א . . . להלוך לפני בחוצות ארץ מצרים ונצא ביום ההוא בשפעת סוסים גדולה ותעבור הרנה בארץ ותצעדנה בנות עלי שור לראות במשרתי הנתונה לי מאת מלכי כיד יי הטובה על נגידי ויקרא [פתשגן הכתב] אשר נכתב בשם המלך בשערי [ארץ מצרים] ותנתן דת לבלתי עבור [הנגידות ממני] ויעבר כל ישראל אשר בכל מלכותו … להמשך קריאה
א . . . אלהי לטובה עלי ועל נגידי מלפני אשר ישבתי בשבת [ב]תחכמוני ראש השלישי זה כמה פעמים ודרשתי בדברי אלהים חי על ראשי עם קדש בפרקי החגים והמעדים וכאשר שמעו כל ישראל כי נתתי אמרי שפר בתורת מורשה ובינותי פשר דבר בכל מענה סתום ועמום יראו מפני כי ראו כי יי אלהים נתן … להמשך קריאה
א חדש. . . שלהן מותר ישנים מקק שלהן יגנז וגרסי' בני מערבא. . . הני מטפחות ספרין אין מכבסין אותן במי רגלים אבל מכבסין. . . גרסינן בפרק בני העיר אמ' מר זוטרא משמיה דרב ששת מטפחות. . . מצוה וזו היא גניזתן אמ' רבא האי ספר תורה שבלה גונזין. . . רב אחא … להמשך קריאה
א משרשיה בתחלה היו מצניעין אוכלין דתרומה אצל ספר תורה אמרי האי קדש והאי קדש כיון דחזו דקאתו לידי פסידה גזרו ביה רבנן ט[ומא]ה וידים מפני שהידים עסקניות הן [אמרו] אף הידים הבאות מחמת ספר תורה פוסלות את התרומה מאי טעמ' משום דר' פרנך דאמ' ר' פרנך כל האוחז וכול' ובפרק בני העיר גרסינן אמ' … להמשך קריאה
א כרב חיננא דהל' כותיה דאמ' ספר תורה שכתבו מין ישרף כתבו גוי יגנז נמצא ביד מין יגנז נמצא ביד גוילא יגניז ואמרי לה קורין בו ועוד דהא בריתא מציעיתא עדיפא מכולהו דקמיתא [דסתם מחשבת] נכרי לע"ז ורבנן פליגי עליה ולית הל' כר' אליעזר ובתריתא [מוקימנה] כרבן שמעון [בן גמליאל] דאמר לוקח ספרים מן הגוי … להמשך קריאה
א חכמ' שיעור הגיליון מלמטה טפח מלמעלה שלוש אצבעות נפסל מלקרות בו בציבור ואם אכלו עכברים דבר מועט מן הגליונות בין מלמעלה ובין שלמטה שכשאתה מודד את הספר אתה מוצאו לאורכו ששה טפחים ובגיליון של מלמטה טפח ומלמעלה שלוש אצבעות מותר לקרות בו בצבור וכן הלכה ולעיניין הפסולין לכתוב ספר תורה שנינו בפרק השולח במסכת … להמשך קריאה
א ואמרינן בשלמא שכר המתורגמנין משום דמיחזי כשכר שבת מעות יתומים נמי דלאו בני אחולי נינהו מעות הבאין ממדינת הים דל[או כל יומא] רחיש ניסא אלא שכר הכתבים מאי טעמ' כדר' יהושע בן לוי דאמ' ר' יהושע בן לוי עשרים וארבע תעניות [קבעו אנשי] כנסת הגדולה על כותבי ספרים ותפילין ומזוזות שלא יתעשרו שאם מתעשרין … להמשך קריאה
א תורה לא סגיא בהכי וגרסי בני מערבא במסכתא דמגלה נמי ר' זעורה בש' רב חננאל בש' רב תיפורה הלכה למש' מסיני תניא בפרק השותפין בבא בתרא כל הספרין גוללין לתחילתן וספר תורה ניגלל לאמצעיתו ועושה לו שני עמודין אחד מיכאן ואחד מיכאן אמ' ר' אלעזר כך מנהגן שלאנשי ירושלם שהיו עושין לסיפריהן כך ובמגלה … להמשך קריאה
א והאי דקא גרסי בני מערבא וטולן במטלית מפרש בבריתא דספרים דתניא ספר שנקרע מלמעלה תופרין אותו מלמטה תופרין אותו מלמעלה ומלמטה תופרין אותו חוץ לכתב אין טולין עליו מטלית ואין דובקין אותו בדבק ר' שמעון בן אלעזר אומ' טולין עליו מטלת ודובקין אותו בדבק ושוין שאם תפר כל שהוא שטולין עליו מטלת ודובקין עליו … להמשך קריאה
א הכותב ספר תורה ובא לא יגמור באמצע הדף כדרך שגומר בחומשין אלא מקצר ועולה פיר' מרחיב בין שיטה ושיטה עד שמגיע סוף הדף ואתינן לפרוקי כי קאמ' רב בחומשין ולא קם הדין פירוקא דהא אמ' רב יהושע בר אבה אמ' רב גדל אמ' רב לעיני כל יש' באמצע הדף באמצע שיטה הילכך הויא הא … להמשך קריאה
א שיצא דוד מירוש' כבר יצא מן המלכות לפיכך התיר לעצמו לקללו ולא ידע שדוד לא יצא אלא לקבל גזירתו שלהקב"ה בתחלת מלכותו יצא לא פלש ברח מפני שאול ובסוף מל' מפני אבש' וכבר קידם משה רבינו אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם: והשני בישעיה [מד"ט] יוצרי פסל כולם תהו וח' בל יועילו ועידיהם המה … להמשך קריאה
א ולמה נקוד אמ' ר' יוסה מלמד שלא היתה נשיקה זו אלא נשיקת שנאה [ואיבה] אמ' לו ר' יהודה וכי בכף מי היתה בכף עשו או בכף יעקב בכף אוהב או בכף שונא שנ' יען היותך איבת עולם ותגר את בני ישר' [על] ידי חרב בעת אידם בעת עון קץ הא למדת שלא היתה נשיקה … להמשך קריאה
א ולפיכך הן נכפפין לאחוריהן ועל שופך בוז נון כפוף שכל התועה במדבר כתועה בים מה הים אין בו לא זרע ולא אילן ולא מיני מאכל ולא מים כך המדבר ולמה נידמו ישראל לרוכבי הים אלא מה רוכבי הים רואין את הגלים ואומרין על כל גל וגל בזה אנו שוקעין ובזה אנו שוקעין כך היו … להמשך קריאה
א גרסי בני מערבא במסכתא דמגלה אילו שמות שאין נחלקין עמיאל עמישדי צוריאל צורישדי גמליאל פדהאל פדהצור אינן נחלקין ואילו שמות שהן נחלקין בית אל בית אבן חרה אף וחרה אפי בת פוטיפרע וצפנת פענח וצ[רי]ך הסופר לחלוק בת היענה דתרי מילי נינהי אפילו לפסקן בשני שיטין בת בסוף שיטה והיענה בתחלת שיט[ה] ואין לו … להמשך קריאה
א סטרים ומקצת רבואתא אמ' בה טעמ' דמסתבר וכך אמר מה טעם דשירת האזינו נכתבת שני סטרים כעדת הלויים שהן עומדין לכן ולכן בשיר ובשני עולמות וסייעתא לזה הטעם לפי ששירת האזינו היא שירה שלמוספי שבת דגרסינן בפרק יום טוב שלראש השנה במוספי דשבתא מאי אמ' רב חנן בר אבא אמ' רב הזיו לך ובאגדתא … להמשך קריאה
א הבא בהא כשהוא [אומר] אלה תולדות השמים והארץ בה[ברא]ם אל תקרא בהבראם אלא בהי בראם מלמד שנברא העולם הזה בהי למה לפי שהעולם הזה דומה לאכסדרה שאם הוא רוצה לצאת משם יוצא מאי טעמ' תליא כרעא דהי דאי הדר בתשובה מעילין ליה וליעיליה בהך דנפק כולי האי לא מסתייעא מילתא דאמ' ריש לקיש מיא … להמשך קריאה
א תורה על ידי אמר לו שתוק בני שתוק כך עלתה במחשבה לפני אמר לפניו רבונו שלעולם הראיתני תורתו הראיני שכרו אמ' לו חזור לאחורך ראה ששוקלין את בשרו במקולין אמר לפניו רבונו שלעולם זו תורה וזו שכרה אמר לו שתוק משה שתוק כך עלתה במחשבה לפני ועיקר זה שאמרו בזה המעשה זו תורה וזו … להמשך קריאה
א האותיות הכפולין באלף בית כותב את הראשונים בתחלת התיבה ובאימצע התיבה ואת האחרונים בסופה ואם שינה פסל משום ר' מתייה בן חרש אמרו מנצפ"ך הלכה למשה מסיני מהו מנצפ"ך ר' ירמיה בש' ר' שמואל בר רב יצחק מה שהתקינו לך הצופים ומאן אינון אילין צופין מעשה ביום סגריר שלא נכנסו חכמ' לבית הוועד ונכנסו … להמשך קריאה
א כי לא תשתחוה לאל אחר אם עושה אתה ר"ד הרי אתה מחריב את העולם כתי' ולא תחללו את שם קדשי אם עושה אתה ח' ה' הרי אתה מחריב את העולם שנ' כל הנשמה תהלל יה אם עושה אתה ה' ח' א' מח' א' העו' כחשו בייי אם עושה אתה ב"כ הרי את' מח' את … להמשך קריאה
א דפיסוקין עין שליכרסמנה חזיר מיער חצי אותיות שלספר תילין והוא רחום יכפר עון דפיסוקין בעי רב יוסף ואו דגחון מהאי גיסא או מהאי גיסא אמ' ליה אביי וניתי ספר תורה ונימנינהי מי לא אמ' רבה בר בר חנה אמ' ר' יוחנן לא זזו משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום אמ' ליה אינהו בקי[אין] בחסרות … להמשך קריאה
א את הי' האחרון הצריך לכתוב את יהודה ונתכוון וכתב את השם והרי יהודה לפניו מנקדו וכותב את הצריך לכתוב את השם ונתכוון וכתב את יהודה והרי השם לפניו מוחקו וכותב שם אחר הצריך לכתוב את השם וכותב את יהודה וטעה ולא תלה לו דלת ר' יהודה אומ' יעביר עליו קולמוס ויקדשנו וחכמ' אומ' אין … להמשך קריאה
א בכל התלמוד ומידת חסידות הוא וקדושתא יתירתא וכל מה דאיפשר ליה לסופר לכווני דעתיה ולקדושי נפשיה בכתיבת השם דכל יקוריה טפי עאדיף ואם אפשר לו להיות מתעטף בציצית ומניח תפילין שפיר דאמי אע"ג דקימ' לן שכל העוסק במצותן פטור ממצוה אחרת וצריך לעשות מה שאמרו רבותינו כי הסופר צריך להתכוון ולכתוב את האזכרות לשמן … להמשך קריאה
א לשם בין לפניו ובין לאחריו נמחק לפניו כיצד לב"ו מחש"ך סימ' לייי למד נמחק בייי בי נמחק וייי ואו נמחק מייי מם נמחק הייי הי נמחק שייי שין נמחק כייי כף נמחק לאחריו כיצד אלהינו נון וא' נמחקין אלהיכם כף מם נמחקין אלהיהם הי מם נמחקין אחרים אומ' לאחריו אינו נמחק שכבר קידשו השם … להמשך קריאה
א לייי צריכה בייי צריכה פיר' מיבעיו בעו לה ולא איפשיט וכל זה על דעת מי שאוסר לתלות את השם אבל על דעת מי שמתיר אינו צריך שיהא עמו חול ולא שם אחר שהרי הוא מתיר לתלות את השם לבדו ואיכא מרבואתיו מאן דפסק במקום אחד הל' כר' יהודה דאמ' מוחק את החול וכותב את … להמשך קריאה
א בר מרתא פסק הלכה כמן דאמ' אף מוחק וכותב והוא ר' יהודה ומסתברא דהלכתא כמאן דאמ' תולין את השם וכמשמע התלמוד שר' יוסי הוא דהא קימ' לן בכל דוכתא דלא איפסיקא בה היל' בהדיא בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי שהלכה כר' יוסי ובזה המקום לא איפסיק לן הילכתא בהדיא לפיכך הדרינן לכללא ולא תיקשי … להמשך קריאה
א המקום פסק הל' כר' שמע' שזורי אלא על מקום אחר והתחילו לחפס על אי זה מקום ושקלי וטרו כוליה ופליגי בהאי פיסקא דפסק ראבון בסוף שמעתא רב פפא ורב נחמן בר יצחק ומכל מקום ידענו שלא פסק ראבון בר' חיננא מש' ר' חנינא בר שמע' שיזורי בזה המקום ונשתייר שם ארבעה תנאין ר' יהודה … להמשך קריאה