סימן תנג – דיני החטים וטחינתם למצות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תנג – דיני החטים וטחינתם למצות א אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁיּוֹצְאִים בָּהֶם יְדֵי חוֹבַת מַצָּה, בְּחִטִּים וּבִשְׂעוֹרִים וּבְכֻסְמִין וּבְשִׁבּוֹלֶת שׁוּעָל וּבְשִׁיפוֹן, { וְהַמִּנְהָג לִקַּח לְכַתְּחִלָּה חִטִּים, } (מַהֲרִי"ל), אֲבָל לֹא בְּאֹרֶז וּשְׁאָר מִינֵי א קִטְנִיּוֹת, וְגַם אֵינָם בָּאִים לִידֵי חִמּוּץ וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת מֵהֶם תַּבְשִׁיל. { הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים } (טוּר וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ה וּמָרְדְּכַי פ' … להמשך קריאה

לימוד תורה ופרנסה

——– יתן אל לבו תמיד שעיקר בריאת העולם ובריאת האדם, הינה לשם עסק התורה וקיום מצוותיה, ולכן לא יעשה מלאכתו עיקר ותורתו עראי, אלא יעסוק לצורך פרנסתו כפי מה שמוכרח וצריך, ושאר זמנו יעסוק בתורה, ויבטח בה' שהוא זן ומפרנס כל חי, שימציא לו פרנסתו כראוי. כל האמור, אינו אלא במי שאינו יכול לעסוק בתורה … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק ט – חק לישראל

——– (יב) אִם-חָ&#1453כַמְתָּ חָכַ&#1443מְתָּ לָּ&#1425ךְ וְ&#1437לַ&#1431צְתָּ לְֽבַדְּךָ&#1445 תִשָּֽׂא: אִין חַכֵּימְתָּא לְנַפְשָׁךְ חַכֵּימְתָּא וְאִםתֶּהֱוֵי מֵמִיק בִּלְחוֹדָיךְ תִּטְעָן: (יג) אֵ&#1443שֶׁת כְּ&#1453סִילוּת הֹֽמִיָּ&#1425ה פְּ&#1437תַיּ&#1431וּת וּבַל-יָ&#1445דְעָה מָּֽה: אִתְּתָא סַכְלְתָא וּפָרִידְתָּא שִׁבְרָתָה וְלָאיְדַעָא טָבְתָא: (יד) וְ&#1453ֽיָשְׁבָה לְפֶ&#1443תַח בֵּיתָ&#1425הּ עַל-כִּ&#1437סֵּ&#1431א מְרֹ&#1443מֵי קָֽרֶת: וְיָתְבָה עַל תְּרַע בֵּיתָהּ עַלכּוּרְסְיָא רָמָא וְעַשִּׁינָא: (טו) לִקְרֹ&#1445א לְעֹֽבְרֵי-דָ&#1425רֶךְ הַ&#1437ֽמְיַשְּׁרִ&#1431ים אֹֽרְחוֹתָֽם: וְקָרְיָא לְעָבְרֵי אָרְחָא דִתְרִיצֵי אוֹרְחָתְהוֹן: (טז) מִי-פֶ&#1453תִי … להמשך קריאה

סימן תקנא – דיני ימים שמן ראש חודש אב, ושבוע שחל תשעה באב בתוכה – ערוך השולחן

——– א תנן בשלהי תענית (כו ב): משנכנס אב ממעטין בשמחה. ולא פירש לנו התנא במה ממעטין. וכן העתיק הרמב"ם בפרק חמישי מתענית, וכן כתבו הרי"ף והרא"ש. והכוונה ד"ממעטין" כלומר: שלא יעסקו בענייני שמחה כלל. וכן בהכרח לומר, דאם לא כן, איזה שיעור יש להמיעוט? (וכעין זה כתבו התוספות במגילה ה ב, עיין שם.) וסתמא … להמשך קריאה

משנה בבא בתרא פרק ב – חק לישראל

——– א. לֹא יַחְפּוֹר אָדָם בּוֹר סָמוּךְ לְבוֹרוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְלֹא שִׁיחַ, וְלֹא מְעָרָה, וְלֹא אַמַּת הַמַּיִם, וְלֹא נִבְרֶכֶת כּוֹבְסִין, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִכֹּתֶל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַגֶּפֶת וְאֶת הַזֶּבֶל וְאֶת הַמֶּלַח וְאֶת הַסִיד וְאֶת הַסְלָעִים מִכָּתְלוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ שְׁלשָׁה טְפָחִים, וְסָד בַּסִיד. מַרְחִיקִין אֶת הַזְּרָעִים, וְאֶת הַמַּחֲרֵשָׁה, וְאֶת מֵי … להמשך קריאה

משנה עדיות פרק א – חק לישראל

——– א. שַׁמַּאי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים דַּיָּן שַׁעְתָּן. וְהִלֵּל אוֹמֵר, מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. אֲפִלּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת. כָּל אִשָּׁה שֶׁיֵּשׁ לָהּ וֶסֶת, דַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ. הַמְשַׁמֶּשֶׁת בָּעִדִּים, הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה, מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת … להמשך קריאה

רַבִּים נִתְקָפִים בְּעַצְבוּת בִּיצִיאַת הַשַּׁבָּת, מָה הַסִּבָּה וְהַתַּקָּנָה לְכָךְ?

——– סִבַּת הָעַצְבוּת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֵצֶל רַבִּים הִיא מִפְּנֵי הִפָּרְדוּת הַנְּשָׁמָה יְתֵרָה מִגּוּף הָאָדָם וַהֲרֵי הוּא בִּיצִיאָה מִקֹּדֶשׁ אֶל הַחוֹל וּמֵעוֹלַם הַמְּנוּחָה לְעוֹלַם הֶעָמָל, וְהַתְּרוּפָה לְכָךְ לִקְבֹּעַ בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ שִׁעוּר תּוֹרָה כְּדֵי שֶׁהַיְצִיאָה מֵהַקֹּדֶשׁ אֶל הַחוֹל לֹא תְּהֵא חַדָּה כָּל כָּךְ, אֶלָּא בְּהַדְרָגָה יְצִיאָה מִשַּׁבַּת קֹדֶשׁ לַתּוֹרָה, וּמֵהַתּוֹרָה לַחוֹל וּבְכָךְ לֹא תֻּרְגַּשׁ הָעַצְבוּת, וְעֵצָה … להמשך קריאה

תעו. מצוה לנגש את הנכרי. – ספר החינוך

לנגש הנכרי עובד עבודה זרה שיפרע מה שהוא חיב לנו ולא נחמל ונרחם עליו להאריך לו המלוה. ועל זה נאמר (דברים טו ג) את הנכרי תגש. וכן אמרו בספרי את הנכרי תגש זו מצות עשה. משרשי המצוה. שלא נלמד נפשותינו לחמל ולרחם עליהם, למען לא נמשך אחר מעשיהם ואחר עצתם בשום דבר. והרמב"ן זכרונו לברכה … להמשך קריאה

גמרא עבודה זרה דף נה ע"א – חק לישראל

——– שָׁאַל אַגְרִיפָס שַׂר צָבָא אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל. כְּתִיב בְּתוֹרַתְכֶם (דברים ד) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. כְּלוּם מִתְקַנֵּא. אֶלָּא חָכָם בְּחָכָם וְגִבּוֹר בְּגִבּוֹר וְעָשִׁיר בְּעָשִׁיר. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְאָדָם שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ חֲשׁוּבָה מִמֶּנָּה אֵין מִתְקַנְּאָה בָּהּ פְחוּתָה מִמֶּנָּה מִתְקַנְּאָה בָּהּ. אָמַר לוֹ זוּנִין לְרִבִּי … להמשך קריאה

רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה – דובב שפתי ישנים

——– ט"ז, י"ח: שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : מַנֵּה דַּיָּנִין מֻמְחִים וְצַדִּיקִים לִשְׁפֹּט צֶדֶק. מֶה *(((ראה במדרש תנאים (דברים א', י"ג) שגורם שממון בעולם. ובגמרא (סנהדרין ז' ע"ב) אמרו שנחשב כאילו נוטע עץ אשירה (עבודה זרה) בישראל. ))) חָמוּר הוּא … להמשך קריאה

תעז. שישמיט כל הלואותיו בשביעית. – ספר החינוך

לעזב החובות בשנת השמטה, ועל זה נאמר (דברים טו ג) ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך, ונכפלה האזהרה בזאת המצוה, שנאמר (שם ב) וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו. ואמרו בתוספתא (מובא בגיטין לו, א) בשתי שמטות הכתוב מדבר, אחת שמטת קרקע ואחת שמטת כספים. כבר כתבתי במשפטים במצות שמטת קרקעות (מצוה … להמשך קריאה

סימן תנד – באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תנד – באיזה מצה אינו יוצא ידי חובתו א אֵין יוֹצְאִין לֹא בְּפַת סֻבִּין וְלֹא בְּפַת א מוּרְסָן, אֲבָל לָשׁ הוּא אֶת הָעִסָה בַּסֻבִּין ב וּבַמּוּרְסָן שֶׁבָּהּ וְיוֹצֵא בָּהּ. וְיוֹצֵא בְּמַצָּה מִסֹלֶת נְקִיָּה בְּיוֹתֵר, וְאֵין אוֹמְרִים אֵין זֶה לֶחֶם עֹנִי. { הַגָּה: וְטוֹב לְכַתְּחִלָּה שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת הַמַּצָּה רְחָבָה יוֹתֵר מִדַּאי, דְּהָוֵי כַּאֲשִׁישָׁה } (מַהֲרִי"ו). … להמשך קריאה

סימן תקנב – דיני ערב תשעה באב – ערוך השולחן

——– א שנינו במשנה דתענית (כו ב): ערב תשעה באב – לא יאכל אדם שני תבשילין, ולא יאכל בשר, ולא ישתה יין. ומפרש בגמרא (ל א) דזהו רק בסעודה שמפסיק בה מלאכול עוד, וגם אחר חצות היום. אבל קודם חצות, אף שמפסיק בה שלא יאכל עוד, ולאחר חצות ואינו מפסיק בה, והיינו שעוד יאכל סעודה … להמשך קריאה

גמרא ע"ז דף כ"ה ע"א – חק לישראל

——– לֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן. בְּמַאי עַסְקֵינָן אִילֵימָא בְּחַד דְּכָוָותָהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל מִי שָׁרֵי וְהָתְנַן לֹא יִתְיַיחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים. אֶלָּא בִתְלָתָא דְּכַוָּותָהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל בִּפְּרוּצִים מִי שָׁרֵי. וְהָתְנַן אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַיחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִכְּשֵׁרִים אֲבָל בִּפְּרוּצִים אֲפִילוּ עֲשָׂרָה נָמֵי לֹא מַעֲשֵׂה הָיָה … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק כט – חק לישראל

——– (כד) חוֹלֵ&#1443ק עִם-גַּ&#1453נָּב שׂוֹנֵ&#1443א נַפְשׁ&#1425וֹ אָלָ&#1445ה יִ&#1437שְׁמַ&#1431ע וְלֹ&#1443א יַגִּֽיד: דְּפָלֵג עִם גַּנָבָא סָגֵי נַפְשֵׁיהּנִפְסַק מוֹמְתָא וְלָא מוֹדֶה: אלה ישמע . שמשביעין אותו אם ראית פלוני שגנב לי כך וכך ומתוך שהוא חולק עמו אינו מגיד : (כה) חֶרְדַּ&#1443ת אָ&#1453דָם יִתֵּ&#1443ן מוֹקֵ&#1425שׁ וּבוֹטֵ&#1430חַ בַּיהוָ&#1443ה יְשֻׂגָּֽב: טְלוֹמְיָא דְבַר נָשָׁא עָבְדָא לֵיהּתְּקוּלְתָּא וּדְמַסְבֵּר בֵּאלָהָא נֶעֱשָׁן: חרדת אדם … להמשך קריאה

סעי' ח' – המתפלל ובא גוי כנגדו עם שתי וערב לא ישחה אפילו שלבו לשמים. – ספר מנחת שי

——– כתב הב"י כתוב בהגהות אשר"י בשם אור זרוע שמי שמתפלל ובא גוי כנגדו ויש לו שתי וערב אל ישתחוה במודים אע"פ שלבו לשמים ע"כ. ודבר פשוט דהוא הדין לשאר מקומות ששוחין בהן שלא ישחה משום דמחזי כמשתחוה לעבודה זרה: וכ"פ מרן המתפלל ובא כנגדו נכרי, ויש לו שתי וערב בידו, והגיע למקום ששוחין בו, … להמשך קריאה

מסחטה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– כל הפירות המותרים בסחיטה, מותר לסוחטם ביד בלבד אבל לא במסחטה, משום שנראה הדבר כמעשה של חול. (ג שדמ) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם … להמשך קריאה

גמרא בבא בתרא דף כ' ע"ב – חק לישראל

——– וְלֹא מִקּוֹל הַתִּינוֹקוֹת מַאי שְׁנָא רֵישָׁא וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא. אָמַר אַבַּיֵּי סֵיפָא אֲתַאן לֵחָצֵר אַחֶרֶת אָמַר לֵיהּ רָבָא אִי הָכִי לִיתְנֵי חָצֵר אַחֶרֶת מֻתָּר אֶלָּא אָמַר רָבָא סֵיפָא אֲתָאן לְתִינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן וּמִתַּקָּנַת יְהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא וְאֵילָךְ דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב בְּרַם זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא שְׁמוֹ שֶׁאִלְמָלֵא הוּא … להמשך קריאה

יששכר וזבולון

——– מי שלא זכה לעסוק בתורה כל היום מפני רוב טרדותיו ועסקיו, אם יתרום בעין יפה לישיבות ומוסדות תורה או יחזיק בתלמיד חכם השוקד על לימודו, נחשב לו כאילו עסק בעצמו בתורה. וכך מצאנו ביששכר וזבולון, שהיה זבולון מביא סחורה באניות ומוכרם, ונותן ליששכר כל צרכו כדי שיעסוק בתורה. ומכל מקום אף המחזיק בידי החכם, … להמשך קריאה

משנה בבא קמא פרק י – חק לישראל

——– א. הַגּוֹזֵל וּמַאֲכִיל אֶת בָּנָיו, וְהִנִּיחַ לִפְנֵיהֶם, פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. וְאִם הָיָה דָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת, חַיָּבִין לְשַׁלֵּם. אֵין פוֹרְטִין לֹא מִתֵּבַת הַמּוֹכְסִין, וְלֹא מִכִּיס שֶׁל גַּבָּאִין, וְאֵין נוֹטְלִין מֵהֶם צְדָקָה. אֲבָל נוֹטֵל הוּא מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ אוֹ מִן הַשּׁוּק: (א) הגוזל ומאכיל. והניח לפניהם. או שהניח לפניהם הגזילה קיימת: פטורים מלשלם. אם אכלוה אחר מיתת … להמשך קריאה

רַבִּים שׁוֹאֲלִים אֵינֶנּוּ מַרְגִּישִׁים קְדֻשָּׁה מְיֻחֶדֶת בְּשׁבָּת וְאוּלַי גַּם לְהֶפֶךְ, מָה הַתַּקָּנָה לְכָךְ?

——– כְּשֶׁיֶּשְׁנָהּ אֶפְשָׁרוּת לִזְכּוֹת לִקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וּלְהַרְגָּשַׁת נֹעַם אֱלֹקִי וְאֵין מְנַצְּלִים זֹאת כָּרָאוּי, מַרְגִּישִׁים לֹא רַק בְּהֵעָדְרָהּ שֶׁל אוֹתָהּ קְדֻשָּׁה אֶלָּא גַּם בַּהֵפֶךְ מִמֶּנָּה, זֶהוּ כְּלָל לֹא רַק לְגַבֵּי הַרְגָּשַׁת נֹעַם שַׁבַּת קֹדֶשׁ, אֶלָּא גַּם לְגַבֵּי כָּל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה כְּגוֹן חֹדֶשׁ אֱלוּל, יָמִים נוֹרָאִים וְכַדּוֹמֶה. הָעֵצָה וְהַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְהַרְגָּשַׁת נֹעַם שַׁבָּת, בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִית לְלֹא הֲכָנָה … להמשך קריאה

מִדּוֹת

——– (העצות דלהלן למדות כעס, שקר, ענוה, כבוד הזולת, ממון הזולת – מלוקטים בקצור מסדרת הספרים הנפלאה "סדרת המדות" המומלצת בכל בית) כַּעַס ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים … להמשך קריאה

מציצת המיץ בפיו

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– מותר להניח פרי בשפתיו ולמצוץ מתוכו את המיץ, [ובענבים נכון להחמיר]. וכל שכן שמותר לתת את הפרי בפיו למוצצו ולהשליך השארית, שכל אלו אינם דרך סחיטה (שבלי הלקט, העיטור, בית יוסף, הרמ"א, מהרי"ל ואלי, החיד"א, אליה רבה, רבנו זלמן, צמח צדק ועוד. שבת ד קמג). [המוצץ פרי, מברך … להמשך קריאה

סימן תנה – דין מים שלנו – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן תנה – דין מים שלנו א אֵין לָשִׁין אֶלָּא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ, בֵּין שֶׁהֵם מֵי בּוֹרוֹת וּמַעְיָנוֹת, בֵּין שֶׁהֵם מֵי נְהָרוֹת, וְשׁוֹאֲבִין אוֹתָם מִבְּעוֹד יוֹם { סָמוּךְ } א { לְבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת, } (דִּבְרֵי עַצְמוֹ וְהַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ה), אוֹ בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת. וְאֵין לָשִׁין בָּהֶן עַד שֶׁיַּעֲבֹר הַלַּיְלָה כֻּלָּהּ. וִיכוֹלִים לִשְׁאֹב יוֹם אֶחָד לְיָמִים הַרְבֵּה; וְאִם … להמשך קריאה

אֶת וָהֵב בְּסוּפָה – דובב שפתי ישנים

——– י"ז, ח': כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : שֶׁיִּהְיוּ חַכְמֵי הָעִיר חוֹלְקִים בַּדָּבָר: זֶה מְטַמֵּא וְזֶה מְטַהֵר, זֶה מְחַיֵּב וְזֶה מְזַכֶּה. *(((אבות ה', י"ז.))) כָּל מַחְלֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם – סוֹפָהּ … להמשך קריאה

גמרא בבא קמא דף קי"ט ע"א – חק לישראל

——– רַב חַסְדָּא הֲוָה לֵיהּ הַהוּא אָרִיסָא דַהֲוָה תָּקִיל וְיָהִיב תָּקִיל וְשָׁקִיל סַלְקֵיהּ קָרָא אֲנַפְשֵׁיהּ (משלי י"ג) צָפוּן לַצַדִּיק חֵיל חוֹטֵא. (איוב כ"ז) כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ רַב הוּנָא וְרַב חַסְדָּא חַד אָמַר נַפְשׁוֹ דְנִגְזָל וְחַד אָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל גַּזְלָן. מָאן דְּאָמַר נַפְשׁוֹ שֶׁל נִגְזָל דִּכְתִיב (משלי א') כֵּן … להמשך קריאה

דילוג לתוכן