א [שמעתין דטיפת חלב]א. אקדים כאן הקדמה חדא. דנראה דודאי בב"ח נק' איסור מחמת עצמו והא ראי' דהרי משנה שלימה שנינו דהוי ראוי' להתכבד. וגם דהא כל א' בפ"ע שרי ובחבורן נולד האיסור. אלא דמ"ד אפשר לסוחטו מותר הוא מטעם שכתב הכתבי מהרא"י הוא בש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז דהוי כאלו בא אליהו כו' והוו … להמשך קריאה
א [סוגיא דנ"ט בר נ"ט דף קי"א ע"ב]: א. תוס' ד"ה הלכתא דגים כו' קליפה מיהא בעי כו' הש"ך סי' צ"ד כתב דבאמת למ"ד תתאה גבר והתחתון חם צריך נטילה או אפשר שכולו אסור (וכוונות תוס' כשהתחתון צונן) אבל בהרא"ש לא משמע הכי דהרי כתב דמש"ה מותר בעלו משום דא"צ רק קליפה אבל נתבשלו אסור … להמשך קריאה
א דף ק"אא. בשקדם וסלקו כו' אפי' לא נתנ' טעם נמי כו' קושי' זו איתא בהר"ן לכ"ע (גם לתירוץ רבא) אלא דהתוס' סמכו אהכי משום דהיינו יכולים לומר דבאמת זה הוא קושי' ר' ספרא אפי' לא נ"ט נמי דהיינו (דאוסר) בכ"ד. ואהא מקשי' דאכתי מאי תירץ אביי ובאמת גם על רבא קשה וק"ל: ב ב. … להמשך קריאה
א א. ע"ב גמ' אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרי' לכאורה לקמן בשמעתי' דטפת חלב בדברי אביי כתב רש"י להיפוך דיש ללמוד בב"ח מזרוע בשלה לקולא (להתיר אם אין בה טעם) ולכל איסורי' ליכא למילף לחומרא מזרוע בשלה ע"ש במהרש"א ז"ל ונראה בשיטות רש"י דוודאי לר' יהודה מין במינו בעין לא בטל מ"מ (כאן דליכא … להמשך קריאה
א דף צ"ח ב ד"ה בביצת אפרוח כו' משמע דיש חילוק בין קליפות לשאינן קליפות כו' והש"ך (סי' פ"ו ס"ק י"ד) כתב דהפשט בירושלמי דבאינן קליפות (סגי) בשיעור אחר היינו במ"ו (ביצים דקליפות היתר מצטרפין. וצ"ע דא"כ (למה אמר בירושלמי קליפות באינן קליפות בעי שיעור) הא א"נ כולם (גם של איסור) אינן קליפות נמי (לסגי … להמשך קריאה
א חולין שמעתי' דירך שנתבשל דף צ"ו ע"ב ודף צ"ז: ב בתוס' ד"ה אבל נצלה כו' דמשעת מליחה נאסר כו' עכ"ל ויש להקשות דאימא קמ"ל אף דנתבשל' אין הרוטב ושאר חתיכות מצטרפין (והא דלא נאסר תיכף במליחה י"ל) דבשעת מליחה הי' הבשר יותר והי' בו ששים (וקודם הבישול נחתך ממנו) ואפשר דמקשים לתירוץ ב' דתוס' … להמשך קריאה
א שנו חכמים בלשון המשנה: ב ירצה כי האדם צריך ללמוד בלשון המשנה ר"ל שיהא דיבורו נכפל לעילא ותתא. שכמו שמדבר כאן בזה העולם ד"ת או איזה תפלה כמ"כ יהא דיבורו בעולמות העליונים ובודאי הצדיקים בכל דיבוריהם שהם מדברים בזה העולם הם קשורים בדיבורם בעולמות העליונים וזהו מאמרם שיחת חולין של ת"ח צריכים לימוד: א"י … להמשך קריאה
א יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר כו': הענין הוא כי כשהיצה"ר בא אל האדם לבטלו מעבודת השי"ת ואין לו במה לבטלו אז מזכיר לו מעשיו הרעים שעשה באמרו איך אתה באת להתפלל ולעבוד לפני בוראך ואיך לא תבוש מפניו לדבר דבר זכור נא לימים הראשונים הרבה פעמים עשית כך וכך והסכלת עשו ועתה … להמשך קריאה
א כל אהבה כו' ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם כו': הענין רומז על אהבת הבורא ית' כשאדם אוה' את השי"ת מחמת רוב טוב המשפיע לו אין זה אהבה גמור' ונצחית מחמת שאם בוטל הדבר תתבטל האהבה. אבל צריך האדם לאהוב את הבורא ית' בלתי שום סיבה המביאה לו זאת האהבה כמש"ה ואהבת את ה' … להמשך קריאה
א ד' מדות ביושבים לפני חכמים ספוג ומשפך משמרת ונפה כו'. משמרת שמוציאה את היין וקולטת את השמרים כו': והוא קאי על האדם השומע ד"ת מפי הצדיק. ובודאי שגיאות מי יבין ולא ימלט שלא יוציא איזה דבר בטל. וזה השוטה השומע מחזיק עצמו בזה הדבר בטל לבד. ובזה מגנה בעיניו אף דברים הנכבדים. וזה בא … להמשך קריאה
א ד' מדות בהולכי לביהמ"ד הולך ועושה כו': גם בכאן מקשים העולם אמאי קרי לכולהו הולכי לביהמ"ד הלא יש ביניהם שאין הולכין כלל אך דהענין רומז על זה המוכיח את העולם ואומר להם ד"ת ומוסר ה'. שצריך זה האדם להיות הולך בתוך לבבות בני ישראל בלב כל אחד ואחד אף בשפל הדיוטא התחתונה אף בלב … להמשך קריאה
א ד' מדות בנותני צדקה הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים עינו רעה בשל אחרים כו': ר"ל שאינו ממציא לאחרים מצוה זו הנתינת צדקה. כי האדם צריך לראות שגם אחרים יקיימו מצות הבורא ית"ש וכדאי' בש"ס גדול המעשה יותר מן העושה. וע"כ שכשרוצה שיתן ולא יתנו אחרים אזי אינו עושה הצדקה רק להתפאר על בני אדם: … להמשך קריאה
א ארבע מדות בתלמידים מהיר לשמוע ומהיר לאבד יצא שכרו בהפסדו כו': כי אינו מגיע לו שום תועלת מזה ששמע אבל קשה לשמוע וקשה לאבד. יצא הפסדו בשכרו כי מה ששמע פעם אחת אזי לא ישכחנו עולמות ולא יעזבנו מידו וישמור תמיד. מהיר לשמוע וקשה לאבד זה חלק טוב. קשה לשמוע ומהיר לאבד זה חלק … להמשך קריאה
א ארבע מדות בדעות נוח לכעוס ונוח לרצות יצא הפסדו בשכרו: לבעבור שהוא נוח לרצות תיכף. מאריך אף. קשה לכעוס וקשה לרצות יצא שכרו בהפסדו. בעבור שקשה לרצות אם יכעוס לא יתרצה עולמות אבל דע דהענין אינו מדבר בעדם כי מה מועיל הכועס בהתרצותו אח"כ הלא נשמתו היוצאת ממנו בכעסו לא תוחזר אליו בהתרצותו אח"כ … להמשך קריאה
א ארבע מדות באדם שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית. וי"א זו מדת סדום: נראה דמא"ח ומא"ח ולא פליגי. דגם לדעה הראשונה היא מדת סדום כשאינו מהנה לעניים מנכסיו באמרו שלי שלי מה לי להפריז ממוני על חנם ודאי היא מדת סדום אמנם דיעה קמייתא מיירי בהנהגות העולם בעניני מו"מ לכ"א דזה היא מדה … להמשך קריאה
א מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין כו' גמרו שלא לעשר: עישור רומז ליראה וזה עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה. והיינו שבכל שנה ושנה מקודם לימים נוראים בא על האדם פחד ה' ויראתו עד"ש באחד באלול ר"ה למעשר בהמה. והיינו כי בודאי זה כל האדם צריך להיות כל ימיו בתשובה ולירא … להמשך קריאה
א שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם כו': המאמר קצת תמוה במה דפתח בענין בגול' הלא כתיב פתח דברך יאיר. ר"ל שלעולם צריך להתחיל בטוב. ועוד אחר שמפרש המעלות אינו מפרש בענין הגולם כלל. אך דהענין הוא כי יש (חסר) והגולם הראשון הוא עוד במעלה יתירה מן החכם. כי החכם הוא שיש בו כל אלו המעלות … להמשך קריאה
א עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות ואלו הן כו': ב בין השמשות רומז לשני שימושין שפעם משמש כך ופעם כך וכל אלו נבראו. וכמו שאבאר. והיינו שאמר קהלת ראה זה כי חדש הוא כבר היה לעולמים ואין שום חדש תחת השמש ומה שנראה כחדש כבר הי' אך שהי' לעולמי"ם. ר"ל בהתעלמות אך עתה יצא … להמשך קריאה
א עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא הפילה אשה מריח בשר הקודש. ולא הסריח בשר הקודש מעולם כו': ביאור הענין כי בשר הקודש הוא כמד"א וצאצאיו חתם באות ברית קודש. והנה בודאי במקדש באו שמה אנשים ונשים וכו' וזה הנס שלא בא שום הרהור נדנוד עבירה לא לאנשים ולא להנשים בהרהור כלל: ב ולא … להמשך קריאה
א עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ע"ה כו': עשרה נסיונו' והעשר' מאמרות רמז להי' ורומז שצריך להסתכל תמיד בשפלותו. ולזה ג"כ בי"מ רומז לאות י נקודה זעירא שבאותיות רומז ג"כ על האדם שצריך להסתכל תמיד בשפלותו ויהיה בגדר ההכנעה ממש. עד שכמעט לא ירגיש באיכותו וממשו וידמה כאילו הוא בריה זעירא בעולם וישים בנפשו ידיעה … להמשך קריאה
א עשרה דורות מנח ועד אברהם וכו'. וקבל שכר כולם: השכר הוא העבודה כענין שכר מצוה מצוה. מה שהשי"ת נותן לאדם מחשבות טהורו' וקדושות וזה הוא הג"ע בעצמו וכן ח"ו ההיפך המ"ז והסט"א כחות הטומאה שניתן לאדם זה לעומת זה הוא הגיהנם. והנה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כמש"נ שכל נשמ' היא מעורב טוב … להמשך קריאה
א בעשרה מאמרות נברא העולם. והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא כדי כו' וליתן שכר טוב לצדיקים כו': לכאורה הענין תמוה היתכן שיברא עולם כדי להפרע. וגם כיון שהיה יכול להבראות במאמר א' א"כ מה שנברא בעשרה מאמרות אין זה עילוי. אך האמת יורה דרכו ורמז התנא בזה הקושיא הגדולה האיך יתואר זאת שהבורא יתב' … להמשך קריאה
א רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחביריך יקיימוה בידך. ואל בינתך אל תשען: רבי נהוראי הוא ר"מ כדאיתא בגמרא מפני שמאיר עיני חכמים בהלכה. ופי' דבריו כך הם הוי גול"ה לשון כת"ר כמו גולה על ראשה והוא עד"מ כמו שהכתר הוא עגול סובב על כל דבר שיהיה בתוכו … להמשך קריאה
א ר"א בן שמוע אומר יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך וכבוד חבירך כמורא רבך: תלמידים רומז לזה ההמון הבאין אליו לשמוע ד"ת מפיו ודרכי ה' ומוסריו. ואמר שיהא זהיר בכבוד התלמידים שלא יבזם בדבריו כמו שהיה דרך המוכיחים הקדמונים אשר לפנינו וגם רומז שאל יוכיחם בדברים מרים קשים כגידים רק יוכיחם בדברי ריצוי ודברי … להמשך קריאה
א ראב"י אומר העושה מצוה אחת קונה לו פרקליט אחד והעובר עברה אחת קונה לו קטיגור אחד תשובה ומעשים טובים כתריס בפני הפורעניות: לכאורה מלת א' הוא מיותר ונ"ל שלפי גודל שלימות המצוה והתלהבותה כמו כן גודל השכר ואם עשה המצוה צלולה בלי שום פניה ח"ו ושום תערובת דבר זר ורע עם המצוה אז כן … להמשך קריאה
א ר"מ אומר הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה והוי שפל רוח בפני כל האדם: ירצה דהנה ריבוי העסק ימשיך האדם לקנא' ושנא' וחמד' בחושבו שלי נאה ריבוי עושרו של חבירו אבל בזה שממעט בעסק לא יקנא לשום רבר ויהיה שפל רוח עוד ירצה בזה דעיקר התורה היא האור המתנוצץ בה וכדאיתא אורה זו תורה וכדאיתא … להמשך קריאה