א אלו ואלו דברי אלהים חיים. בין האוסרים ובין המתירין, דבדעת חדרים ימלאון (משלי כד ד) כל המדות הם באים מכח הדעת רצה לומר מחמת שאני יודע שהוא אוהבי אני אוהב אותו ומחמת שאני יודע שיש גדול ממנו אני נכנע ממנו ומכבדו וכן כיוצא בזה. וכל אחד המשיך ממדת הדעת שיהיו הצרופים של הדיבורים כך … להמשך קריאה
א אורייתא וקב"ה הוא חד וי"ל הלא הוא ית' א"ס והתורה יש לה סוף כי הלא ראה הנביא ב' אלפי כדאיתא בגמרא, אך הענין יובן דידוע דכח הפעל בנפעל. למשל אדם מדבר דבר חכמה או עושה דבר חכמה נמצא כח הפעל הוא בהכלי שעשה או באיזה דבר שדיבר והחכם העושה הנה הוא יכול לדבר ולעשות … להמשך קריאה
א וזהו ויסעו ממרה ויבאו אלימה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם. מים המרים נקרא השכל שבמדריגת התחתונים, מים התחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא, וזהו כמו מי סוטה הנלקח מקרקע המשכן בשבירה ואם לא נטמא מחשבתו יהא נהפך המחשבה זרה אצלו לזרע שמכחה מתחזק לעבודתו ית', כידוע דבכל דבר רע יש … להמשך קריאה
א ויסעו ממרה ויבאו אלימה פירש ע"ד ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם דהנה כתיב ארץ אוכלת יושביה היא ויאמר לא כי עלה נעלה. דאיתא בתיקונים שהקב"ה ברא את העולמות בשביל שיתגלו המדות כי כל המדות שיתגלו כמו אהבה ויראה וכיוצא הם כלולים תחלה במחשבה. כי אנו רואים כשבא לפני אדם בנו החביב … להמשך קריאה
א עסקתי בתורה בעשר אצבעותי ולא נהניתי אפילו באצבע קטנה (כתובות קד, א) פי' די' אצבעות נק' י' מדות שהם כמו אצבעות שמטלטלים עמהם כל מה שצריך כן ע"י המדות נעשה כל דבר כידוע, וזהו עסקתי בתורה בי' אצבעותי שהם י"ס בחכמה ובינה וכן כולם עם הכל עבדתי את השיב"ה ולא נהנתי ע"ד שאחז"ל אבר … להמשך קריאה
א ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן (הושע יב,א) משעה שאמר הקב"ה אתם תהיו לי ממלכת כהנים נאמן הוי יהודה לקבל מלכותא ושארי סיהרא לאנהרא, פירש הצדיק נקרא יהודה שהוא דבוק להשיב"ה כמו אותיות יהודה שהוא אותיות הוי"ה ד' שהמדריגה התחתונה הנקרא ד' נדבק בהוי' ית' זה נקרא יהודה. ב וז"ש חזייה דקא … להמשך קריאה
א נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה פירש שצריך לישא וליתן ר"ל שיהיה כל המעשים והמחשבות באמונה. ר"ל באחדות הבורא ית' וא"ת יש יצה"ר לזה אמר קבעת עתים לתורה ע"ד בראתי יצה"ר בראתי תבלין תורה. והנה י"ל הלא התבלין הם הממתקים את התבשיל והתבשיל הוא העיקר ובכאן הלא התורה היא העיקר. אך הענין הוא ע"ד … להמשך קריאה
א בן בג בג אומר הפוך בה פירש ע"ד לעלוקה ב' בנות שקורין הב הב פי' שרוצים לקבל שפע מהקדושה דהענין הוא כי אין דיבור בלא מחשבה. כי מקודם הוא חושב מה שידבר, והנה כשחושב קודם התפלה מה שידבר ולפני מי ידבר בוודאי יפול עליו יראה ובושה שיהיה ירא מהדבורים עצמם. כשנותן אל לבו שהעולם … להמשך קריאה
א הרחק משכן רע פירש דהנה היום בזמן הגלות הוא בקל להשיג רוח הקודש יותר מבזמן הבית. כמשל המלך כשהוא בבית מלכותו אי אפשר להתקרב אליו כל כך כמו [כ]שהוא בדרך שאז יוכל להתקרב אליו כל מי שירצה אפילו בן כפר שאין הגון לבא לפני המלך בבית מלכותו ובדרך בפונדק שלו יכול לבא לפניו ולדבר … להמשך קריאה
א צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך ע"ד כמדומה שכתוב בס"ח מעשה באדם אחד שלא היה יכול לגדל בניו ואמרו שאינם מתנהגים בצניעות ע"ד את צנועים חכמה והחכמה תחי' בעליה לכך מביא הצניעות חיות לבניו והצניעות היא מדת יראה שהוא ירא מפני הש"י לחשוב תאות אחרות תאות גשמיות ומכח מדת יראה בא למדת אי"ן … להמשך קריאה
א נזר אלהיו על ראשו. אף על גב דהכתר היא למעלה מראש המלך ובהקב"ה לא שייך זה דהוא ית' א"ס, אך הענין הוא דבהירותו אינם יכולים כל העולמות לסבול ואל הוא לשון כח וזהו לשון אלקים הוא הכח שבעולמות והבהירות שלמעלה מהעולמות נקרא זר ומי שפירש עצמו מתאות עה"ז הוא למעלה מהעולמות ולכך נקרא נזר … להמשך קריאה
א הללו את ה' מן השמים ע"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים. בדבר ה' שמים נעשו בהדיבור ברא את העולמות וכח הפועל בנפעל נמצא כח הדיבור בשמים וע"י כח הדיבור הזה הוא עומד ויש לו קיום וזהו דברך נצב בשמים הדיבור עומד בשמים. וזהו שאמר הללו את ה' פירוש האותיות שהם מא' ועד ת' ויש … להמשך קריאה
א הן גור יגור אפס מאותי (ישעיהו נד,טו). פ' יש אדם שדבוק בצדיק שהוא רואה שהצדיק עובד הש"י שיושב ולומד ולפעמים שהצדיק מדבר דברים בטלים וזהו כמשל לבן המלך שהלך בין בני הכפרים ולחפוש אוצר שיש בבן כפר הנה היה צריך להלביש א"ע כמו הבן כפר כדי שלא יכירו אותו שהוא בן המלך ומגלין לו … להמשך קריאה
א ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. איתא בר"מ יהי אור דא חסד ויהי אור דא גבורה וקשה הלא הציווי היה שיהיה חסד ובעשיה כתיב ויהי לשון גבורה. אך תירוץ לרחמנות נולד מכח דבר רע כשמתנהג עם אדם רע יש רחמנות עליו ויש ב' רחמנות הא' כשרואה שרע לו והב' שיש רחמניות שלא יתנהג עם … להמשך קריאה
א וזהו שארז"ל מה תולעת אין כחו אלא בפיו לעשות כלי מלת כך ישראל עושין כלי מלת בפיהם להלביש השכינה מחמת שהנשמה מלובשת גוף נראה להעולמות עליונים קטנים. ובאמת הם גדלים במאוד וכשיפשיט מהגשמיות של הגוף יראה בשכלו שהעולמות הם גדולים במאוד. יש שם אל"ד שהוא טוב היינו כשיודע הפנימית של אותיות (שהאלף מרמז חכמה … להמשך קריאה
א ולפעמים כאשר מקשר מחשבות חבירו למעלה יכול לשנות מחשבות חבירו באופן שהוא רוצה. לפעמים יכול להמשיך טובות ע"י הדיבורים שהוא מדבר למשל אם הוא בשביה ידבר מאותו ענין ארבעה צריכין להודות וכו' וכן כשחולה באיזה אבר ידבר באותו ענין בספירת העליונים השייכים לאותו אבר. כשיש כאב לאדם יקשר את עצמו לבורא ית' דהיינו שיקשור … להמשך קריאה
א אם באה לאדם במחשבתו התפארות הוא בעולם תפארת ואם באה במחשבתו אהבה הוא בעולם האהבה וכן בשאר המדות של שבעת ימי הבנין. ואם הוא חכם להפשיט עצמו מהגשמיות אז הוא מדבק עצמו באותה אהבה עליונה במדות הבורא ית' . אע"פ שהאהבה הבאה עכשיו במחשבתו הוא מעניני העה"ז יכול להפשיט עצמו מזאת הגשמיות לדבק עצמו … להמשך קריאה
א לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים (שיר השירים ז יב). ע"ד המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר דיש ב' מיני נתינה הא' עשיר שנותן לחבירו מתנה וא' שנותן לעני. ההפרש ביניהם זה העשיר אין לו בושה לקבל מתנה אבל העני יש לו בושה לקבל המתנה. אך כדי שלא יתבייש העני אם העשיר עושה את … להמשך קריאה
א מ"ש בפסוק ויפן פרעה ולא שת לבו גם לזאת. והענין הוא דכתיב מציון מכלל יפי אלהים הופיע (תהלים נ,ב) דמציון הושתת העולם לפי שהיא עיקרה של עולם וחיותו וכל הארצות יונקת ממנה. וכן בשלמה המלך עליו השלום אמר וידבר אל העצים ואל האבנים שהיה יודע איזה חלק בארץ הולך לכוש ונוטע שם פלפלין וכן … להמשך קריאה
א כל עיר שגגותיה גבוהין מבית הכנסת לסוף נחרב, פירש שאדם שיש לו גדלות והעושה זה כביכול שעושה א"ע גבוה מהשכינה כמ"ש אין אלהים כל מזמותיו מי אדון לנו והשכינה נקרא אדנ"י ונקרא בית הכנסת כנודע וזהו גבוה מבה"כ לסוף נחרב אדם זה סוד הנק' בפסוק אפרוחים ובצים ובנים הם סוד עיבור וקטנות וגדלות, ובזה … להמשך קריאה
א וזהו פירש הפסוק כי תצא למלחמה וגו' פירש כי תצא אתה האדם מדביקות הש"י בוודאי תבא למלחמה ר"ל לעולם הפירוד ששם המלחמה כנודע וראית בשביה אשת יפת תואר ר"ל התואר של אשה הגשמיות נקרא שביה לפי שהכל באה מהשבירה שהוא סוד השביה וחשקת בה ר"ל פן תהיה חשק שלך רק ביופי הגשמיית זה, וז"ש … להמשך קריאה
א וזהו פירש הפסוק צאינה וראינה בנות ציון וגו' פירש צאינה מגשמיות אלא תראה תמיד בפנימיות הדבר ולא בגשמיותה וזהו שכתב וראינה בנות ציון. ר"ל למשל יופי של האשה גשמיית שלזה היופי קורא בנות ציון כלומר שהוא רק ציון וסימן ליופי של מעלה ששורה עלי' ניצוץ של יופי מעולם התפארת כ"י ואין אדם רשאי לדבק … להמשך קריאה
א ודהע"ה אמר אני מעורר השחר שחר לשון דרישה אני מעורר שהקב"ה ידרוש את ישראל וזהו עיר קטנה ואנשים בה מעט שאלו היו עושים מצות הי' מצוה גוררת מצוה והי' עובדים את הש"י ובא עליו מלך גדול כמאמר רז"ל רוח דרומית ק' מכולם דיש פיתוי יצה"ר ומפתה את הבריות באהבה רעה ניאוף ח"ו וכיוצא בה … להמשך קריאה
א עיר קטנה ואנשים בה מעט (קהלת ט,יד) עיר לשון אעירה שחר פירש הקב"ה דורש אותנו לשוב אליו. משל למלך שהגלה את בנו והיה אחד מהם חכם שהיה לו צער ובזה נתעוררו רחמיו על כל הבנים מכח החכם. כך הצדיקים מעורר רחמים של הקב"ה על כל ישראל וזהו אעירה שחר. ובת קול מכרזת בכל יום … להמשך קריאה
א יהי כבוד ה' לעולם כי בהירות הקב"ה אין כל העולמות יכולים לסובלו. אך הוא י"ת עושה כמה צמצומים כדי שיכלו לסובלו. וקשה לכאורה הוא זה יותר כבוד שאין העולמות יכולים לסובלו אך ישמח ה' במעשיו שרוצה לשמוח במעשיו כדמיון אב שיש לו בן קטן והבן קטן רוצה ליקח מקל לרכוב עליו כמו על הסוס … להמשך קריאה
א והנה איל אחר איתא בזוהר היא האיל שנברא בין השמשות ובן שנה היה פירש בין השמשות דבר הממוצע בין יום ובין לילה דבכל דבר יש ד' יסודות אש ומים רוח עפר והם דברים נגדיים מים מכבה אש רק צריך להיות עוד דבר א' המחברם והוא מדת אי"ן כי כאש מגיע יסוד המים לבטל את … להמשך קריאה