מגיד דבריו ליעקב י״ג

א

ולפעמים כאשר מקשר מחשבות חבירו למעלה יכול לשנות מחשבות חבירו באופן שהוא רוצה. לפעמים יכול להמשיך טובות ע"י הדיבורים שהוא מדבר למשל אם הוא בשביה ידבר מאותו ענין ארבעה צריכין להודות וכו' וכן כשחולה באיזה אבר ידבר באותו ענין בספירת העליונים השייכים לאותו אבר. כשיש כאב לאדם יקשר את עצמו לבורא ית' דהיינו שיקשור עצמו למעלות הבורא ית' ולא ירגיש הכאב. המצוה היא אבר השכינה וכשהוא עושה בשכל גדול הוא מעלה אותה למדריגה גדולה וגבוה. כשמדבר ד"ת על השולחן הדברי תורה הם נשמה לאותו מצוה הגשמיות של השולחן וידבר הרבה ד"ת. בע"ש בתפילת מנחה וקבלת שבת מעלין כל אותן הדיבורים והמצות של כל השבוע שאז הוא עליות העולמות.

ב

אברהם נתפקחה עינו וראה בשכלו עולם האהבה של הבורא ית' וכן יצחק ויעקב כ"א לפי מדתו וראה בשכלו מדות הבורא ית'. כשנסתם השכל של האדם ואינו יכול להשיג מדות הבורא ית' בשכלו ואח"כ רואה אותו בשכלו אז יש לו תענוג יותר והתלהבות, שהתמידות אינו תענוג כל כך.

ג

השמיעני את קולך וכו' פי' לשון אסיפה ר"ל שמאסף אור הבורא באותן האותיות ורואה אותן מתוך האותיות כמו באספקלריא. ואעפ"י שפעמים האדם מעורב בתערובות מחשבות זרות אדרבה בה הוא יותר יכול לבא לדביקות כמ"ש כיפת הירדן שנתקלקל ריחו נותנין אותו בבית הכסא והוא מתגבר נגד הקליפות וחוזר ריחו, כן זה הוא יכול לבוא לדביקות גדול ויתגבר נגד קליפות ומחשבות זרות.

ד

אל ילמד אדם בספר אדם רשע אפילו יש בו ד"ת כראוי לפי שנתדבק בנשמת אדם שעשה זה הספר.

ה

כשצריך לבקש איזה דבר מהבורא ית' יחשוב שנשמתו הוא אבר מהשכינה כביכול כטפה מן הים ויבקש על השכינה שאותו דבר הוא חסר להשכינה ויהי' לו האמנה שבוודאי הוא פועל מלמעלה להשכינה. רק אם יהיה דבוק כראוי אל השכינה יתמשך גם כן השפע עליו. כמשל אדם שיש לו שמחה מטפח ביד אפילו כשאינו מתכוין לכך מחמת שהשמחה מתפשטת באבר כן הוא בענין זה שהוא אבר מהשכינה כביכול יתמשך גם כן השפע עליו ויחשוב שהוא אינו רק כלי ומחשבתו ודיבורו הם עולמות שמתפשטים עולם הדיבור שהוא השכינה מבקשת מעולם המחשבה על דבורים האלו וכשימשיך אור הבורא ית' במחשבתו ודיבורו יהיה בקשתו שיתפשט השפע מעולם המחשבה אל עולם הדיבור ויבא ג"כ באותו ענין שהוא מדבר שצריך לו ויעשה לו בקשתו. וזהו המצא לנו בבקשתינו שיהיה הוא ית' נמצא באותן הבקשות.