א לפיכך צריך אדם להתגבר מאד לשמור את האבוקה היקרה הזאת, להחזיקה בכח ולהגין עליה תמיד, וזהו מדת מנוחת הנפש המשמרת את האדם מרעות רבות ועומדת לו בשעת דחקו, אלא שהמדה ההיא עלולה לחלאים רבים ורעים, יש לך אדם שדעתו מיטרפת עליו ע"י שום בשורה טובה או רעה צער או הנאה כל דהו הבאין עליו … להמשך קריאה
א יש מין נחש ידוע בארצות אמעריקא שונא למין ידוע של צפרים קטנים, והנה הצפור פורח באויר ויושב לו לפוש בראש האילן, והנחש מכירו מרחוק ורוחש ובא לו על גחונו תחת האילן, ופוער פיו בחמה שפוכה עליו לבלעו, וכשהצפור רואהו, מכיר בו ג"כ ונבעת ומשתקע בעצבות ושעמום החושים עד שנופל לטרף לפיו: ב והיפוך הדברים … להמשך קריאה
א מנוחת הנפש פרק א ב התגבר על מאורעות פחותי הערך רעות או טובות שאינם כדאי לבלבל מנוחת נפשך: ג כל זמן שדעתו של אדם מיושבת עליו, הרי נפשו המשכלת שוקטת על משמרתה, ושופעת במוחו כאבוקה ברומו של בנין הגוף, והנפש הבהמית משתלחת להפיץ אור הדעת ההיא ע"י צינורות המוחין✍︎ פיצולי החוטין הלבנים היוצאים מן … להמשך קריאה
א והנה כל מיני מתחנכים לילך בדרך הישרה נקראים בא לטהר וזוכים לס"ד, ומה גם אותו מין חינוך של י"ג מדות בכלל, ואחת בפרט דהכא, שיש בו מכל הד' מינים הנ"ל (סי' ס"ג), ובצירוף כל אותן תרופות (סי' כ"א וסי' ס"ב), ומעשה חשבונותיו נעשין לו לאדם לעסק הרגל תמידי בשכבו ובקומו, ובלכתו בדרך, ונותנין לו … להמשך קריאה
א מה שאין כן במשה ובכל הענקים הקדמונים ע"ה, שיכלו להשתמש בדרך חיזוק המשהויין בלבד (נ"ז נ"ח) לפי שלגבי דידהו היתה היראה עצמה מילתא זוטרתא כנ"ל (סי' י"ג). ולתוספת באור צריך להקדים עוד גם כאן משנת"ל (סי' מ"ג) שהם מחמת עוצם רוחב לבם היתה גדולת הבורא יתברך נראית אליהם בסמוך ובגלוי תמיד, ונתחנכו עי"כ בענוה … להמשך קריאה
א ואמנם גם דרך התפעלות עם כל תוקף מהירותו, איננו לא יותר בטוח ולא יותר מהיר מב' הדרכים הנ"ל, כי אותן הכחות שהנפש מתרוקנת מהן ע"י הדרך הזה במהרה, אינן חוזרין להתמלאות אלא אחר זמן ארוך, והוא מסוכן לפגוע מתוך כך את הפיל הגדול שהמריד עליו לרומסו בזעף (סי' ד'), ומחמת זה הוזקקו מקצתן להמציא … להמשך קריאה
א נמצא יש בכאן ד' דרכים במהלך החינוך, דהיינו קדימה (נ"א נ"ב) קיבוץ (נ"ג) וחיזוק המשהויין, (נז) והמהירות או התפעלות הנפש הנ"ל (פי' ס') שמכל אחת מהן יכולין להגיע למדרגת משה, אלא שכל אחת בפני עצמה יש בה מעלה וחסרון, וע"כ צריך לתקנה זה עם זה, ד"מ, הקדימה היא סגולה יקרה לשמור הכחות ע"י שמקדימין … להמשך קריאה
א ע"כ נתקנו בכאן נפישה של תקופה שלמה כדי שיהיו הכחות הצריכין למדה אחת חוזרין ונובעין מעט מעט, ובמשך אותה תקופה צריך להשמר מן הרוחות ומזיקין הקשין למדה זו, אלא שבתוך כך ימשיך חינוך אותה המדה בדרך אגב וטפל בלבד (סי' ל"ג) דהיינו שלא יקשה ערפו אז נגד שונאו בכח, אלא יניח לו הנצוח בשעת … להמשך קריאה
א וה"ה לתחבולות החינוך דהכא, לפי שכל מדה ומדה במשך שבוע שלה מעוררת תוחלת ממושכה על ידי געגועי הנפש, לומר מתי תבוא לידי ואקיימנה (סי' כ"ד). אם כן כשהנסיון בא הוא מוצא את הנפש מזומנת להתפעל בכח גדול, וכל כמה שמתרבין הנסיונות שלה בשבוע זה כ"כ מתרבין הרשימות של התנגדות גבורת הרצון בכח גדול, ומה … להמשך קריאה
א והדבר ידוע כמו כן, שהתפעלות נפש הבהמית מעוררת מהירות הכחות ומאמצתן: ב ד"מ מי שאין בו כח להניף אפי' ארבעים ככר בשעת מנוחת הנפש, יכול הוא לחטוף ולהשליך פתאום משאוי ששים ככר בשעת הכעס והבהלה וכיוצא. אלא שאם יוסיף לוותר מכחותיו עוד, אזי יש לחוש לסכנת כלל חייו, או קצת מאבריו, ועכ"פ להפסל למלאכתו, … להמשך קריאה
א לפיכך יש ברירה ביד המתחנך, לבחור לו פיסקאות של מוסרים נוחים וקלים כל כמה שירצה, ולהתמיד בחינוכם זמן ארוך, שעי"כ הם משתרשים יותר בעומק הנפש. אלא שבאופן זה יש בו חששות שמא ימות בחצי מלאכתו, או שמא תפסוק התמדתו על ידי איזו ביטולים ויפסיד בזמן קצר את כל עמלו מימים ושנים, ע"כ מוטב להחמיר … להמשך קריאה
א כי הנה הנפש המשכלת היא בת חורין וברשות עצמה לקמץ ולוותר מכחה מעט או הרבה בפעם אחת, כגון מי שהוא רגיל לשאת ליטרא אחד כל היום כולו, יכול לשאת י"ב ליטרין משך שעה אחת ביום, לפיכך במקום שהנסיון והגרמא לחטא הם קצרים וחולפין במהרה (סי' נא) אזי יכולנו להתריס כנגדה בכח יותר גדול בכל … להמשך קריאה
א ואמנם הדבר ברור ג"כ ששיעור חוזק הרשימות תלוי בשיעור חוזק הדיוקנין שמהם נתרשמו, והדיוקן החזק מחבירו כפלים, גם כח רשימתו גדולה כפלים משלו, הילכך מתגדלין ג"כ רשימות כח הגבורה (הבטלה לכתחלה), לפי ערך כוונת האדם המתריס כנגדה, שכשהוא מתכוון להתאבק נגד התאות בכח יותר גדול (אעפ"י שהוא מנוצח לפי שעה מ"מ) משייר רשימה יותר … להמשך קריאה
א וכן ד"מ כח גבורת הרצון הקטנה מאד לגבי רוח התאות הקשות (סימן נ"ב) ונדחית מפניהם לפי שעה, לפי שהיא בטלה כנגדן כמשהו, אמנם זהו מחסד הבורא יתברך שאותו משהו אינו מתבטל מן המציאות לגמרי אלא משייר אחריו רשימות תמיד, והרשימות מצטרפות והולכות כנ"ל. באופן שסוף סוף עתידה היא (כח גבורת הרצון הנ"ל) לילך ולהתגבר … להמשך קריאה
א ויש לדקדק עוד במה שנת"ל מענין הרגשות הקלות שמתחזקות והולכות ע"י צירוף רשימותיהן (סי' נ"ג) דלאו דוקא הרגשה ממש, אלא אפילו כל דמות הרגשה וציור בנפש, משיירין אחריהן רשימות שמצטרפין והולכין עמהן תמיד, ומעלין אותן כ"כ עד שיכולין להעשות גרמא לרוחות קשות כנ"ל, וה"ה נמי בכחות קטנות הבטלות לגבי גדולות שכנגדן, שאף על פי … להמשך קריאה
א וכל זה לא מיירי אלא בפעולת נפש הבהמית גרידא, שאינן אלא כמתעסק בעלמא, ונקראים מעשה ההרגל, או תאוה מלומדת כסומא בארובה, אמנם הנשמה השכלית יכולה לחדש בנפש הבהמית הרגלים שונים לכוונות מיוחדות, ולהעריך אותן באופן שיצאו מהן תועליות שונות: ב ד"מ כשמניחין כלי זמר שמנגנין מאיליהם בחדר הצפרים ללמדם נגינות בני אדם, או כלי … להמשך קריאה
א ובכדי להבין דבר זה על בוריו צריך להתבונן תחלה, שכל הרגשה קלה שבקלות שמשתכחת מן הלב אפילו באותו רגע עצמו, מ"מ אין זכרה אובד מן הנפש הבהמית לגמרי, אלא לעולם משתייר אחריה רשימה קטנה בכח הזכרון, וכשמתחדשת הרגשה זאת בנפש פעם שנית, אזי מצטרפת הרשימה הישנה עמה, ומוסיפה עליה במשהו, וכן בכל פעם שהרגשה … להמשך קריאה
א ואמנם גם הרוחות החזקות הן עפ"י רוב נוחות מאד בתחלתן, כי הנה הנפש הבהמית אינה רואה אלא בסמוך כנ"ל (סי' ח') וכל זמן שהרגשת הגרמא שלה רחוקה קצת, אזי איננה יכולה עדיין להשב את רוחה בזעף, וא"כ במקום שיכולין להסתלק מפני הגרמא יכולה היא הנפש השכלית הרואה מרחוק לנצח בכח את התאות היותר קשות … להמשך קריאה
א למעלה ממנה רוח התאות שהנפש הבהמית נודדת מפניו תיכף כעלה נדף כנ"ל (שם ב) דהיינו שמהלך העצלות מתעכב או משתנה ע"י רוח כל דהו, הילכך כשעולה ברצון נפש המשכלת לכבוש אפילו איזו תאוה קטנה מאד, מ"מ טרחה מרובה מטורח כיבוש מהלך העצלות בלבד, וע"כ היא מתיגעת במהרה יותר, לפי שהרוח הבהמי הוא מתנגד יותר … להמשך קריאה
א הקדמה לי"ג פרקים ב הנפש הבהמית בשעה שהיא שקטה מכל נדנוד רוח תאוה או צער, אזי אין לה אלא מהלך הקבוע של חילוף הרעיונות כנ"ל (סי' ט"ז) בלבד. מהלך הזה נקרא מהלך העצלות, ע"ש שהוא מתהלך מאליו תדיר, בלי שום כח וטורח כלל, ואז יכולה היא הנפש השכלית לעכבו או לשנותו כחפצה, ע"י כח … להמשך קריאה
א לפי שהמוסר בלא עצה אינו מספיק כלל דלאו בכל שעתא מתרחיש שתהא הנפש הבהמית נשמעת לעצת הנשמה המשכלת, ואפילו בשעה שהיא מבררת דבריה כשמש בחצי השמים, ד"מ מי שעומד בריחוק ח' אמות אחורי קנה השרפה (הארמאטי או קאנאנע) בשעה שרוצין להבעיר בה את הפתילה, והוא נמלך בעצת הנפש המשכלת להתרחק ממנה עוד ד' אמות … להמשך קריאה
א טוב ונכון הדבר לאיש משכיל ויודע לאמן את ידיו לחבר פניני דברים יקרים המפוזרים כה וכה, להגות באגדות ומדרשים וספרי יראים וללקט מתוכם עצות טובות, בכל מדה ומדה ולתקנם באופן נאות לבני גילו ודורו בכדי להקל חינוכם על חולי הנפשות. כגון עצה למ"ז (י"ז) וכן עצה להרהורי עבירה (קי"ח) וכן כל כיוצא בזה: הסבר … להמשך קריאה
א ומאחר שהותיר לנו השי"ת שרידים, אנשים יראים ושלמים בכל דור ובכל מקום שעמלו כל ימיהם במלחמת היצר בכל כח ובכל תחבולה ונסתייעו מן השמים לנצחו, ע"כ ראוי וכשר הדבר שיתבוננו אנשים יקרים כאלה ביום הנחילם את הונם לבניהם במותם, להנחיל אותם ג"כ אותן הערמות והעצות שהמציאו כל ימי חייהם (י"ט) ולפרסמן לזכות בהם את … להמשך קריאה
א ויותר טוב עוד לבקש לו רב לשמש לפניו ולקבל ממנו עצות טובות, ומה גם קודם פטירתו לקבל ממנו איזו אזהרות שמתוך שהוא זוכר את רבו החביב לו, הוא נזכר ג"כ במוסריו ומשתמש בעצותיו, ואמנם לפי שרחוק הדבר למצוא רב הגון בכל דרכיו, לכך יותר טוב לבקש לו מורה פלוני לכמה וכמה מדות ידועות, ומורה … להמשך קריאה
א טובים השנים מן האחד וגו' כי אם יפולו האחד וגו' (קהלת ד) (ל"ג) אתי נמי למעוטי ג' ויותר, לפי שהמקהלות עלולות מאד להתקלקל, שאעפ"י שכוונת אותה הכנופיא בתחלה היא להסתייע בעזרת אנשים רבים לדבר טוב, מ"מ תיכף כשמתחילין להצליח במהלכם בדרך הישרה נטפלים אליהם חברים חדשים מיום ליום עד שא"א לבחור בהם לקרב את … להמשך קריאה
א נת"ל (סי' ל"ד) שהחברותא טובה מאד לעסק החינוך, וכ"ש לאיש ואשתו, שמשתתפין בכל לבבם בכל נפשם ובכל מאדם, ולא עוד אלא שהאשה יכולה להביא לידי נסיון היותר קשה והיותר מתמיד, שא"א להמלט ולא להשמט מפניו כל ימי חייו (ל"ה), ומי שאשתו מוכשרת לקבל מוסר, אז אין לך אוהב נאמן ואח יותר דבוק ממנה, דניחא … להמשך קריאה