א ומעשה בשני אנשים רכים בשנים שניהם בני תורה יראי אלהים, נתנו אל לבם להתפלל בכוונת פירוש המלות, האחד היה בר שכל חריף ומזגו חם, ויחיד לאביו ולאמו, ונתלהבה היראה בלבו פתאום לאנוס נפשו בכל כחו לגמור כל תפלותיו בלי שום סיג מחשבה זרה, המריד עליו את יצרו, והתמרמר הוא כנגדו עוד יותר, וכך היתה … להמשך קריאה
א דרך משל, כבר ידוע שהנפש הבהמית עשויה להחליף רעיונותיה עפ"י סגנון מהלך קבוע שלה תמיד, ואין בה כח להשהות ולעמוד כרגע במחשבה אחת, זולתי עפ"י רצון נפש המשכלת, שהיא יכולה ליתן רסן בפיה, לעכב אותה (בכדי לדקדק זמן מה במחשבה אחת) או להפנותה לדרך אחר בע"כ, אבל גם לכח הרצון ההוא יש גבול כמה … להמשך קריאה
א אח"כ קמו הדורות האחרונים, והתחילו לחתור ולשוב אל העבודה ע"י שייגעו בכל כחם לחשוב חשבונותיהם בלילה על מטתם, אח"כ המציאו עוד לפנות להם שעה אחת של זהירות הקודמת למעשה בעת היקיצה מהשינה בבוקר לעת שהקב"ה מחזיר לנו את הנשמה מלאה עוז וחדוה, והיא פנויה ומתעלמת להשכיל ולהיטיב: ב וברוב הימים נתמעטו הלבבות עוד יותר … להמשך קריאה
א אלא שהיו הדורות מתחלשין והולכין, עד שבימי חכמי המשנה והתלמוד, הוזקקו להיות ערומים ביראה, דהיינו שלא היה כח גבורתם מספיק עוד, והוצרכו לצרף עמה את הערמה ולמדו את העם באזהרות מיוחדות, כמשז"ל הוי זהיר בג' דברים וכו' (ברכות כ"ח) הזהרו בכבוד חבריכם וכו' לפי שכל אחד מהן תפס לו לעיקר אותן המדות שנדלדלו אצל … להמשך קריאה
א לפיכך מי שהוא עזוז וגבור נאה לו לתפוס דרך הראשון, לפי שאין ריוח של כח משהו שוה לו בנזק הזמן, וזהו ענין דורות הראשונים שהיה לבם רחב כפתחו של אולם, לראות את הנולד כהוה, והסתום כגלוי, והיו גם גבורי כח להלהיב את היראה בלבם, בכדי לנצח על ידה את העצלות והתאות, ולקיים את התורה … להמשך קריאה
א משל אחר, הטיטון והשכרות הם מהתאות המלומדות הנ"ל. והנה שני אנשים שנשתקעו בתאות אלו מכמה שנים ועתה נמלכו ברוח הבינה שהם מכלין את ממונם מבלין את זמנן, ומאבדים כחות הגוף והנפש, ובפרט כח הזכרון, ונטלו עצה לדחות הנאת תאות של הבל, מפני היזק הברור ושניהם מתגברים עתה לעזבם בפועל, אלא שהראשון משך ידו מהם … להמשך קריאה
א ומעתה אם יזדרז לגדל ילד מסכן וחכם הזה בכח ובחכמה, להגביר חשקו תמיד לראות ולהראות לאחרים את שלימותו יתברך, להכיר בטובותיו ולהטיב לברואיו, אזי סופו למרוד בכסיל הזקן לגמרי, ומה גם ללכוד את הפיל הגדול ולהכניעו לעבודתו, אלא שצריך להשתדל קודם לכן למרט את כלי זיינו, ולהכין עצמו בתחבולות למלחמה, דהיינו (א) להומם אותו … להמשך קריאה
א ולפי שהאדם מתחלת ברייתו נולד בהמה ממש, שכל פעולותיו הם כמתעסק בעלמא, ויצרו הרע הולך ומתגדל יום יום מעת הולדו עד תום כל שני קטנותו, וע"ב נקרא שמו זקן וכסיל, אכן אח"כ מתחלת להתגלות בו רוח עצה חכמה וגבורה, דהיינו שנעשה בעל בחירה להתכוין בפעולותיו להשגת איזה תכלית ידוע תמיד, ומה גם להתקומם קצת … להמשך קריאה
א ונחזור לענין, נפש הבהמית דעתה קצרה מאד, היא צופה בעיני בשר, שאינן רואות אלא בסמוך בגלוי ובשל עכשיו, ואובדת עצה לדחות טפל מפני עיקר, ועראי מפני קבוע, והיא ג"כ מחוסרת גבורה דהיינו שאין בה גבורה להתעורר משינת עצלותה לעסוק באיזה מצות עשה, ולא עוד אלא שכשמקיצין אותה פעם ופעמים לאותה מצוה עצמה אזי נעשה … להמשך קריאה
א כי הנה הנפש הבהמית אין לה שום שייכות במצות כנ"ל (בפתיחה סי' ב') ואין לה על הנשמה האנושית שהיא רבונה אלא למלאות כל מחסוריה הגופנים בלבד ולשעבד כל כחותיה היתרים למלאכת בעליה, אבל הנפש השכלית צריכה למלאכת עבודה רבה, בכדי ללמדה מוסר ומדות שונות כל ימי חייה כנ"ל, צריכה להכנע לדעת נפש השפלה ולהיות … להמשך קריאה
א אבל המטיב העליון בחר לו מביניהם סגולה עוד נשמות בני האדם, ומשגרן אחת אחת לעולם השפל להתגלגל שם בנפש הבהמית זמן מה לדבקה בדרכיו ולהטיב לברואים, בכדי לשוב אח"כ אל ההנאה העליונה הנ"ל בשכר עמלה וזכיותיה, והרי זו ניזונית ממדת החסד כמו שה"כ ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו:✍︎ עיין לקמן פרק … להמשך קריאה
א ספר חשבון הנפש ב הנה מצינו שאע"פ שהפליא יוצר בראשית ב"ה תחבולות והמצאות נפלאות נשגבות ונוראות מאד בכל חלקי הבריאה, בכדי להראות את שלימות חכמתו ית' ולמלאות כל העולמות כלם מכבודו: ג מ"מ בעולם הדוממים והצמחים שולטת עדיין מיתה נצחית מוחלטת, למעלה מהם ברא עולם המלאכים והרוחנייים, להיותם עומדים ורואים בשלימותו, ונהנין מכבודו תדיר … להמשך קריאה
א והנה הבעלים הפקחים חסים מלהטריח ביותר על בהמתם ומספיקים להם כל מחסורם בעין יפה בכדי לאמץ את כחם לעבודתם, ועל כל דבר פשע חובטים אותה במקלות תיכף שלא תחזור לסורה שנית עוד, ומרויחים משני צדדים, והיפוך הדברים בשוטים, מכבידים עולם עליהם ומקמצין להם את לחם חוקם, ועי"כ הם מקצרין את ימי חייהם ומפסידין מעבודתן … להמשך קריאה
א אכן האדם שהוא בעל דעת וערמה ומושל ברוחו, יכול להגיע נפש הבהמית שלו לטובת עצמו כרצונו, דהיינו לעורר בקרבה רוח של תאוה וצער ממש, כגון להבריח הצפרים מן הקמה ע"י קשקוש הזוג או לפתותם בבשר תאוה לבוא להלכד בפח, או להוליד בה תאות והרגשות מלומדות ע"י הרגל כנ"ל, ומי שהוא בקי ומומחה במלאכת החינוך, … להמשך קריאה
א פתיחה ב כשאתה מטייל על שפת הנהר, אתה מוצא בקעה שלמה מלא קנה וסוף שכולן עומדות זקופות זו אצל זו, ואין כח באחת מהן להזיז עצמה אפילו כמלא שערה אחת ממעמדה, אבל בתוך שעה מועטת ע"י נשיבת רוח כל שהוא, נראה כל פני שטח העליון מזדעזע ומתמוטט אילך ואילך כגלי הים, שאין כח באחת … להמשך קריאה
א הקדמה ב חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך (תהלים קי"ט). ג משל לשני חנוונים אחד עשיר חכם ומהיר במלאכתו. וחי בזמן ובמקום שסחורתו מעלה שכר הרבה ויש עליה קופצים תמיד. והוא שקוד יום ולילה להכניס סחורה לאוצרו ולפנותה לקונים. רואה כיסו מתמלא דינרי זהב מהריוח שלו. ובונה אוצרות חדשות ומכניס לתוכם סחורות חדשות. ואינו … להמשך קריאה