א והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון א"ר אלעזר זה אור שיקר בעוה"ז וקפוי לעוה"ב. כי אור הניכר בעוה"ז הוא ניכר רק ע"י תמורה, מחמת שיש חושך המסתיר את האור מצד זה ניכר טובת האור, אבל לעוה"ב כשהשי"ת יאיר אורו לישראל ברוב אהבה לא יצרכו להכיר טובו ע"י תמורתו, רק יזדככו נפשם ויכירו … להמשך קריאה
א לאור הנר וכו'. מנא הני מילי א"ר חסדא למדנו מציאה ממציאה וכו' בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ואומר נר ה' נשמת אדם חופש מאי ואומר וכי תימא האי בעת ההיא קולא הוא דקאמר רחמנא לא בדיקנא לה בירושלים בנהורא דאבוקה דנפיש נהורא טובא אלא בנהורא דשרגא דזוטר נהורא טפי דעון רבה משתכח ועון … להמשך קריאה
א אור לארבעה עשר. ענין מסכת פסחים שמתחיל אור לארבעה עשר ומפרש בגמ' דלישנא מעליא נקט ושלא יוציא דבר מגונה מפיו, ופרק האחרון הוא ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם, היינו שיצמצם עצמו באכילה כדי שיתן מקום שתחול הקדושה, ואלו השנים מלמד חג הפסח לישראל על צמצום אכילה וצמצום הדיבור, וממילא יהיה דבורו של … להמשך קריאה
א אמר רבי חנין בר פפא כל שאין יין נשפך בתוך ביתו כמים אינו בכלל ברכה. להבין הלשון הזה, אכן רב חנין בר פפא ראה פעם אחת לאדם ששותה יין בלי צמצום עד שנדמה לו שהוא מסובאי יין והרע זאת בעיניו, אכן אחר כן עלה בלבו אולי אין החסרון מחבירו רק ממנו מחמת שיש לו … להמשך קריאה
א אמר רבה כגון אנו בינונים א"ל אביי לא שביק מר חיי לכל בריה. והענין שחשב רבה שהוא בינוני כי יש חילוקים בבני אדם מה שהציב השי"ת וחלק גבול לכל אחד, שיש אנשים שהשי"ת חלק להם בשורשם שלא ילמדו כל כך בעומק דברי תורה רק בפשיטות, והם עושים כפי דעתם והשי"ת גומר בעדם, ונמצא שהם … להמשך קריאה
א תנו רבנן הרואה חכמי ישראל אומר ברוך שחלק מחכמתו ליראיו חכמי עכו"ם אומר ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם. ולהבין החילוק בין הברכות האלו שבישראל אומר שחלק וגם ליראיו ובעכו"ם אומר שנתן וגם לבשר ודם, אך כתיב (דברים ל"ב,ט') כי חלק ה' עמו, ואיתא בזוה"ק (בהרבה מקומות) קוב"ה ואורייתא וישראל חד לכן לא שייך בישראל … להמשך קריאה
א א"ר יוחנן אין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנאמר (דניאל ב',כ"א) יהב חכמתא לחכימין. ובאמת גם החכמה הראשונה לא תבוא לאדם בלי רצון השי"ת, אכן החכמה הראשונה הוא יראה כמו שכתיב (תהלים קי"א,י') ראשית חכמה יראת ה', וזהו שאף קודם שיגיע האדם לחכמה האמיתית ורק שיש לו חכמה מחמת היראה יש … להמשך קריאה
א הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל וכו'. ענין שמתחיל ברואה מקום שנעשו בו נסים מכבר ואינו מתחיל בברכת הנסים בעת שנעשו ואח"כ לסדר הרואה מקום שנעשה בו נס. אלא שבשעת הנס אין ההכרה כל כך כיון שהשי"ת משפיל את אורו בשעת הנס עד שהאדם מתקרב לאור השי"ת, ומצד השי"ת אין לנס שום יתרון מהטבע … להמשך קריאה
א שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. הענין בזה כדאיתא בגמ' (ברכות נ"ח.) שאין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה, והנה כשיאכלו שלשה אז רואה השלישי שיש שני דעות נפרדים והפכים, מזה מכיר שיש השי"ת שברא אלו ההפכים והשי"ת הוא מאחדם והוא תמים דעים ואלהי הרוחות לכל בשר, וכן ג"כ הענין ביחוד השי"ת … להמשך קריאה
א הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפילה לו. ובגמ' (שם) אמר רב כל סעודה שאין בה מלח אינה סעודה א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן כל סעודה שאין בה שריף אינה סעודה. כתיב (תהלים ה',י"ג) כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו, היינו שהשי"ת הציב בעוה"ז … להמשך קריאה
א אמר רבא בר שמואל משום רבי חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כל אחד ואחד. ענין מלח נתבאר בחלק ראשון (פרשת ויקרא) שמלח הוא היפוך הטוב כי יצמצם התפשטות הטובה כמו שארץ מלחה אינה מגדלת אך לערבב מלח עם הטוב אז תוסיף טעם לטוב, ולכן נקרא גם רב החובל … להמשך קריאה
א תנו רבנן מה הוא אומר המוציא לחם מן הארץ רבי נחמיה אומר מוציא לחם מן הארץ, אמר רבא במוציא כולי עלמא לא פליגי וכו'. כתיב (תהלים ל"ח,כ') מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, היינו שהטובה שהשי"ת משפיע אינו ניכר בה שהשי"ת השפיע אותה וזה נקרא רב טובך אשר … להמשך קריאה
א כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה אלהים זולתך, ופליגא דר' אבהו דאמר ר' אבהו מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין. ובאמת אלו ואלו דברי אלהים חיים כי צדיק גמור יש לו גוף מזוכך ונקי אבל לא בעל תשובה, אכן נפש הבעל תשובה נחצבה ממקום … להמשך קריאה
א גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל ואנכי לא אשכחך זה מעשה סיני. הענין בזה, כמו שהדין הוא מי שאומר לחבירו מאי בעית בהאי ארעא הלא של אבותי הוא ולא היה לו עדים להראות שהוא של אבותיו, המוחזק מהימן, אבל אם אח"כ מביא עדים אזי נתברר שמעולם לא היה שדה זו של המוחזק רק למפרע … להמשך קריאה
א תפלות אבות תקנום. כתיב (תהלים קכ"ח,א') אשרי כל ירא ה' וגו' יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך, היינו כי כל מי שירא אפילו יראת עונש נקרא ירא ה' אכן יגיע כפך כי תאכל היינו מי שמייגע עצמו לירא את השי"ת אף שאינו ירא מעונש, רק רוצה ומייגע עצמו שיהיה לו יראה ומכניס עבודה … להמשך קריאה
א אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבונו של עולם כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. והענין הוא שבאמת … להמשך קריאה
א אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא וכו' א"ל קמאי הוו קא מסרו נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם, כי הא דרב אבא בר אהבה חזייה לההיא כותית דהות לבישא כרבלתא בשוקא סבר דבת ישראל הוא קם קרעיה מניה, אגלאי … להמשך קריאה
א תני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שיהא למודך תם שיתן ריוח בין הדבקים. ומסיים שם כל הקורא ק"ש ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם. זה רומז שבשעה שהאדם עוסק בהנאת עוה"ז שהגוף בטבעו דבוק להם, שזה נקרא בין הדבקים, ואז צריך האדם ליתן בהם ריוח היינו שלא יעשה אותם בחמימות ובעקשות רק שיבין ויתן אל … להמשך קריאה
א וא"ר יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל. יפנה היינו שיתרחק מלצנות כדאיתא בגמ' (עירובין כ"א:) כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, ויטול ידיו זה הוא סילוק נגיעה מכל חשק זר כמו שנתבאר בחלק ראשון (פרשת תשא ד"ה ורחצו) ואח"כ כשנתרחק מאלו הדברים … להמשך קריאה
א הנהו בריוני דהוו בשבבותיה דר' מאיר וכו' מי כתיב חוטאים חטאים כתיב וכו' אלא בעי רחמי עלויהו דלהדרו בתשובה וכו'. ולקמן איתא ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו'. ולהבין אלו מאמרים הלא לא היה צריך לאמר שירה על מפלתן, כיון שהפירוש הוא שיחזרו בתשובה ולא יהיה להם מפלה, … להמשך קריאה
א וינצלו את מצרים א"ר אמי מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן ור"ל אמר עשאוה כמצולה שאין בה דגים. להבין הפלוגתא הזאת כי מצרים היו בעת שמשלו על השבעים נפש מישראל משלו על כל השבעים אומות כדאיתא בזוה"ק (שמות ה':), והיינו שהיה למצרים כח חיים לשעבד בכל הע' אומות, ובעת שהוציא השי"ת את ישראל ממצרים … להמשך קריאה
א תניא אמר רבי עקיבא בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשחותכין את הבשר אין חותכין אלא על גבי שלחן, וכו', תניא אמר רבן גמליאל בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים הן צנועין באכילתן וכו'. ונסמך לזה מאמר אני צויתי למקודשי תני רב יוסף אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם. להבין ענין הסמיכת שמבאר שאף מה … להמשך קריאה
א רבי אמי ורבי אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי. ובירושלמי (ברכות ריש פרק אין עומדין) אמר רבי יוחנן ברית כרותה הוא היגע בתלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, והיינו כי תורה ותפלה מתאחדים ואין תורה רק מכח תפלה ואין תפלה רק מכח תורה, … להמשך קריאה
א אמר אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד הקב"ה משאיל בו. היינו שנותן השי"ת בלב אחד לשאול בו, ולכן לא נאמר הקב"ה שואל בו רק משאיל בו. ב כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו. והיינו שיתפלל שהישועה שחסר לו ישפיע השי"ת לכל העולם, ולא … להמשך קריאה
א תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי וכו' אלא אימא סמוך למטתי. הענין בזה כי מצד הטבע בעת יצר להאדם מתעורר לבו לתפלה, ובעת ירווח לו אין לבו מתעורר לתפלה, וזה שהיה מצטער שמטה רומז לנייחא, והיה מצטער שגם בעת ירווח לו ג"כ יתעורר בלבו … להמשך קריאה
א לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני. לוי ור' יצחק חד אמר כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישינים עד שלש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך ואידך כך אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי … להמשך קריאה