מגיד דבריו ליעקב ט״ו

א

ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. איתא בר"מ יהי אור דא חסד ויהי אור דא גבורה וקשה הלא הציווי היה שיהיה חסד ובעשיה כתיב ויהי לשון גבורה. אך תירוץ לרחמנות נולד מכח דבר רע כשמתנהג עם אדם רע יש רחמנות עליו ויש ב' רחמנות הא' כשרואה שרע לו והב' שיש רחמניות שלא יתנהג עם האדם רע ועדיין מתנהג עמו טוב אך כשרואין שרע אז הוא הרחמנות יותר גדול מהרחמנות כדי שלא יתנהג עמו רע כי זה ראה בפניו וזה עדיין אינו רואה וזה שייך אצל אדם שאינו יודע עתידות. אבל הקב"ה שעבר ועתיד שווין אצלו הוי לי' מקודם שהרחמנות כמו אח"כ. וזהו הרחמנות נקרא רחמים גדולים וזהו ויהי מכח הגבורה יהי אור יהי רחמנות והמשכיל יבין. אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי ע"ד משל לאב שאין בנו קטן יכול לעלות על ידו מגביה אותו ואח"כ כשמחזיק אותו משעשע א"ע בזקן של אביו כך האדם אין יכול להדבק א"ע בהש"י והש"י מכניס אהבה ויראה בלבו של האדם שהם נקראים ידים שהם דמיון ידים שכמו שבידים נותן אדם לחבירו כך ע"י מה שעובדים באהבה ויראה כי בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעיל' ומביאים שפע בכל העולמות וכשמתדבק האדם לקב"ה באהבה ויראה אזי הוא כביכול ממשיך מדותיו ית' רחום וחנון וכו' והמדות נקרא דיקנא ושערות ל' שיעורין כי הם מותרות כי העצמות אינו צריך כי הוא אל אף שלא מדות רק העולמות צריכים שיהיה הוא ית' רחום וחנון שאלמלא כן לא היה קיום להם לפיכך הם רק צורך העולמות לפיכך נקראים מותרות.

ב

איתא בזוהר ארבע בגדי לבן הם ד' אותיות הוי"ה וד' בגדי זהב הם ד' אותיות שם אדנ"י. פי' דיש ג' מיני אהבה כמ"ש לא זז מחבבה עד שקראה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אחותי לא זז מחבבה עד שקראה אמי ויש עוד אהבה שאינו מושג לאדם ר"ל החכמה של אותו דבר למשל אדם עושה דבר בלי דעת ובכל דבר צריך להיות היה מדות והם אינם מושגים לאדם וז"ש בזוהר ד' בגדי לבן מלבושי אהבה והם רמוזים באותיות הוי"ה ואיתא בזוהר באתר דאית אהבה אית יראה ממילא צריך להיות ג"כ ד' מיני יראה והם נק' בגדי זהב מלבושי היראה.

ג

וקרני ראם קרניו. פי' ע"ד שם האחת שפרה ושם השנית פועה שם ה' אחת ראשונה נקרא שפרה לשון שמשפרת את הולד שמשפרת את האותיות הולד שנולדים ופועה הוא לשון דיבור שהשופר מעלה את כל התפילות וכל התפילות עולות ע"י הקול של שופר כי בזה מעוררים את האבות אהבה ויראה כי הם כלולים בהקול אש מים רוח ובזה מעוררים האבות.

ד

משל לפני תקיעות למלך גדול מפואר הושיב מדינה של ע' אומות ובחר לו אומר אחת שישבחו אותו ביום גנוסיא הוא יום הולדת המלך אזי שבחו אותו כל היום בשבח והלל ואח"כ ישבו בעצב כי אולי לא בא הדיבור להמלך ואמרו נעורר את הזקנים שלנו שהם יודעים לפאר את המלך והם יעלו הדיבורים להמלך. כך הקב"ה ברא את העולם כולו וברא בתוכם את ישראל והיום בר"ה הוא יום הולדת המלך למען התפארת וכמ"ש ישראל אשר בך אתפאר והיום בר"ה יום הולדת המלך שמדת מלכות נולדה בעולם היום כי היום ברא את העולם ע"ד אין מלך בלא עם ואנו מתפללים לפניו לתפלת שחרית ואח"כ נשלח ואותך בעל תוקע שתעורר את האבות והם יעלו את תפלתנו לפניו ית' ראה לפני מה אנו שולחין אותך לפני מלך גדול מלך מפואר בכל מיני פאר ראה כמה אנשים ונשים וקטנים ויונקי שדים כולם תלוים בך וכל תפלתינו יעלו ע"י תקיעותיך אלו ויתלבש בזה הקול.

ה

שיר השירים אשר לשלמה. ע"ד בעמדם תרפינה כנפיהם כי כשאנו מדברים לפני הש"י באהבה ויראה אנו עושין פעולות גדלות וחנה מדברת על לבה פירש וחן ה"ה מוצאות הפה כשהם מחוננים לפני הקב"ה מדברת הם נדברים על לבה כביכול למעלה מעולם המחשבה. וזהו ואתחנן אל ה' וא"ת הם כ"ב אותיות חנן חננתי אל ה' בעת ההיא לאמר. דיש כ"ח עתים י"ד טובות וי"ד רעות. וזהו בעת ההיא עת שהוא נוקבא דהיינו עת רעה לאמר הבאתי לעולם המחשבה. אמירה הוא לשון מחשבה בלב כנפים נקרא מה שהולכין ממדריגה למדריגה לעבודת הש"י וזה בעמדם ישראל בתפלה תרפנה כנפים שהמלאכים אומרים בלבם שעבודתם אינו כלום נגד עבודת בני אדם כי מלאך הוא גדול כמו שליש העולם והאדם הוא הקטן. וכאשר האדם הוא מדבר באהבה ויראה שהלא השכינה משתוקקת לדברים אלו. כמו האם המשתוקקת שידבר בנה דבר של שכל כדי שתחשב בפני בעלה. כך כשהדיבורים באין למעלה מכח האדם מקושטים בזה הכח נולד התפארות גדול והמלאכים אומרים מי כעמך ישראל גוי אחד ולכך עדיף שיאמר תיבה אחת בתפילה באהבה ביראה כי זה מעורר שכל המלאכים אומרים שירה להקב"ה. וגם הוא מעורר כל העולמות כשהוא עובד הקב"ה כל העולמת עובדין אותו ית'. וזהו כשהאדם אומר למטה שיר א' מעורר השירים למעלה שירים הרבה אשר לשלמה אשר הוא לקב"ה דהיינו בדו"ר כי בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא.