקיים לון ואית לי' רשו לקיימן אתהפך לי' לנגע צרעת, וכ"כ בתיקונים (בהקדמה י' ע"א וש"ו) מאן דאית לי' ולא מקיים לי' אתהפך לי' לנגע צרעת, וכן בהיכלות (פקודי רנב ב) בהיכל זכות חשב אתר אקרי ענג דבהאי אתר … להמשך קריאה
א י"ב צירופי הוי"ה כנגד י"ב חדשי השנה, צירוף הראשון השם כסדר היוצא מר"ת ישמחו השמים ותגל הארץ וזה הצירוף לח' ניסן (כמ"ש בפע"ח ומשנת חסידים). ואחר כך צירוף השייך לח' זה היוצא מר"ת יתהלל המתהלל השכל וידוע. ובודאי לא רק לסימן נקטו הפסוקים שהרי כ' שבכל ר"ח צריך לכוין בשמות הוי"ה בצירוף השייך לחדשו, … להמשך קריאה
א בס' יצירה המליך אות ו' בהרהור כו' ואייר בשנה וכוליא ימנית בנפש כו' ההבדל שבין הרהור למחשבה דמחשבה במוח והרהור בלב, כמו שמצינו (ברכות כ:) מהרהר בלבו, ובלב יש לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו, הש"י שוכן בלב ישראל, וכמ"ש (שיר השירים ה' ב') ואיכן מצינו שנקרא הקב"ה לבן של ישראל מן הדין קרא … להמשך קריאה
א בזה"ק (במדבר קי"ז ב) באחד לחודש השני בשנה השנית כלא חד והאי איקרי חודש זיו רמז להאי ירחא ושתא דנהיר לסיהרא דהא כדין עלמין כלהו אשתכחו בשלימו וכו, ונראה דהמכוון כמו שאמרנו שבשנה הראשונה כשנאמר החודש הזה לכם עדיין לא נקרא ישראל כנסת ישראל, שהיה עוד קודם המכה עשירית שלא נשלמו עדיין בכל העשר … להמשך קריאה
א שמות החדשים עלו מבבל (כמ"ש בירושלמי ר"ה וב"ר פ' מ"ח) דלא מצינו במקרא שם לחודש רק שם המספר ראשון שני וכדומה, רק דחודש זה נקרא במלכים בבנין בית המקדש זיו, ואיתא בגמרא (ר"ה יא.) בירח שנולדו בו זיותני עולם לר' יהושע דסובר דבניסן נולדו האבות, ולמה נקרא אייר זיו ולא ניסן, ופירש"י כשנתחדש אייר … להמשך קריאה
א בס' יצירה המליך אות ו' בהרהור כו' ואייר בשנה וכוליא ימנית בנפש כו' אמר לשון המליך וכ"כ בכל החדשים. והיינו דאות ו' דהוא אות אמת המליך בהרהור, דהרהור הוא מג' דברים שאין אדם ניצול בכל יום (כמ"ש ב"ב קסד:) והיינו דאף מי שנזהר בהם מ"מ לפעמים נכנס בו הרהור בלבו בלא דעת וכמ"ש התוס' … להמשך קריאה
א איתא בגמרא (ר"ה יא.) ר' יהושע אומר מנין שבניסן נולדו אבות שנאמר ויהי וגו' בחודש זיו בירח שנלדו בו זיותני עולם, ופירש"י כשנתחדש אייר נולדו כבר בניסן, וצ"ב לפ"ז למה נקרא חודש אייר זיו כיון שנולדו בניסן הו"ל לקרות חודש ניסן זיו, ונראה מזה כמש"א כ"פ דעיקר האור מהחודש הוא נכלל בר"ח. ושמטעם זה … להמשך קריאה
א בתו"כ (לב) ויקחו בני אהרן אף הם בשמחתם כיון שראו אש חדשה עמדו בשמחתכם כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה ויקחו אין קיחה אלא שמחה, הא דדרש לשון שמחה נראה שהוא עפמ"ש אין ויהי אלא שמחה ואמר אם שמחה אין שמחה כיו"ב ולהיפוך להיפוך ואמרנו (מא' ב') ששניהם אמת שלהם היה … להמשך קריאה
א וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' שבע שבתות תמימות תהיינה. ולא כתיב שבע שבועות תמימות וכמש"נ בפ' ראה שבעה שבועות תספור לך, הורה לנו הכתוב שעיקר הספירה שהוא לטהרנו מקליפותינו ומטמאותינו שע"ז נצטוינו לספור ז"פ ז' שהוא מזוקק שבעתיים בכל מדה ומדה העיקר הוא בשבת, דהשבת הוא מכניס הקדושה בכל ו' ימי המעשה וכמו שמצינו … להמשך קריאה
א איתא בגמרא (שבת קיח.) כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פרעניות, מחבלו של משיח, ומדינה של גהינם ומלחמות גוג ומגוג, ולהבין זה איך שייך בכל פרט נפש להיות ניצול מחבלו של משיח ומלחמת גוג ומגוג שיהיה רק באותו הדור בלבד, ויותר פלא דבעל המימרא הי' בר קפרא שהיה בימי רבי. (ובסנהדרין צז:) אמרו … להמשך קריאה
א צרורא דלעילא דבי' חיי כולא. מנהג ישראל לומר בשבת שמברכין ר"ח הצלותא דרב ומבקשים מקודם שתתן לנו חיים ארוכים, ואחר כך אומרים י' לשונות של חיים, ומספר עשר הוא כולל כל מיני חיים שכן מספר עשר הוא כלול כנגד ע"ס, ומקדימין חיים ארוכים שעיקר החיים לעולם שכלו ארוך (כדאיתא קידושין לט:) וארוך מצד השי"ת … להמשך קריאה
א בגמרא (שבת פח.) אמר ר"ח ב"ח מה דכתיב כתפוח בעצי היער וגו' למה נמשלו ישראל לתפוח כו' והתוס' שם תמהו שמביא קרא כתפוח בעצי היער דבהאי קרא לא נמשלו ישראל אלא הקב"ה והו"ל לאתויי טפי קרא דוריח אפך כתפוחים. אך בפ' זה כתיב אח"ז בצלו חדמתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי. וכאן בגמרא דרשו מה … להמשך קריאה
א זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטעה כרם חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרועותיה. בתו"כ פ' זו ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה' קרבו כלם בשמחה ועמדו לפניו משל למלך שכעס על אשתו והוציאה לאחר ימים נתרצה לה מיד חגרה מתניה קשרה כתפי' והיתה משמשת אותו יותר מדאי, אף כך ישראל כיון שראו שנתרצה המקום לכפר … להמשך קריאה
א ואיתא עוד בתוכ' (שם ל"א) ותצא אש מלפני ה' כיון שראו אש חדשה שירדה מן השמים לחכה על המזבח את העולה ואת החלבים נפלו על פניהם ושבחו לשמים, בכאן זכר התו"כ גם מש"נ ויפלו על פניהם, רק זכר שלא כסדר הכתוב בתורה וירונו ואחר כך ויפלו על פניהם, ויש להבין למה שינה, גם מסיק … להמשך קריאה
א בתו"כ (ג) וכי מה ראו ישראל להביא יותר מאהרן אלא א"ל אתם יש בידכם בתחלה ויש בידכם בסוף בתחלה כו' וישחטו שעיר עזים ויש בידכם בסוף עשו להם עגל מסכה יבא שעיר עזים ויכפר על מעשה עזים ויבא עגל ויכפר על מעשה עגל. יש להבין שייכות דוישחטו שעיר עזים לעגל שזה נקרא תחלה וסוף. … להמשך קריאה
א האריז"ל סידר ג' הסעודות נגד קדושת האבות סידר זו ליצחק אבינו ע"ה, ובבוקר לאברהם אבינו ע"ה שלא כסדר תולדתן, אך בזוהר הקדוש פ' זו (לח א). כי מעולם המה דכד ברא קוב"ה עלמא נטל יצחק וברא בי' עלמא. חמא דלא יכיל למיקם בלחודו נטל אברהם וקיים בי' עלמא כו' א"ת בהברא"ם אלא באברה"ם, חמא … להמשך קריאה
א ויהי ביום השמיני. בתו"כ (ט"ו) מה ת"ל ויהי שהיתה שמחה לפניו במרום כיום שנבראו בו שמים וארץ במ"ב הוא אומר ויהי ערב ויהי בוקר וכאן ה"א ויהי (והובא בג' מגילה י:) ובמ"ר (פ' זו פי"א) כ"מ שנאמר ויהי אין שמחה כו' אתיבין יהי אור ויהי אור א"ל אף שהוא אינה שמחה לפי שלא זכה … להמשך קריאה
א ויהי ביום השמיני. במ"ר פתח חכמות בנתה ביתה זה הקב"ה. חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ימי בראשית וכו', והנה בגמרא (סנהדרין לח.) חכמות בנתה ביתה זה מדתו של הקב"ה שברא את כל העולם כלו בחכמה, חצבה עמודיה שבעה אלו ז' ימי בראשית והק' בתוס' ואף על פי שבששת ימים נברא העולם מכל מקום היה … להמשך קריאה
א ראיתי לרב קדוש אחד דכ' הטעם שנקרא אחרון של פסח שמרמז לפסח דלעתיד, וגם שאף השפל שבישראל יכול לזכות בו, ולא פי' הטעם. והיינו דקשה לי' למ נקרא כן בפי כל ישראל ומהס"ת יש לו טעם, ובפשיטו ניחא. דכל יום טוב ב' של גליות נקרא כמו יום טוב א'. אך בשמיני עצרת לא יוכלו … להמשך קריאה
א במכילתא והמים להם חומה עשאן כמין חומה מימינם זו מזוזה ומשמאלם זו תפילין, לא אמר בשביל מזוזה שעתידין ישראל לעשות. אך כאן פ' שהמים נעשים חומה והגנה ועל ידי המים זכו שיוקבע בהם קדושת מזוזה וקדושת תפילין. דהענין מזוזה הוא מה שהשי"ת שומר על הפתח כמ"ש (ע"ז יא.) מלך בו"ד כו' ואלו הקב"ה עבדיו … להמשך קריאה
א תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף. במד' (שיר השירים) תורי זהב זו ביזת הים עם נקודות הכסף זו ביזת מצרים כשם שיש הפרש בין כסף לזהב כן יש שבח ביזת הים מביזת מצרים. וכבר אמרנו שאין הפי' על כסף וזהב שזה לא היה בשורה לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול (ונת' מא' … להמשך קריאה
א בילקוט שמעוני אר"ע בשעה שאמרו ישראל אז ישיר לבש הקב"ה חלק של תפארת שהיה חקוק עליו כל אז שבתורה אז תשמח בתולה במחול אז ידלג כאיל פסח כו' את ה' האמרת היום וה' האמירך. אחר שזכר כמה פסוקי אז זכר פסוק את ה' האמרת שלא נזכר בו אז. רק נראה שמפרש האמרת לשון אמרא … להמשך קריאה