א הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. היינו שיעקב אבינו הראה להם הסדר מכל מה שיעבור על ישראל עד עת קץ, כמה שיצטרכו רוב סבלנות וכמה שיהיו יכולים לקבל במעט סבלנות. כי כפי מה שנוטל האדם מקניני עוה"ז כך מוכרח לסבול, ויש נמי מה שהאדם יכול למנוע עצמו מלקבל כדי שלא יצטרך לסבול. … להמשך קריאה
א הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם. הענין שכתיב כאן אלו השני שמות יעקב וישראל, לרמז בזה שיעקב אבינו היה חפץ מצדו לוותר להם לגמרי על הצער שצערוהו במכירת יוסף, ועל זה מרמז השם יעקב, שיש לו בחירה לצמצם עצמו ולוותר על הכל לבלתי יתרעם כלל עליהם. כדכתיב, כי לא נחש ביעקב, וכמו … להמשך קריאה
א האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים. בזוה"ק (ויחי רלד:) האספו אספו מבעי ליה כד"א אספו לי חסידי אלא קים לון האספו מאתר דלעילא הוא. האספו בקשורא שלים ביחודא חד. ואגידה לכם מאי ואגידה רזא דחכמתא איהו וכו' בגין דאיהו מלה דאתיא בגימ"ל דל"ת בלא פירודא והאי איהו רזא דחכמתא וכו' ואגידה … להמשך קריאה
א ויקרא יעקב אל בניו וגו'. שם במדרש, זה שאמר הכתוב (תהילים נ״ז:ג׳) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. היינו שהיה משתוקק מאד לברך אותם, רק שהשי"ת הזכיר אותו לבל ישכח הצער שצערוהוקפהכמבואר בדברי המי השלוח הובאו לעיל פרשה זו אות נב הערה קעב עיי"ש.. לזה התפלל להשי"ת שיתן לו שכחה בזה כדי שיוכל לברך … להמשך קריאה
א ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וגו'. איתא שם במדרש, בקש לגלות את הקץ ונסתם ממנו וברכם. הענין הוא, כי כל תפלה הבאה ממעמקים צריך לשתף עמה תחית המתים, כמו שמצינו בתפלת שמונה עשרה תקנו אנשי כנסת הגדולה מקודם ברכת תחית המתים, ואח"כ שואל כל צרכיו … להמשך קריאה
א ויקרא יעקב אל בניו ויאמר וגו'. איתא במדרש בקש לגלות את הקץ ונעלם ממנו וכו'. היינו שבקש לגלות במה הוא תלוי, כי באמת הוא כל יומא זמנא, אלא שבקש לגלות להם במה הוא תלוי, כדי להכניס בלבם בטוחות ותקיפות כמו שהוא באמת, אשר אין בכח שום בריה לשלוט עליהם, וזהו הבהירות נעלם אז ממנו, … להמשך קריאה
א ויקרא יעקב אל בניו וגו'. הנה קריאה הוא לשון צעקה, כי יעקב אבינו היה צועק ומתפלל שלא יהיה אצלו שום תרעומות על השבטים, אך לא נסתלק התרעומות מלבוקפאכמבואר בדברי המי השלוח הובאו לעיל פרשה זו אות נב הערה קעב עיי"ש., עד שבא אצל יהודה, אז התחיל השי"ת להאיר בו ממדת נושא עון ועובר על … להמשך קריאה
א ויקרא יעקב אל בניו וגו'. במדרש רבה (פ' צח) ר' יודן ור' פנחס ר' יודן אמר ויקרא יעקב לאל להיות עם בניו ר' פנחס אמר זימנו לבניו וכו'. ביאר בזה כבוד אאמו"ר הרב הגאון הקדוש זצללה"ה (מי השלוח ח"א פרשת ויחי ד"ה ויקרא) להיות שיעקב אבינו חפץ מאד לברך את כולם, אלא שעיכב אותו … להמשך קריאה
א ויקרא יעקב אל בניו וגו'. במדרש תנחומא פתח על זה הפסוק, זש"ה (תהילים נ״ז:ג׳) אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי וגו', מדבר ביעקב בשעה שנכנסו בניו ברכן, התחיל מחלק להן פרוקפאות, ומנין שהסכים הקב"ה עמו, את מוצא כל ברכה וברכה שברך יעקב את השבט כך ברכן משה, שהסכים הקב"ה עמו על כל ברכה וברכה, … להמשך קריאה
א אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי. ומתרגם אונקלוס בצלותי ובבעותי. זה שאמר הכתוב (תהילים מ״ד:ו׳) בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו. בך, היינו הקווי והתשוקה, ומה שאדם כופף קומתו ודעתו לרצון השי"ת, ובכל דבר שעושה יבוש מהש"י שדומה לו שעדיין לא יצא ידי חובתו, ובזה הכח יעזור לו השי"ת וינגח כל צריו אשר היו … להמשך קריאה
א בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה וגו'. היינו שהכשרים והחסידים שבאומות העולם, שהם מכירים ומאמתים כבוד ישראל, ויש להם תשוקה להתחבר ולהתדבק עם ישראל, על כן אומרים תמיד אחד לחבירו בלשון בתמיה לאמר, וכי ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. ומחמת התמיה והתשוקה הזאת, שמכירים בעצמם שא"א להם להיות דומים לאפרים ומנשה ולבם דוה … להמשך קריאה
א ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה וגו'. להבין הענין, שמתחלה בירך יעקב אבינו את בנו יוסף בפרט, ואח"כ בברכת השבטים כלל אותם בברכת יוסף ולא מזכיר אותם שם בפרט. כי איתא בספר יצירה שנים עשר מנהיגים בנפש זכר ונקבה ושנים עשר שבטי יה. היינו, כמו שהשנים עשר מנהיגים … להמשך קריאה
א וידגו לרוב בקרב הארץ. איתא בגמ' (ברכות כ.) מה דגים שבים מים מכסין עליהן ואין עין הרע שולטת בהן אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהן. היינו, כי דגים שבים רומזין בעולם שהשי"ת משגיח תמיד בעינא פקיחא, כדאיתא בזוה"ק (אדרא נשא קכט:) למאי הוא רמיזא האי עתיקא א"ל לנוני ימא דלית כסותא … להמשך קריאה
א וידגו לרוב בקרב הארץ. וידגו הוא לשון ד' ג', ואותיות ד' ג' מורה על השפעה קטנה רק שבולט ממנה אהבת הנותן, כענין דכתיב והמן כזרע גד ואמרו ז"ל (יומא עה:) דבר שנימוח בפיסת היד. אלא שהיה ניכר בזה הנתינה של המן אהבת הנותן, איך שמשפיע אותו השי"ת מעומק רצונו הטוב, ומזאת ההכרה הוא עיקר … להמשך קריאה
א המלאך הגואל אותי מכל רע וגו'. הנה כל הישועות הם בכלל גאולה, כי כמו שמצינו בההיפוך שאמרו ז"ל בגמ' (ב"ב ח:) שבי כלהו איתנהו ביה, כמו כן בגאולה נכללו כל מיני ישועות. יברך את הנערים, היינו כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכח:) יברך את הנערים דא רזא דכרובים דמנייהו נגדי ברכאן מעלאי לתתאי. היינו כשמאיר השי"ת … להמשך קריאה
א האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. איתא בגמ' (פסחים קיח.) אמר ר' יוחנן קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאלו בגאולה כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע, מלאך בעלמא, ואלו במזונות כתיב האלהים הרועה אותי. והענין הוא, כי מלאך מורה על עבודה בגודל הבהירות, ועל זה כתיב המלאך הגואל אותי מכל רע, … להמשך קריאה
א ויברך את יוסף ויאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק האלהים הרועה אותי מעודי עד היום הזה וגו'. החילוק שבין יעקב אבינו לאברהם ויצחק הוא, כדאיתא במדרש תנחומא (פ' נח) האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו, שהיו מרווחין לשכינה והיו מקדימין והולכין לפניו לעשות רצונו. היינו שהם עשו הרווחה שיהיה מקום פנוי ומוכן להשראת … להמשך קריאה
א ויברך את יוסף וגו'. בזוה"ק (ויחי רכז:) בהאי קרא אית לאסתכלא ביה ויברך את יוסף דלא אשכחן הכא ברכה דבריך ליה ליוסף אלא לבנוי וכו'. אמר ר' יוסי את דייקא כתיב את יוסף ברכתא דבנוי הוה וכד אתברכאן בנוי איהו מתברך דברכתא דבנוי דבר נש ברכתיה איהי וכו'. וכן איתא בזוה"ק (בלק קפז:) כיון … להמשך קריאה
א שכל את ידיו כי מנשה הבכור. הנה יצחק אבינו לא חפץ כלום לסמוך על תפיסת דעתו, אף שבטח לא נעלם מיצחק אבינו שעשו הוא רשע, מכל מקום רצה לברכו, משום שאמר יקוב הדין את ההר, היינו מאחר שהשי"ת עשה אתו בכור, בודאי יש לו ית' בזה כוונה עמוקה, אף שעכשיו הוא אינו טוב, בכל … להמשך קריאה
א שכל את ידיו וגו'. ומתרגמינן אחכמינון לידוהי. היינו כי יצחק אבינו אמר יקוב הדין את ההר, מאחר שעשו הוא בכור לו צריך לברך. אבל יעקב אבינו נקרא ישורון, כדכתיב (ישעיהו מ״ד:ב׳) אל תירא עבדי יעקב וישרון בחרתי בו, וכמבואר בזוה"ק (וישלח קעז:) בקדמיתא יעקב ולבתר ישראל ולבתר ישורון וכו' ישורון כד"א ישור על אנשים … להמשך קריאה
א שכל את ידיו וגו'. ומתרגמינן אחכמינון לידוהי. להיות שיצחק היה חפץ לברך את עשו מפני שהיה בכור, כי אמר אם יבררו השי"ת אזי יהיה הוא גדול מיעקב, כי יעקב אין לו כל כך לבושים מכוערים כמו עשו, לכן בנקל לו לברר ולנקות את עצמו. אבל עשו שאינו בנקל לו לנקות את עצמו, וכשיברר השי"ת … להמשך קריאה
א וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור. ותרגום אונקלוס, ארי מנשה בוכרא. היינו, כי כפשוטו היה צריך לכתוב אף כי מנשה הבכור, אלא זה שכתוב כי מנשה הבכור רומז שלא ניתן הבכורה לגמרי לאפרים כי מנשה הבכור, וכדמתרגם ארי מנשה … להמשך קריאה
א ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אותי אלהים גם את זרעך וגו'. היינו שראה שכל הבנין מההסתר שהיה אצלו מקודם, היה כדי שיאיר אח"כ הישועה ביותר הארה. כי ההסתר שהיה תחלה פעל כל כך גודל ישועה עד שגם זרעו נכנסו למנין השבטים כמו שמבואר לעיל. וכן הוא הענין מכל ההסתרות … להמשך קריאה
א אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי וגו'. זשה"כ (תהלים סד) ברוך אדני יום יום וגו'. היינו תורה ועבודה שהם עיקר היסוד מהבריאה, כמו שאמרו ז"ל (פסחים סח:) א"ר אלעזר אלמלי תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיהו ל״ג:כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. ובגמרא (מגילה לא:) א"ר אמי אלמלא … להמשך קריאה
א ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך ויתחזק ישראל וגו'. איתא בהאר"י הקדוש זצ"ל (לקוטי תורה ויחי מט ד"ה ויתחזק ישראל) יש לדקדק למה קראו יעקב ואחר כך ישראל. דע, כי בקטנות נקרא ז"א יעקב, כמו שנאמר, מי יקום יעקב כי קטן הוא וכו', ויעקב חולה שאין בו המוחין, ומי הוא המעורר הנה … להמשך קריאה
א ויגד ליעקב ויאמר הנה בנך יוסף בא אליך וגו'. איתא בזוה"ק (ויחי רלד:) ר' יוסי שאל לר"ש אמר ליה ואגידה או ויגד או ויגידו וכן כלהו דתנינן דרזא דחכמתא איהו אמאי במלה דא איהו רזא דחכמתא, א"ל בגין דאיהו מלה דאתיא בשלימו ברזא דאתוון הכי הוא כד אינון בחכמתא אבל דל"ת דא בדא אתקשרו … להמשך קריאה