ספר העיתים צ״א

א וענין המבוי שמערבין בו בזמן שיש לו קורה בתוך עשרים שאם המבוי גבוה מעשרים ומניח הקורה למעלה מעשרים פסול הוא ואין משתתפין בו עד שיסיר הקורה ויניח אותה בתוך עשרים כדתנן מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה ימעט ר' יהודא אומר אינו צריך והרחב מיוד אמות ימעט אם יש לו צורת פתח אע"פ שרחב מיו"ד … להמשך קריאה

ספר העיתים צ׳

א וגרסינן בתחלת פרק הדר עם הנכרי ואמור רבנן אין עירוב מועיל במקום גוי ואין ביטול רשות מועיל במקום גוי עד שישכור וגוי לא מוגיר מ"ט אילימא משום דסבר אתי ישראל לאחזקי ברשותו הניחא למ"ד שכירות בריאה בעינן אלא למ"ד שכירות רעועה בעינן מאי איכא למימר דאיתמר רב חסדא אמר שכירות בריאה בעינן רב ששת … להמשך קריאה

ספר העיתים פ״ט

א ומאן דמקלע באושפיזא דגוי בהדי פניא דמעלי שבתא ולא הספיק לשכור ממנו רשותו עד שחשכה יכול לשכור משחשכה ושפיר דמי, ובפסקא לגאון הכי והנושא והנותן בחלון שאין בו ד' על ד' והיא למעלה מיו"ד וכן בכותל שהיא גבוה מיו"ד ורחב מד' אם עירבו בני העיר כולה עירוב אחד מותר ואין עליו כלום ואם לא … להמשך קריאה

ספר העיתים פ״ח

א וכן עושין את העירוב לשין אותו ועושין ממנו עוגה או עוגות כמו שרוצין ועושין אותו יפה כדי שיהא חזק ולא ירקב ולא יפסול עד זמן מרובה ואח"כ מניחין אותו במקום שמור או בתיבה ובשעת הנחתו מברך מקודם כמו בכל המצוה ומאי מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות עירוב וברכה זו מברכין אותה על כל … להמשך קריאה

ספר העיתים פ״ז

א וכך עושין העירוב או השיתוף אם עושין אותו מפת גובין מכל בית ובית קמח ועושין ממנו ככרות ואם יש גוי ביניהן שוכרין מן הגוי ואח"כ עושין העירוב וכשמניחין את העירוב מניחין אותו באחד מן הבתים או בחצרות שבמבוי ובלבד שיהא מקום שישתמר העירוב, ויש נמי מי שמחמירין כששוכרין מן הגוי שוכרין ממנו מקום בביתו … להמשך קריאה

ספר העיתים פ״ו

א וחזי לן לעניות דעתין דהיכא דאיכא גוי בהדי ישראל במבואה ומשתתפין ישראל (הבאין) הדרים במבוי ביניהון צריכין הן לשכור רשות מן הגוי כדאמור רבנן ובגוי עד שישכור ומ"ד שצריך להיות השכירות בכל ע"ש ושבת כי חוששין שלא יבטל הגוי השכירות אנן לא חזי לן האי סברא דא"כ אין לדבר סוף ואפילו לאותו שבת עצמו … להמשך קריאה

ספר העיתים פ״ה

א מתני' אמר רבן גמליאל מעשה בצדוקי אחד שהי' דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא מהרו והוציאו את כל הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם, פי' צדוקי זה נתן רשות לבני מבוי וצריכין הן בני מבוי להוציא כליהן להחזיק במבוי קודם שיוציא צדוקי כליו למבוי ויבטל נתינתו כדתנן מי שביטל רשותו והוציא בין … להמשך קריאה

ספר העיתים פ״ד

א אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי מבואה דדיירין ביה תרי גברי רברבי כרבנן לא ליהוי בה לא עירוב ולא שתוף א"ל ומאי איעבוד מר לאו אורחיה אנא טרידנא בגירסאי אינהו לא משגחי איקני להו ריפתא בסלא זימנין דבעי לה מאתמול ולא אפשר למיתבה ניהליהו ולא הוי שתוף דתניא אחד מבני מבוי שביקש יין … להמשך קריאה

ספר העיתים פ״ג

א האי מבואה דהוי דר ביה המן בר ריסק אמרי ליה אוגר לן רשותא ולא אוגר להו בטל לן רשותך לא בטיל להו אמר להו רבא ניזול חד מינייהו ונשאול מיניה דוכתא וניתוב בי' מידי דהוי ליה כשכירו ולקיטו ואמר רב יהודא אמר שמואל אפילו שכירו ואפילו לקיטו נותן את עירובו ודיו, וצריכין למיבעי הכא … להמשך קריאה

ספר העיתים פ״ב

א והיכי דאיכא נמי בין ההוא בתי דסמיכי להדדי ופתיחי למבואה (ואיכא בניהון) חלון שיש בו ד' על ד' בתוך עשרה או פתח דין חלון זה או הפתח מפורש למטה בענין עירובי חצרות ולכך לא הארכנו כאן. והיכי דאיכא ההיא כוותא או ההיא פיתחה בין שני בתים הסמוכין זו לזו או בין שתי חצרות אי … להמשך קריאה

ספר העיתים פ״א

א ומעתה נתחיל לפרש ענין שתופי מבוי: אילו מבואה דפתחי ליה ארבעה או חמשה בתי ולא עירבו בחצרות ולא נשתתפו במבוי אסורין לטלטולי בההוא מבואה או לאפוקי מחצרות למבוי וכן נמי אסורין לעיולי ממבוי לחצרות דהוי לי' מבואה כרמלית וחצרות רה"י וארבעה רשיות לשבת כמפורש בהלכות שבת ואסור לטלטולי מכרמלית לרה"י או מרה"י לכרמלית, ולא מיבעיא … להמשך קריאה

ספר העיתים פ׳

א מתני' מערבין בדמאי ובמעשר ראשון שניטלה תרומתו ובמעשר שני והקדש שנפדו והכהנים בחלה ובתרומה אבל לא בטבל ולא במעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו השולח את עירובו ביד חש"ו או ביד מי שאינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו ה"ז עירוב, וקיי"ל דיו"ט צריך עירובי תחומין … להמשך קריאה

ספר העיתים ע״ט

א תנן נמי בהאי מסכתא בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח והכל ניקח בכסף מעשר חוץ מן המים ומן המלח, הנודר מן המזון מותר במים ובמלח מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה סומכוס אומר בחולין ולכהן בבית הפרס רבי יהודה אומר אפילו בבית הקברות מפני שהוא יכול לחוץ ולילך ולאכול הו"ל הוא ועירובו במקום … להמשך קריאה

ספר העיתים ע״ח

א מתני' נותן אדם מעות לחנוני או לנחתום כדי שיזכה לו בעירובו דברי ר' אליעזר וחכ"א לא זכו לו מעותיו ומודים בשאר כל אדם שזכו לו מעותיו שאין מערבין לו לאדם אלא מדעתו אר' יהודה בד"א בעירובי תחומין אבל בעירובי חצרות מערבין לו לדעתו ושלא לדעתו לפי שזכין לו לאדם שלא בפניו, ומודים בשאר כל … להמשך קריאה

ספר העיתים ע״ז

א מתני' בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים ומן המלח דברי ר' אליעזר ר' יהושיע אומר ככר היא עירוב אפילו מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה ככר באיסר והוא שלם מערבין בו ת"ר בכל מערבין עירובי תחומין בכל משתתפין שתופי מבואות ולא אמרו לערב בפת אלא עירובי חצרות לבד והא מתניתן לדברי ר' יהושע … להמשך קריאה

ספר העיתים ע״ו

א בפרק חלון תנן בענין שתופי מבואות נתמעט האוכל מוסיף ומזכה וא"צ להודיע נתוספו עליהן מוסיף ומזכה וצריך להודיע וסוגיא דשמעתא בגמרא אם האוכל מין אחד אפילו כולה מזכה וא"צ להודיע ואם שני מינין ונתמעט מוסיף ומזכה וא"צ להודיע ואוקימנא לקמן בחצר של שני מבואות שמתוך שאתה מתירו במבוי זה אתה אוסרו במבוי האחר אבל … להמשך קריאה

ספר העיתים ע״ה

א מתני' וכמה הוא שיעורו מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד מזונו לחול אבל לא לשבת דברי ר' מאיר פי' דכיון דבשבת סעודתו על היין אכול טפי וכרעבתון דמי ולא בעינן אלא כחול דהו"ל סעודה בינונית, רבי יהודה אומר לשבת אבל לא לחול כלומר שתי סעודות כסעודות השבת דכיון דאית ליה בשבת בישרא וכוורא או … להמשך קריאה

ספר העיתים ע״ד

א כיצד משתתפין בתחומין מניח את החבית ואומר הרי זה לכל בני עירי לכל מי שילך לבית האבל או לבית המשתה כל מי שקבל עליו מבעוד יום מותר משחשיכה אסור שאין מערבין משתחשך, וכבר פירשנו לעיל ענין החבית, אמר רב יוסף אין מערבין אלא לדבר מצוה מאי קמ"ל תנינא לכל מי שילך לבית האבל או … להמשך קריאה

ספר העיתים ע״ג

א מתני' אנשי עיר גדולה מהלכין את כל עיר קטנה ואין אנשי עיר קטנה מהלכין את כל עיר גדולה כיצד מי שהיה בעיר גדולה ונתן את עירובו בעיר קטנה או מי שהי' בעיר קטנה ונתן את עירובו בעיר גדולה מהלך את כלה וחוצה לה אלפים אמה ר' עקיבא אומר אין לו ממקום עירובו אלא אלפים … להמשך קריאה

ספר העיתים ע״ב

א מתני' מי שהיה במזרח העיר ואמר לבנו לערב עליו במערב, במערב וא"ל לבנו לערוב עליו במזרח אם יש ממנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מיכן מותר לביתו ואסור לעירובו, לעירובו אלפים אמה ולביתו יותר מכן, אסור לביתו ומותר לעירובו, הנותן את עירובו בעיבורה של עיר לא עשה ולא כלום נתנו חוץ לתחום [אפילו אמה … להמשך קריאה

ספר העיתים ע״א

א מתני' עיר של יחיד ונעשית של רבים מערבין את כולה של רבים ונעשית של יחיד אין מערבין את כולה אלא א"כ עשה לה חוצה כעיר חדשה שביהודה שישבה ה' דיורין דברי ר' יהודה ר' שמעון אומר ג' חצירות של שני בתים, ת"ר עיר של יחיד ונעשית של רבים ורה"ר עוברת בתוכה כיצד מערבין אותה … להמשך קריאה

ספר העיתים ע׳

א מתני' אין מודדין אלא מן המומחה ריבה למקום אחד ומיעט למקום אחד שומעין למקום שריבה ריבה לאחד ומיעט לאחד שומעין למרבה אפילו עבד אפילו שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל, מומחה פי' מלשון ומחה כלומר מקום משוה ומיושר, למקום שריבה אין למקום שמיעט לא אימא אף … להמשך קריאה

ספר העיתים ס״ט

א אין מודדין אלא בחבל של נ' אמה לא פחות ולא יותר ולא ימוד אלא כנגד לבו היה מודד והגיע לגיא או לגדר מבליעו וחוזר למדתו הגיע להר מבליעו וחוזר למדתו ובלבד שלא יוציא חוץ לתחום ואם אינו יכול להבליעו בזה אמר רב דוסתאי בר' ינאי שמעתי שמקדרין בהרים, תנא לא פחות מפני שמרבה ולא … להמשך קריאה

ספר העיתים ס״ח

א והדרינן למתני', איתמר רב הונא אמר נותנין קרפוף לזו וקרפוף לזו וחייא בר רב אמר אין נותנין אלא קרפוף אחת לשתי עיירות, גרסינן בנדרים הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה ואסור לכנוס לעיבורה מנ"ל דעיבורא דמתא כמתא דמי אר' יוחנן דאמר קרא ויהי בהיות יהושוע ביריחו מאי ביריחו אילימא ביריחו ממש והא כתיב ויריחו … להמשך קריאה

ספר העיתים ס״ז

א נותנין קרפף לעיר דברי ר' מאיר וחכ"א אין נותנין קרפף אלא לשתי עיירות בלבד אם יש לזו שבעים אמה ושיריים ולזו שבעים אמה ושיריים עושה קרפף את שתיהן להיות כאחת וכן שלשה כפרים המשולשין אם יש בין שנים החיצונים קמ"א ושליש עושה אמצעי את שלשתן להיות כאחת מה"מ דנותנין קרפף אמר רבא דאמר קרא … להמשך קריאה

ספר העיתים ס״ו

א ת"ר המרבע את העיר ירבענה כעין צורת טבלא מרובעת כדי שיהא נשכר הריבוע והמרבע את התחומין שיש לו חוץ לעיר לכל רוח עושה אותן כמין טבלא מרובעת (דכי היכא) דבעינן שיהא התחומין מרובעין לכל רוח למראית העין כדי שיהא נשכר זויותיהן, וכשהוא מודד לא ימדוד מאמצע הקרן מפני שהוא מפסיד את הזויות אלא מביא … להמשך קריאה

דילוג לתוכן