גנזי מצרים, הלכות ספר תורה מ״ד

א

ואמרינן בשלמא שכר המתורגמנין משום דמיחזי כשכר שבת מעות יתומים נמי דלאו בני אחולי נינהו מעות הבאין ממדינת הים דל[או כל יומא] רחיש ניסא אלא שכר הכתבים מאי טעמ' כדר' יהושע בן לוי דאמ' ר' יהושע בן לוי עשרים וארבע תעניות [קבעו אנשי] כנסת הגדולה על כותבי ספרים ותפילין ומזוזות שלא יתעשרו שאם מתעשרין אין כותבין ותנן רבנו כותבי ספרים תפילין ומזוזות הן ותגריהן ותגרי תגריהן וכל העסוקין במלאכת שמים לאיתויי מוכרי תכלת אינן רואין סימן ברכה ואם היו עסוקין לשמה רואין ועיקר בריתא דא בסוף מסכת ביכוי[ם] ובמגילה בפ' בני הע[יר] גרסינן אמ' ר' יוחנן מש' ר' מאיר אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אש[ה] ביבמות (בקידושין) גרסינן אין [לו בנים] נושא אשה דבת פר[יה] ורב[יה] [יש לו] בנים נושא אשה דלאו בת פריה ורביה ונפקא מינה למכור ספר תורה ו. . . ופי'. . . גא' אין לו בנים מוכר [ספר] תורה ונושא אשה דבת פריה ורביה יש לו בנים נושא אשה דלאו בת פריה ור[ביה] אמר מין גלילי קובלין אנו עליכם פרושים וכולי אין מניחים ספרים. . . . עלי. . . אמר ר' עקיבה. . . ובמנחות גרסינן אמ' רב יהושע בר אבה אמ' רב גידל אמ' רב הלוקח ספר תורה מן השוק כחוטף א[ותו] מן השוק כתבו מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלו מהר סיני אמ' מר יהודה אמ' רב ששת אם הגיה בו אות אחת מעלה עליו הכתוב כאילו כתבו: ואסור למיקרי בחומשין בציבורא ולא עוד אלא אפילו ספר תורה שחסר יריעה אחת לא מבעי לן למיקרי ביה בבי כנישתא ובפרק הניזקין גרסינן שלחו ליה בני גלילא לר' חלבו מהו לקרות בחומשין בשבת בבית הכנסת לא הוה בידיה אתה שאיל בי מדרשא פשטוה מיהא דאמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' ר' יונתן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו ובאנו לדחות ולא היא התם פיר' ספר תורה שחסר מחסר במילתיה הכא פיר' החומש לא מחסר במילתיה ופסקינן רבה ורב יוסף דאמרי תרויהו אין קורין בחומשין בשבת בבית הכנסת משום כבוד הציבור. ומשמא דמר רב צמח בר חיים ז"ל אמרו ששאלוהו הא דאמ' ר' שמואל בר נחמני אמ' ר' יוחנן ספר תורה שחסר יריעה אחת אין קורין בו משום דמחסר במיליה היכא דאכלי עכברים מיריעות שבו ולא מחסר במיליה כלום לא בכתב ולא באותיות אלא בגוילין בלבד קורין בו בצבור או לא והשיב כך ראינו שאם אכלו עכברים מן הספר עד שפחת אורכו מששה טפחים או נמי שפחת גליון שלו מכשיעור שאמרו