א
יהודה בן תימא אומר הוי עז כנמר כו':
הענין הוא כי כשהיצה"ר בא אל האדם לבטלו מעבודת השי"ת ואין לו במה לבטלו אז מזכיר לו מעשיו הרעים שעשה באמרו איך אתה באת להתפלל ולעבוד לפני בוראך ואיך לא תבוש מפניו לדבר דבר זכור נא לימים הראשונים הרבה פעמים עשית כך וכך והסכלת עשו ועתה מדמה את עצמך כצדיק ובזה מבטלו מעבודתו. ובזה רומז לנו התנא שלא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא ירע לבבך כלל בזה רק תעיז פניך ותעמוד בעזות ובתוקף כל לפני בוראך וענית ואמרת לפניו ית' ודאי שכן הוא לפי מעשי לא הייתי כדאי לעמוד לפניך ואעפ"כ בטוח אני במדת טובך שאל תשיבני אחור ואפיל תחינתי לפניך ואסדר שבחך לפניך כי חפצת בי כי אתה טוב לכל ורוצה ומרוצה לשבים וחפץ בתפלתם ובפרט בימים נוראים כי כמו ששלשה ספרים נפתחים למעלה כמו כן נפתחים ג' ספרים בלב האדם עצמו וכנ"ל. כי כמו שהיצר מזכיר מעשיו למעלה מביא מורך בלבבו ומכניע לבבו ומבלבל מחשבתו ואין לו פה להשיב אך האדם לא ישים זאת אל לבו רק בבוא לו זאת תיכף יהרהר בתשובה לפניו ית' כי הוא בוחן לבות וכליות ויקבל עליו שלא לעשות עוד כדבר הזה ויעמוד על מעמדו ויזרז עצמו מאוד מאוד לבל יפול ממחשבתו ולא ידאג על הראשונות כלל כ"א בשובו מדרכו בתשובה שלימה ובלב שלם לפניו ית' כי הוא יודע מחשבות אדם וסר עונו וחטאתו יכופר ולא יהי' עוד פתחון פה להיה"ר להסטין עליו ולבטלו מעבודתו ועיקר התשובה היא שיחליט בלבו בתשובה חלוטה ומוחלטת לבל יעשה עוד כדבר הזה ובודאי יכפר לו השי"ת וכמ"ש והשבות אל לבבך. וביותר כי הענין שכתוב ביצחק איך שלקח יעקב הברכות הוא רומז הכל על ימים הנוראים ובפרט דאי' במדרש כשאמר יצחק לעשו הבא לי ציד הלך לצוד ציד וכל עוף שצד וקשר אותו והניחו והלך לצוד אחרים בא המלאך והתיר העוף ופרח לו וכשחזר לא מצא כן עשה כמה פעמים עד ששהה כ"כ שנטל יעקב את הברכות. וכמו כן בר"ה כשפותחין הספרים ואומרים להיצר לצוד ציד ר"ל צא ובקש מעשי בני אדם ובעוד שהוא הולך ומכנס אחד אחד וכשמזכיר על א' מביא מורך בלב האדם וכשמהרהר בתשובה על זאת כנ"ל בלב שלם ביה הוא מתיר העון ומכפרו וביקש ולא מצא ואדרבה נעשה לו כזכיות ובזה נסתתמו טענותיו של היצר ומקבל האדם הברכות:
ב
וקל כנשר. ר"ל כי האדם יכול לעלות למדרגה למעלה יותר מן המלאכים כמו שהנשר פורח למעלה מכל העופות ורומז ג"כ על הצדיקים העולים במדרגתם למעלה עד רום רקיע שלא ידמו בנפשם כיון שעלו שוב לא ירדו רק תמיד יהיו דבוקים למעלה לא כן הוא רק שהצדיק צריך ג"כ לירד ולהשפיל עצמו לצורך העולם שישפיע ויוריד להם כל השפעות קדושות מה שיראה שצריך להם וזהו ירידה לצורך עליה ועליה לצורך ירידה. וזה קל כנשר כמו שהנשר אף שהוא פורח למעלה עד תחת השמים אעפ"כ מוריד עצמו למטה למקום מושבו:
ג
גבור כארי. עז הוא לשון תקיפות ועזות כנ"ל. אך גבור הוא גבורה ממש כדאיתא איזה גבור הכובש את יצרו. ר"ל כי כל האדם צריך לכבוש את יצרו ממש ר"ל בדבר שהוא מכביד עליו בלבבו והוא להוט אחריו יותר:
ד
לעשות רצון אביך שבשמים. ר"ל שתעשה הכל לרצון אביך שבשמים וכל התפלות והריצוים יהיו למען שמו הגדול ולא למענך רק שתשים כל מגמותך על גלות השכינה ועל מלכותו ית' ולאקמא שכינתא מעפרא כי הנה קוב"ה וכנ"י חד הוא וכל מעשי בני אדם בו נכללים וכדאי' בגמ' כשאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי וכו'. כביכול שהוא מצטער בצער האדם וכמ"ש כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים וגו' כמוני ויחי. ג"כ רמוז בדיבור כמונ"י שהבורא ית' כביכול חייו היא כמו חיי האדם כי הבורא ית"ש נמשך ונתלבש אחר מעשי ב"א וכפי עבודתם. וידוע שעיקר חיות האדם הוא חיים נצחי חיי עוה"ב. וזהו עיקר החיים שקיימים לעולם. וזהו שאנו מתפללין בימים נוראים זכרנו לחיים כו' למענך אלהים חיים כו' כנ"ל לפי שכביכול חיותו תלוי בעבודת וחיי בנ"א. זכרנו לחיים והוא החיים הנצחיים כנ"ל. לשבת בבית ה' כל ימי חיינו ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וכמ"ש הרוקח הקדוש ז"ל שאין לומר בר"ה חי וקים כו' והוא כנ"ל שחיותו ית' תלוי בחיות האדם. וביום הדין הם כספק חיים ואין שייך לומר ג"כ חי וקים. ולכן צריך האדם לשים זאת על לבו ולשים כל מגמתו על זאת ולעשות נחת רוח ליוצרו ולהוסיף חיות לעילא כביכול כי מי פתי יסור מהנה באשר ידוע שחיות הבורא כביכול תלוי בחיותו ולא ישגיח על זאת כלל בודאי הוא שטות גדול: רק צריך תמיד לסגל במצות ובמעשים טובים ובתפלות למען גדולתו ית"ש שיתגדל ויתרומם על כל יושבי תבל ויכירו כח מלכותו אמן. סליק
ה
בעזר אלהי קדושי. נשלם פרק חמישי:
הסבר על זכויות יוצרים
עבודת ישראל
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.